החצי השני הראשון שלי.

ובלילה. לילה כמו כל לילה. מתהפך על יצועי.
והמחשבות הם כמו יתוש שמכרסם את חדרי המוח והלב. מה יהיה? לאן אלך? והאם אסוג?
אני מעלה את המחשבות שלי על הכתב. כי זה הדרך היחידה שלי להשתחרר, להתפרק
טעטע, הלפ מי. אני לא יודע מה תכליתי בעולם הזה. ועוד רגע. כמעט שעוד רגע אני נופל ולא רואה את התחתית. כי אין תחתית.
מסתובב בין אנשים. כולם חושבים שאני נורמלי. הרי אני נראה ככה. אבל אני לא!
מחר יום חדש. מקווה שאצליח להירדם וכמה שיותר מהר.