באמת שאני לא יודע מה אני עושה כאן, תמיד ההתנדנדות בין 2 עולמות או יותר גורמת לך לעשות ויתורים שלא תמיד נוח לך איתם, אבל כמו שאומרים אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהישאר רזה.
כעס עצמי לא ברור שכזה שאין לי אישות אחת ואני צריך להיות מפוצל בין כמה אישויות שהרוב מסתירה את כל מה שהוא לא נורמטיבי. בכל זאת, איך שאני מתנהג עם ההורים זה לא כמו שאני אתנהג עם חברים ולא כמו שאתנהג עם בת זוג ולא כמו שאתנהג אם חברים מהעבודה ולא כמו שאתנהג עם חברים מהלימודים. לכל סיטואציה אני צריך להתאים את עצמי מחדש. כיאלו להטעין את הדמות שנכנסתי אליה קודם ולהמשיך משם, לא סתם אומרים שהעולם במה ואנחנו שחקנים.
יכול להיות שאני כאן בגלל שנשבר לי כבר להעמיד פנים ואולי אני רוצה לקבל תשובות ולהיות אותו בנאדם שהולך על קו אחד בלי מסכות בלי דמויות בלי שקרים קטנים ובלי סודות, פשוט להיות אני. ומי שלא יכול לקבל אותי ככה: שפשוט לא יקבל. האם זה אפשרי בכלל?
סה"כ אני אדם נורמאלי, כמו כל אחד כאן, אני אלך ברחוב ואף אחד לא יעז לחשוב שיש לי צד קינקי ושבלילות אני נכנס לאתרי פורנו קשה בהם אנשים עושים תרגילים אקרובטים עם מערכת הרבייה שלהם. וככה עם ההורים שלי (לא האקרובטיקה כן?), החברים מהעבודה וכל אחד חדש שבערך אני יכיר אני אשתדל להיות בדמות הנורמטיבית, הזו שלא תעשה לך איי פעם בעיות, צייטנית שקטה ומופנמת. אולי היא דמות מעט משעממת ורק חוש הומור קל מלווה אותה בשביל ליצור עיניין, בכל זאת ניראה לי שהצגתי את עצמי בצורה משעממת לקורא הממוצע שנכנס לאתר הספציפי הזה.
החברים מהלימודים מקבלים גירסא קצת פסיכופטית וקיצונית של הבחור הקודם, קצת יותר פתוח, אפילו להגיד סטלן+. אני לומד תואר בתחום האומניות ובו אפשר לתת לעוד דברים לפרוץ החוצה, לשלב בין שני העולמות ולטייח את זה באומנות נטו כמשהו שעלה לי מפרי יצירה.
והחברים מהבית שאיתם יש הכי הרבה פחות מסיכות ללבוש, הם יודעים בידוק מי אני ומה אני, חובב רגלים מושבע, עם נגיעות BDSM מידי פעם, אני מתוייג לפעמים בדפוק בשכל, אבל זה לא מפריע לי. זה המקום בו אני מרגיש להיות הכי בנוח להיות מי שאני.
והעולם החדש הזה שעכשיו נפתח בפני, אתם מוזמנים לקבל אותי בברכות ומכות.. :)