|
|
|
איך זה שכל הכח שבי נשאב למרכז
ומשם נעלם
נבלע אי שם
באי שם
והנה אני עומדת
דרוכה וחרדה
מחכה רק לדבר אחד
כאילו הוא הוא שיקבע:
אישור.
מילה אחת טובה.
עשרה טון של של כוח לא שווים כלום
מול הגרם האחד של החולשה
איזה איזון מופלא
בג'ונגל העסקי
כרגע נסללה לי דרך בטוחה אל טרף
אבל יש גם מכשולים בדרך.
צריכה לתכנן את דרכי הפעולה.
לציד יש שלבים.
הראשון עבר לא רע
עכשיו , בדרך אל עצמי
צריכה את המקום המכרבל
המכאיב והאוהב
המפרק והפורק
כדי להשיל כל שריון
ולהרפות את מאמצי הקרב
צריכה אותך
כמה טוב שנכנסת לי לתמונה
תודה
קל לי שאני זזה.
נפגשת עם אנשים. נמצאת בתנועה.
יש מלא מסיחי דעת.
אני לא פנויה.
לעצמי.
זה טוב לפעמים.
קל לי פחות כשמנהלת שיחות אישיות.
מישהו מדבר ואני רואה את כל מה שהוא אומר בעיניים אחרות.
מקשיבה לו. פנויה לו. אבל פנויה להזכר בך.
פנויה לך.
הכי קשה זה לשבת מול המחשב ולנסות לעבוד.
להחזיר תשובות.
להתייחס.
המודע מפנה לכל העולם זמן
אבל הלב שלי מחפש רק אותך.
ומחסיר פעימה כשנזכרת בכמיהה עתיקה.
ואתה בכלל
לא קיים.
חלק גדול וריק
מחכה לך
החיכיון הזה הורג לאט.
אז מה למדתי?
שאחד בפה אחד בלב?
למרות שלי הוא דחף בכל חור
שהבטחה היא אשליה?
למרות שסימנים ברורים ולא ניתנים להכחשה נשארו אצלי אחר כך
שכולם זונות? וגם המניאק הזה?
אפילו שהגשתי לו את הזונה הגדולה שבי
למדתי שכאן יש חוקים של ג'ונגל
ולא משנה כמה אנפה ואנסה-
תמיד יש את האפשרות שדוקא המניאק הגדול מכולם-
יעלה
אתמול זה היה כאב
אחכ פגיעה ועלבון
ועכשיו בוער בי זעם איום
מזל טוב
דפיקה ראשונה בכלוב
