דף חלק

כשנפגשנו אחרי שנים רבות שלא, והוא סיפר לי על המוזיקה שלו ונזכרתי איך למרות שהוא רחוק מלהיות יפה, כשהוא חי את המוזיקה יוצאים ממנו ניצוצות של קשת בענן ונזכרתי בקראש שהיה לי כלפיו בתיכון, כשהוא הביא קלטות של גאנז אנד רוזס ואליס קופר והשמיע אותם בטייפ המקרטע של הכיתה בזמן שיעור רישום ובהפסקה.
ואני יודעת שכמו שאז לא עשיתי עם זה שום דבר, גם הפעם אני אמשיך הלאה ואולי אזכר בו לפעמים וזהו.
כי הוא בכלל לא שם לב שהניצוצות האלו שלו נכנסו לי ללב ואם שם לב הוא מעולם לא אמר שום דבר ולמרות שעברו יותר מעשר שנים גם הפעם הוא לא שם לב איך הניצוצות האלו מצליחים להכנס מתחת לחריצי השער הנעול בשלשלאות פלדה חלודה למקום בו איש לא נכנס כבר הרבה מאוד זמן.
ואם הוא לא שם לב ואני לא אגיד שום דבר, אז זה לא יקרה גם הפעם ואולי זה חבל ואולי בכלל לא כי מה זה שווה אם הניצוצות האלו שנכנסו במקרה בכלל לא היו מיועדים אלי.
ובטח שוב אני לא אראה אותו איזה עשר שנים או בכלל...