אחריה

ראיתי אותה לראשונה בחדר הכושר. שחומה, חטובה, גבוהה ששרירי הזרוע והירך המפותחים ניכרים בה. מספר פעמים עברתי לידה חיפשתי הזדמנות לומר משהו, להתחיל בשיחה ולא ממש הצליח לי. יום אחד ראיתי אותה נאבקת המנעול של הלוקר שלה שהיה לא רחוק משלי. אזרתי אומץ, תרגלתי משפט סתמי בראש וניגשתי. "באסטרטיביות," אמרתי "מנעולים מבינים רק אסרטיביות". היא הסתכלה עלי לרגע ואמרה "בבקשה." וזזה קצת כדי לפנות לי מעט מדי מקום. בשלב הזה ההתרגשות אחזה בי כל כך שהידיים רעדו. זהו זה, המהלך הצליח. עכשיו צריך לאלתר את דרכי הלאה. מה שחשבתי באותו הזמן זה שעשיתי המון מאמצים עד שהצלחתי להתקדם קצת. לא הבנתי את מה שאני מבין היום שהשגתי פריצת דרך כי בזמן שאני חשבתי שצדתי אותה היא בעצם צדה אותי. היום הכל ברור, המעברים החטופים לידי, התנועות האיטיות, הריח הנעים שנשאר באויר אחרי שהיא הלכה. זו היתה סוג של התמכרות לצעוד לתוך שובל הריח שנשאר אחריה או לאותו חלל שהיא שהתה בו לפי זמן כה קצר רק כדי לשאוף עוד קצת מהניחוח הזה. חשבתי שהיא לא מכירה אותי, לא יודעת מי אני בכלל אבל ההיפך הוא הנכון. היא כמו ציידת טובה הכירה טוב טוב את הקורבן שלה.
היא אחת שיודעת מה היא רוצה וגם משיגה אותו.

הכרנו, יצאנו כמה פעמים. כל פעם היתה עבורי טיול בגן עדן. כל כך התאמצתי להתכונן לקראת כל מפגש, להיות הטוב ביותר שאפשר. אני מבחינתי מנסה להתקרב, מנסה לגעת ואילו היא חצי קרירה. לא מתמסרת בקלות. מצד שני, היא דיברה על עצמה בחופשיות, סיפרה את כל הסודות הכמוסים שלה. נפתחה לגמרי אלי. השילוב הזה הטריף אותי. מצד אחד הרגשתי כל כך קרוב אליה ומצד שני לא קיבלתי את החיבה הגופנית שלה ציפיתי. למרבה הפלא, מצאתי את השילוב הזה מושך ומהפנט. בכל פעם שהייתי לידה הגוף שלי היה צועק שהוא רוצה את המגע המיוחל אבל תמיד המגע הזה התקבל במשורה.

דיברנו הרבה בטלפון. ממש היינו אחד באוזן של השני כשלא היינו פיזית ביחד. שיחות הטלפון היו עוד יותר אינטימיות מהשיחות הפרונטליות שהיו לנו. "אני על הבטן, שוכבת על המיטה וקוראת" היא אמרה לי פעם "נורא חם לי אז התפשטתי ונשארתי רק עם תחתונים וחזיה".
רק המראה שלה שוכבת בבגדים מינימליים על המיטה עוררו את כל הגוף שלי. משהו נוקשה איים לפרוץ מתוך המכנסיים שלי. "החזיה הפריעה בגלל שיש לי כזה חזה גדול, " היא המשיכה בעודי חושב על החזה הגדול שלה "אז הורדתי את החזיה ועכשיו אני פשוט נהנית להסתכל על עצמי במראה שממול".
גלים של התרגשות עברו בגופי. הדבר הנוקשה אצלי במכנסיים ביקש להשתחרר ואני ניסיתי להתעלם. סיימנו את השיחה וידעתי שאני לא אוכל לחזור לשגרה ובטח לא להרדם כשאני כל כך חרמן. לא היתה ברירה, החלטתי להשתחרר. קפצתי למקלחת והורדתי את המכנסיים. ההרגשה הנעימה של האיבר שלי עומד בלי הפרעות שיכרה אותי. התחלתי ללטף אותו בעודי עוצם עיניים וחושב עליה, מעביר בראשי את עיני על גופה המהמם בעוד היא עושה תנועות רכות. עכשיו כבר הרגשתי שאני הולך להתפוצץ. ידעתי שהשחרור קרוב. מהר, החלפתי את הסצינה בראשי לאחת בה שנינו ערומים ויושבים, היא עלי עם רגליים מפוסקות והחזה שלה צמוד לשלי, פטמותיה משפשפות את גופי בקצב. גמרתי. זה היה טוב כל כך ומשחרר. התאמצתי לאחוז עד כמה שאפשר בתחושת האפיפות שעברה בי לפני שתעלם. לבסוף, הגוף נרגע. הגיע הזמן לחזור למציאות. כמו נרקומן שנכנס לקריז גם אני נכנסתי לקריז. קריז של מציאות. הרגשת הריקנות אחזה בי כשהבנתי שהיא לא כאן באמת. צריך להסתפק במה שיש.

עבר יום, שוב דיברנו בטלפון כמו תמיד. היה כיף. הזכרון של חווית ליל אמש עדיין הדהד לי בראש. היינו פתוחים מאוד בטלפון. טוב, היא פתוחה יותר ממני. נראה שלה מותר להגיד הכל ולעשות כל דבר ואילו אני צריך להיות מאופק יותר. אני זוכר פעם שנתתי לעצמי קצת להשתחרר וזרקתי איזו מילה בוטה. היא מיד שינתה את הטון והבהירה לי כמה זה מגעיל ושאני צריך לשמור על השפה שלי. הבנתי אותה. מעכשיו לא יהיו מילים בוטות או התפרצויות. רק לא להכעיס אותה. שוב נזכרתי בליל אמש. זה היה זכרון מטריד שלא עזב את מנוחתי. הייתי חייב לשתף את אהובתי בדבר הזה שמעיק עלי.
העובדה שאני הולך לספר לה משהו כזה אינטימי ומיני עוררה בי התרגשות שוב. "אני חייב לספר לך משהו" התחלתי "אתמול בלילה השיחה שלנו מאוד חרמנה אותי" המשכתי בוחר את את המילים בעדינות משתדל לא להפיל את הפצצה מוקדם מדי "כן?" היא אמרה בהתעניינות זהירה "כן. אני פשוט לא יכולתי ללכת לישון אחרי זה אז לא היתה לי ברירה" אמרתי בזהירות מחפש אישור להמשיך אך לא שמעתי דבר חוץ מרחשים וקול הנשימה שלה. נראה שהיא לקחה נשימה והתכוננה לדבר הבא שעמדתי להגיד "הייתי חייב לעשות ביד. פשוט הייתי חייב" אמרתי בהתנצלות. "אתה מגעיל!" היא אמרה לי לתדהמתי "גבר שעושה לעצמו ביד זה אחד הדברים הכי מגעילים שיש בעולם הזה. איך יכולת?". "לא הייתה לי ברירה אמרתי. מה יכולתי לעשות?" המשכתי בהתנצלות מקווה לכבות את השריפה שגרמתי לה. "קודם כל יכולת להגיד אבל לא חשבת שהנושא מספיק חשוב בשביל לספר לי, נכון?" שמץ של תקווה התעורר בי. יכול להיות שסוף סוף נפתחה הדלת להתקרבות גופנית? האם יכול להיות שזה מה שהייתי צריך לעשות כדי להתקדם? המשכתי בזהירות, "לא חשבתי שזה יעניין אותך" אמרתי בהיסוס מחפש לצאת מהנושא בכבוד. "מעכשיו, אתה לא מעיז לעשות יותר ביד, ברור?" היא אמרה בתקיפות ואני הבנתי שמצאתי את האור בקצה המנהרה. "ברור." עניתי בשמחה. כמובן שהראש מיד הבין שיש פה בעיה. אם אני לא הולך לעשות יותר ביד ואין ביננו קשר גופני אז מישהו הולך להיות פה מאוד חרמן באופן קבוע. "מה אתה עושה היום?" היא שאלה, "לא תכננתי כלום כרגע" עניתי בניסיון להשמע קשה להשגה אבל משהו מהשמחה וההתרגשות שבי הצליחו לעבור דרך הטלפון. ברור לי שאחת כמוה שקוראת אותי כמו ספר פתוח מריחה את ההתרגשות שלי מקילומטרים. "בוא אלי." היא אמרה. מיד הבעתי את הסכמתי כאילו שבכלל היתה לי מילה בעניין. כל ההתנהלות הנימוסית הזאת שהיא שואלת אם אני פנוי ומבקשת לשריין לה זמן היתה למראית עין בלבד. הרי היא ידעה שהיא יכולה לצוות עלי להתייצב אצלה ואני אעשה הכל כדי לבצע את הפקודה. אולי הלילה זה הלילה שלו חיכיתי...

התייצבתי אצלה. עמדתי מוכן לפני דלת הדירה שלה מתרגש ומוכן לכל דבר שיקרה ולא יקרה והלוואי שיקרה. נו, שיקרה כבר. היא הכניסה אותי, נתנה לי לשתות, עברנו לסלון אל מול הטלויזיה. עד כאן לא השתנה יותר מדי מכל הערבים שבהם הייתי אצלה. בדרך כלל זה היה נגמר באיזה סרט תורן בכבלים שבמהלכו הגברת היתה נצמדת אלי, מחבקת אותי באופן סימלי ובשלב מסוים נותנת את הנשיקה הסימלית. אני כבר ידעתי שאחרי הנשיקה המיוחלת לא הולך לקרות הרבה. זה ייגמר כמו שתמיד זה נגמר, אני מסיים לצפות בסרט ואילו היא רדומה לה בזרועותי. הייתי מוכן להשאר לישון שם ככה באותה פוזה לא נוחה לשינה ולו רק בשבילה להיות צמוד אליה. זה אף פעם לא קרה. תמיד היא היתה מתעוררת קצת אחרי שהסרט נגמר כאילו שהיא ידעה מתוך שינה מה קורה מבלי לפתוח את העיניים. זה השלב שבו ידעתי שהלילה אני הולך לישון לבד. מאוכזב אבל מתאמץ ככל שאוכל להסתיר את זה הייתי חוזר הביתה.

"תראה לי אותו" היא אמרה פתאום והרימה את ראשה מחיקי. "את מה?" שאלתי כשהראש שלי בכלל עוד עסוק בעלילת הסרט. "אותו" היא אמרה "את הדבר הזה שלך שגורם לכל הבלאגן" היא המשיכה ולפני שבכלל הצלחתי לעכל על מה היא מדברת היא החליקה יד לרוחב הירך שלי ואל רוכסן המכנסיים.
הבנתי שיש פה הזדמנות שייתכן שלא תחזור שוב בהמשך ומיהרתי לפתוח את הרוכסן. שירבבתי יד לתוך הפתח ופתחתי את כפתור תחתוני הבוקסר שלי כדי שאוכל להגיע לאיבר שלי שהרגיש כאילו הוא בהלם בעצמו מהסיטואציה. שלפתי אותי בעדינות והוא עמד מעט. היא שלחה את ידה בעדינות והעבירה את קצה האצבע המורה בעדינות לאורך האיבר שלי. גל של ריגוש עבר בי והאיבר מיד נעמד והתנפח. "הוא שמח לקראתי" היא אמרה לי בחיוך. בשלב הזה חוץ מההלם שהייתי בו בעקבות הסיטואציה המיוחדת שאליה נקלעתי הבחנתי שאני פשוט מאושר. מאושר שאהובתי מלטפת את האיבר האהוב עלי. סוף סוף! שהחיינו. היא המשיכה לגעת בו בעדינות עם האצבעות, מדי פעם ללטף. אני הייתי מאושר. מתוך כל האושר וההתרגשות נפלטה טיפה מקצה איברי. "ממש היית רוצה לגמור עכשיו, נכון?" היא אמרה ואני הנהנתי ונתתי בה מבט שאומר הכל. היא לא אמרה כלום והניחה את ראשה בחיקי. היא פתחה את כף ידה ואחזה באיברי בבסיסו בלי להגיד כלום. לא ידעתי מה קורה. לא יכולתי לבקש שוב דבר. רק קיוויתי שהיא תגאל אותי מייסורי. הבנתי שבנתיים אין לי למה לצפות והחלטתי להתרכז בהנאה המרחפת של הריגוש. טיפה נוספת נפלטה מהאיבר ועכשיו שתי הטיפות יחד החלו נוזלות כלפי מטה לכיוון היד האוחזת בחום את האיבר. לא ידעתי מה לעשות, האם להגיד משהו? אולי לנקות את טיפות אהבתי ממנו? החלטתי פשוט לא לעשות כלום. נראה מה יקרה. הטיפות נזלו ישירות מראש האיבר אל ידה של אהובתי. אני הייתי דרוך לראות מה יקרה. המתנתי. המתנתי. פתאום היא הבחינה בנוזל הרטוב שעל ידה, עזבה את האיבר, הסתכלה עליה ובתנועה מהירה קירבה אותה אל פיה ומצצה את הנוזל. אחר כך היא לקחה את האצבע וניגבה את שאריות הנוזל מקצה האיבר ישר אל פיה כאילו עכשיו טעמה גלידה. אין ספק שמזל שבאותו הזמן הייתי במצב של שכיבה כי בטוח שלא הייתי יכול להחזיק את עצמי בעמידה עם כל מה שהרגשתי באותו הרגע גופנית ומנטלית.

הסרט נגמר. לא ממש זוכר על מה הוא היה. רוב הזמן בכלל לא הייתי מרוכז בו. משהו אל איזו בחורה שנוקמת בכנופיה שניסתה להרוג אותה. למי זה בכלל אכפת. הראש שלי רק ניסה להבין מה הולך לקרות עכשיו. אני יודע איפה הייתי רוצה להיות עכשיו. במיטה עם אהובתי. לחבק אותה, ללטף אותה, להצמיד את איברי הקודח אל גופה הרך. האם זה מה שיקרה? היא הרימה את עצמה מחיקי, תמכה בעדינות עם ידה בגחון של האיבר ונתנה נשיקה לראשו. לאחר מכן היא קיפלה אותו בעדינות לתוך החור במכנסיי ואל תוך תחתוני הבוקסר. לבסוף סגרה את כפתור התחתונים והרוכסן של המכנס באחר כבוד. אז היא קמה ואספה את הכוסות שלנו והלכה לכיוון המטבח. אני נעמדתי והלכתי אחריה בתקווה לעקוב אחריה עד חדר השינה. היא הניחה את הכוסות וצעדה לכיוון הדלת. אז היא פתחה את הדלת ונעמדה לצידה והביטה עלי. הבנתי מה היא רוצה. נשקתי לה לשלום, אמרנו לילה טוב והדבר הבא שנשאר לי בראש הוא קול הדלת נסגרת אחרי. הייתי עדיין בהלם. מה בעצם קרה הערב? זה אמיתי? אולי עשיתי משהו שדחה אותה? בטח זה בגלל הטפטופים מהאיבר שלי. אוף, למה היית צריך לקלקל הכל? הגעתי הביתה. היתה שם איזו ריקנות מעורבת בבדידות ואפלה. שוב אני חרמן ושוב אני הולך לישון לבד. איך הגעתי למצב הזה? ידעתי שגם הפעם אני לא אוכל להרדם. מה עושים? אולי אני אשחרר את הלחץ הזה שמעיק עלי? אבל הבטחתי שלא. אוקי, אז מה אם הבטחתי זה מצב בלתי אפשרי, ממש פיקוח נפש! חוץ מזה, היא לא תרגיש. אולי כן? איך כן? טוב, ניקח את הסיכון. החלטתי החלטה. התפשטתי, הלכתי למקלחת ואחזתי את איברי בידי. דמיינתי שזו היד שלה אוחזת בו. ליטפתי אותו והוא הלך וטפח. אוי ההרגשה הזאת, העונג הזה שגורם לך להרגיש כל כך נעים ובו בזמן מדיח אותך לדבר עבירה. עוד קצת, בעדינות, להתענג על ההרגשה המשכרת הזאת עוד קצת, הנה הגוף כבר מתכונן לסוף. עכשיו לאט לאט. עוד קצת. זהו. הסוף הוא בלתי נמנע עכשיו אני אדמיין שהפה החם והרטוב שלה מקיף את האיבר שלי בתנועות העדינות שרק היא יכולה להפיק. כן... כן... אוה. הנה זה בא... פתאום זה הקיף אותי כאילו כמעט איבדתי את ההכרה. נחשול של הנאה חלף בגופי ומיד אחריו מטחים לבנים מתוך איברי. סחטתי אותו עוד רק כדי לנצל את הרגע עד תום. עוד קצת, עוד קצת וזהו.
זה נגמר. כמו העליה כך גם הנפילה. עכשיו הרגשתי את הבושה משתלטת עלי. לא עמדתי במילתי והתפתתי. עכשיו נשארתי בלי כלום. כבדות השתלטה עלי. שטפתי ידיים ופנים, צחצחתי שיניים והלכתי לישון. כשיגיע מחר נתמודד איתו. עכשיו נישן.

דפיקות חזקות בדלת העירו אותי. מי משגע אותי בשעה כזאת. יש לי עוד שעה לישון ואני אשמח לנצל אותה. פתחתי את הדלת עם עין אחת פתוחה. היא עמדה שם מחייכת. היא הביטה בי בגיחוך מסוים, נכנסה ונתנה לי נשיקה והמשיכה לתוך הדירה. אני הצלחתי לפלוט רק "בוקר..." והלכתי למקלחת להביא את עצמי למצב קצת יותר "ידידותי לסביבה". יצאתי מהמקלחת והיא הגיעה אלי מכיוון המטבח ונשקה לי. עדיין לא הבנתי מה עבר עליה. היא אף פעם לא הגיעה בשעות היום ובטח לא בהפתעה. פתאום היא נעצרה. אחזה באגרסיביות את הלסת שלי והזיזה את ראשי הצידה. אז היא הצמידה את אפה לצווארי והתחילה להסניף את עור הצוואר, הכתף והפנים. אז היא סובבה בחזרה אליה את פני ההמומות ונעצה בי מבט כועס "עשית ביד!" היא פלטה. "מה, מה פתאום?" הגנתי על עצמי באופן אוטומטי. "אתה גם משקר לי? כולך מסריח מהשפיך שלך!". "מה?!" אמרתי בחצי פליאה חצי הלם וחצי תחושת אשמה (כן, יש פה שלושה חצאים) אבל זה לא ממש עזר לי. "שיקרת לי, יא מגעיל! הבטחת לי שלא תעשה יותר ביד!" היא הטיחה בי. הבנתי שנתפסתי. אין טעם להכחיש. אין לי מושג איך זה קרה אבל עובדה שזה קרה. הגלגלים בראשי התחילו להסתובב. בסוף נפלה החלטה: להודות ולנסות לעשות בקרת נזקים. "אני מצטער" אמרתי במבט שהפך למבט של ילד אשם. "לא יכולתי להחזיק את עצמי אחרי אתמול, מה שעשית לי היה כל כך נעים". "נעים?" היא אמרה "אתה עוד תשלם על זה ואז נראה למי יהיה נעים!" ואז היא הסתובב וכהרף עין נעלמה מהדירה שלי. מה עשיתי? איזו שטות! לא יכולתי לחכות קצת? היא בטח הגיעה כדי לסיים את מה שהתחילה אתמול.
איך דפקתי את זה? מחשבות שונות רצו בראשי ביחד עם תחושת האשמה והריקנות שהיא השאירה לי בפנים.

כל היום היא סיננה אותי. אין דבר שיותר מכל מחזיק אותך תלוש ותלוי באויר ממישהו שאתה רוצה לשמוע את קולו והוא מצידו מסנן אותך. זהו. זה נגמר. דפקתי את זה סופית ברגע אחת של התמסרות לתאוות הגוף שלי. נשבעתי שאני לא אעשה זאת שוב בחיים בתנאי שהיא תחזור אלי. זהו. סגור. אין לי מושג איך עברתי את היום. לא הייתי מרוכז בשום דבר. בכל כמה דקות נזכרתי שוב שהחצי השני שלי לא זמין. אם רק הייתי מקבל סימן שהכל בסדר, סימן קטן אפילו אז הייתי במקום אחר לגמרי. הטלפון צלצל ועל הצג הופיע המספר שלה. "תודה" אמרתי בלחש לכיוון השמיים כאילו שמישהו שם שמה את תחינותי והחליט לעזור לי. "הי" עניתי בזהירות. "הי" היא אמרה ושתקה. "מה נשמע?" אמרתי כדי להמשיך את השיחה. "הכל בסדר." היא ענתה. הרגשתי קצת יותר טוב. "לא ענית לי היום, התחלתי לדאוג שמשהו קרה לך" מצאתי צידוק להשחיל את הנושא לשיחה. "הייתי עסוקה." היא אמרה "גם עכשיו אין לי הרבה זמן. אתם באים אלי היום?" היא שאלה. "מה?" שאלתי בחזרה כי לא ממש הבנתי מי פתאום נכנס לקבוצה הזאת שהיא התכוונה אליה כשהיא אמרה אתם. "טוב. נתראה. ביי" היא ענתה וניתקה. כנראה שהיא לא ממש שמעה אותי וחשבה שאמרתי כן. לא שזה משנה הרבה. הרי היא לא ממש שואלת שאלות כאלה כדי לקבל תשובה. ניסיתי להבין מי זה "אתם". אולי יש איזה אירוע שאני ועוד אחד מהמכרים המשותפים שלנו צריכים להגיע אליו? אולי היא בכלל התבלבלה. אני כבר הייתי גם ככה מבולבל. לקח לי זמן עד שנפל לי האסימון, לא הולך להצטרף מישהו לחגיגה הזאת. הרגשתי הקלה ביחד עם התרגשות. ניצלתי בעור שיניי מהמקרה הזה. עכשיו צריך לדאוג שזה לא יקרה יותר.

שוב מצאתי את עצמי כמו תמיד מול דלתה המאיימת כמו סלקטור מגודל בכניסה למועדון. הפעם הבאתי איתי פרחים. מה לעשות, אני גבר עם רגשות אשם. היא פתחה את הדלת, הביטה על הפרחים וחייכה. היא לקחה את הפרחים בעדינות כאילו כלום לא קרה ופנתה פנימה כדי לשים אותם במים תוך כדי שהיא מריחה אותם. נכנסתי בזהירות והתיישבתי בסלון מול הטלויזיה כאילו אני מתאמץ בכוח להחזיר הכל לשגרה. היא הגיעה עם שקית. "תתפשט" היא אמרה לי "לגמרי". "מה?" אמרתי בהלם. מתי עברנו לפעילויות ללא בגדים, תהיתי. היא לא ענתה ורק נעצה בי מבט אסרטיבי ומלחיץ. הבנתי שאם אני לא רוצה להרגיש שוב כמו שהרגשתי היום כדאי שאני אעשה מה שהיא מבקשת. חלצתי את הנעליים והסרתי את הגרביים כאילו שאני מנסה לדחות את הקץ. אולי היא סתם צחקה עלי. אולי אני לא באמת שמעתי מה שחשבתי ששמעתי. אני אסתכל עליה ואם היא תראה סימנים שמשהו לא בסדר אז לפחות עשיתי חצי פאדיחה. זה לא קרה. היא המשיכה לנעוץ בי מבט חסר סבלנות. הפשטתי מעלי את החולצה. זהו, זה הצ'אנס האחרון לעצור אם צריך. מכאן זו דרך אל-חזור. פתחתי את אבזם החגורה בתנועה איטית. היה משהו מוזר במעמד הזה שבו אני מתפשט והיא עומדת שם מביטה בי. שוב הרגשתי כמו ילד. בעדינות פתחתי את רוכסן המכנסיים ואז החלקתי אותם לאורך רגלי. רק תחתוני בוקסר מפרידות עכשיו ביני לבין חשיפה מלאה. הכנסתי שני אגודלים בין התחתונים לגופי. בעדינות נבוכה הסרתי גם אותם ונתתי להם להחליק לאורך הרגליים. שותפי לאירוע התנודד לו, נוקשה מעט. כאילו שזה הוא שהתכונן לפגישה איתה ואני רק המלווה. זה שמסיע אותו לאן שהוא רוצה וצריך לעמוד בצד מוכן לכל בקשה. חיוך קל עלה על פניה כשהביטה בו מצביע לכיוונה. "שכב על הספה" היא ציוותה עלי. בצייתנות הרגילה שלי נשכבתי מחכה לדבר הבא שעתיד לבוא. מתחתי את ידיי לאורך גופי וצמוד אליו. לא רציתי לשדר איזו תחושה של נינוחות או לתת הרגשה שאני מנצל את הרגע המיוחד הזה. היא הרימה את החצאית מעט, התקרבה וטיפסה על הספה ואז התיישבה עם הפנים אלי על החזה שלי כשהרגליים שלה מונחות על ידיי. הרגשתי כבול וחשוף. אני לא יכול להתנגד עכשיו לכלום. "אני כועסת עליך" היא פתחה "איך בגדת בי ככה, איך שיקרת לי, איך בכלל יכולת להעלות את זה על דעתך שתצליח לעבוד עלי". "אני מצטער" עניתי "זה לא יקרה יותר". "איך אני יכולה לסמוך עליך" היא המשיכה "אני עכשיו לא אוכל לעבור יום בלי לחשוב על מה שאתה עושה עם הזין שלך כשאתה לא איתי. אלוהים יודע לאן אתה תכניס אותו". "אני לא מכניס אותו לשום מקום אל תדאגי" אמרתי בפרץ של בטחון שצץ פתאום. "אני דואגת, דואגת. אבל עכשיו יהיה בסדר. אני רואה שאני צריכה לקחת שליטה על העניינים וככה הכל יסתדר". שליטה? אממ.. נשמע מעניין וקינקי. אולי זה מה שהיה חסר לה עד עכשיו. אם זה מה שצריך כדי להזיז פה עניינים אז יאללה בכיף. היא ירדה ממני והוציאה חבילה צבעונית מהשקית. לא ממש ראיתי מה זה. היא שוב התיישבה עלי אבל הפעם ממש קרוב לפנים שלי ופונה לכיוון ההפוך. היא רכנה קדימה לעבר האיבר שלי. "איזה מגעיל" היא מלמלה "קודם כל ננקה ממך את כל הזוהמה שיש עליך". איזו זוהמה? עכשיו התקלחתי. מה עובר לבחורה הזאת בראש לעזאזל? פתאום הרגשתי קרירות ועוד הרגשה מוזרה שלא הכרתי קודם. עכשיו הבנתי מה היה בחבילה הצבעונית. זו חבילת מגבונים לחים. היא נשענה על יד אחת בעודה תומכת באיבר ועם היד השניה היא התחילה לנגב אותו. היא עשתה עבודה יסודית. ככה לפחות הרגיש לי בזמן שניסיתי להביט בין רגליה בכל פעם שרכנה קצת יותר. "יופי, עכשיו אתה נקי" היא אמרה ואז הרגשתי רטיבות מחוספסת על האיבר. זו היתה הלשון שלה שהחליקה לאורכו. אחרי זה היא נתנה לו ספק נשיקות ספק מציצות לכל אורכו.
הריגושים עלו בי שוב. התחלתי להרגיש איך הדם עוזב את הגוף ומפמפם באיבר המתנפח. עכשיו היא עברה לראש האיבר. התחילה ללקק סביבו ולמצוץ. וואו. זה היה נעים. עם כל נגיעה כזאת הרגשתי איך גופי מתמלא בעונג ומחשבות על גמירה התחילו להופיע בראשי. זו הולכת להיות הגמירה הכי טובה שהיתה לי אי פעם. עכשיו היא הכניסה את כולו לתוך הלוע שלה. אין לי מושג כמה ממנו נכנס אבל יכולתי להשבע שאני מרגיש את הגרון שלה בקצה האיבר. היא משכה אותו החוצה מפיה בעודה מוצצת אותו כמו קרטיב נמס שלא רוצים שיינזל. עכשיו התחלתי להתפתל. גלי העונג האלו לא מצליחים להשאיר אותי במקום. הרגשתי שרגליה תוחמות לי את המרחב הצר שהיא השאירה וזה גרם לי הנאה נוספת. נו, עוד קצת אני רוצה לגמור. רק אל תפסיקי. אני ממתין בקוצר רוח מרוגש עם מקל נפוח שתקוע לי במרכז הגוף. שוב החמימות הרטובה של הלשון שלה על כל אורכו של האיבר. ואז נשיקות. קטנות כאלה ושפשופים עם היד. לא משהו שעושים כדי לאונן. יותר תנועות שמכוונות לנקות משהו. הרגשתי את היד שלה אוחזת בקצה האיבר. הנגיעות העדינות שלה חירפנו אותי. פתאום הרגשתי שהנה זה מצטבר, הנה זה בא. סוף סוף מגיע הרגע המרגש. עוד קצת לגעת וזה יוצא. בדיוק אז היא עזבה לגמרי את האיבר שלי. "אתה רוצה לגמור, מתוקי?" היא אמרה בחמידות. מוזר שהיא מדברת ככה כי זה לא קרה עד עכשיו. לרגע חשבתי שהיא מדברת אלי אבל עם הכיוון שהיא הסתכלה עליו הבנתי שכנראה היא מדברת אל האיבר שלי. "לא, חמודי. אתה לא תגמור עכשיו. אולי אחר כך" היא אמרה לו. מה אחר כך? אני עוד רגע מתפוצץ! עכשיו אני מבין למה עשיתי ביד אתמול בערב. אם אני רק אצליח לשחרר את הידיים אני אעשה ביד. מצדי אצלה בבית בשירותים אפילו. לא אכפת לי. "אני יורדת, שלא תעיז להזיז אפילו אצבע" היא אמרה בטון מצווה. הפעם זה היה אלי כי היא סובבה קצת את הראש כדי להראות שהיא מדברת לכיוון שלי. מה עכשיו? לאן מתקדמים מפה? אולי היא רוצה שאני אענג אותה לפני שאני גומר. כן, זה בטוח זה. אין לי בעיה אני ואוראלי הולכים טוב ביחד. בעודי מדמיין איך תרגיש הלשון שלי בין רגליה היא יורדת מהספה, ניגשת לשקית ומוציאה משהו שחור. יש קצת רשרושים, קצת רעשים של מתכות מתנגשות. כנראה שמדובר באיזה צעצוע מעניין. היא חזרה לשבת עלי כמו קודם רק שהישבן היה קצת יותר נמוך הפעם. שוב ראיתי אותה מאחור והבנתי שהיא מתעסקת שם עם משהו. עכשיו יש נגיעות באיבר שלי. לא הידיים שלה נוגעות בי. משהו אחר. איזה סוג של משטח מוצמד לגחון של האיבר שלי. קצת הזזות ושפשופים. עכשיו אני מרגיש שמשהו עוטף אותו. זה נעים. היא הלבישה משהו מסביב לאיבר שלי שעוטף אותו מלמעלה עד למטה. מעניין מה זה. עכשיו היא מהדקת את הדבר מסביב לאיבר. כנראה שיש שם איזה שרוך, כי היא מושכת משהו ואז אני מרגיש את הדבר מתהדק לי סביב האיבר. עוד כמה משיכות. לדבר הזה יש משקל. מרגישים אותו על האיבר שלי. עכשיו רעשים לא ברורים ואז קול של סנאפ.

לא ממש זכור לי מה קרה. כנראה מההלם. אני מניח שהיא ירדה ממני. אני פשוט זוכר את עצמי מביט לאורך הגוף שלי ורואה משהו שחור שעוטף את האיבר שלי. התרוממתי ואחזתי את איברי. הוא הרגיש קשיח ועבה. היה מולבש עליו סוג של כיסוי. כמו קונדום כזה רק הרבה יותר עבה ומעור. בגחונו הכיסוי היה מהודק עם שרוך כמו שעושים לנעליים ובקצה ממש מתחת לכיפה היתה רצועה שעטפה את האיבר והיתה סגורה עם אבזם. האבזם וחור נוסף בהמשך החגורה חלקו מנעול תליה. היה ברור ששום דבר לא הולך להפתח פה בלי המפתח הנכון. בקצה, היה פתח קטן יחסית שדרכו יכולתי לראות את החור באיבר שלי. לפחות יהיה לי מאיפה להשתין. לא הספקתי להגיד כלום, עדיין בוחן את ההפתעה הזאת שהופיעה על איברי, היא התקרבה אלי ואמרה "נראה אותך עושה ביד עכשיו". נראה לה שאי אפשר לעשות ביד? מה היא עושה צחוק? התחלתי לשפשף את ידי על הכיסוי בעודי טופח על חלקים נבחרים בגחון האיבר שידעתי שהם רגישים. לא הרגשתי כלום. טוב, לא לגמרי, הרגשתי שאני נוגע שם הרגשתי את הטפיחות אבל הכל היה עמום כזה. שום דבר שמעביר גלי עונג כמו קודם. ניסיתי יותר חזק, אולי אם אני אטלטל אותו זה יהיה מספיק חזק כדי להשפיע. לא. זה יותר עצבן מאשר ריגש. ניסיתי לשלוף את הכיסוי. אולי אני סתם מתאמץ וכל הסיפור הזה לא מחזיק בכלל. היה כואב. החגורה שסגורה מתחת לכיפה של האיבר לא סתם סגורה בכזה הידוק. הבנתי שלהוציא את הכיסוי הזה בלי לפתוח את החגורה או את השרוכים זה דבר שהולך לכאוב. "איזה חמוד אתה" היא אמרה. לרגע חשבתי ששוב היא מדברת אל האיבר שלי אבל כנראה שהיא התכוונה אלי "זה עושה לי משהו לראות אותך מנסה כל כך להשתחרר, אולי אפשר לגרום לך לנסות להשתחרר מעוד כמה דברים". העיניים שלה נצצו. זה הרגע שבו הבנתי בפעם הראשונה מה באמת היה חסר לה. היא התקרבה אלי ודחפה אותי אחורה עד שנשכבתי שוב על הספה. עכשיו היא עלתה עלי שוב כשהפנים שלה אלי והאיבר שלי בין הרגליים שלה. היא התחילה להניע את האגן לאורך האיבר. זה כבר לא הרגיש כמו פעם אבל זה הרגיש אחרת כשהיא עשתה את זה מאשר כשאני עשיתי את זה עם הידיים שלי. היא הרכנה אלי וקירבה את הפנים שלה לפנים שלי. יכולתי להרגיש את הנשימות שלה על הלחיים שלי. אז היא הוציאה את הלשון והתחילה ללקק ליקוקים רטובים את הלחי שלי. אחר כך היא עברה אל האוזן. ליקוקים ונשיכות קלות. זה הרגיש כל כך טוב. הרגשתי את האיבר שלי מתנפח ונדחק בתוך הכיסוי שלו. היא עברה אל הצוואר. נשיקות, מציצות ושוב נשיקות. עכשיו הכתפיים ואז החזה. בנתיים הרגשתי את היריכיים שלה נלחצות על האיבר המתפוצץ שלי. איזו הרגשה נעימה. עכשיו היא עברה אל הפטמות שלי. כאן ליקוק רטוב עם קצה הלשון ומציצות עשו את העבודה. הייתי כל כך חרמן. הרגשתי את פעימות הלב שלי באיבר החנוק. עכשיו היא באיזור הבטן ועכשיו היא כבר ירדה למטה. הפנים שלה צמודות למפשעה שלי. ביד אחת היא אחזה באשכים וביד השניה היא אחזה בקצה האיבר הנפוח שלי. בסיס האיבר נשאר חשוף. היא התחילה ללקק ולמצוץ את הבסיס. חשבתי שאני הולך להתפוצץ שוב מגלי עונג מלוות בכאבים שנובעים מהלחץ שהאיבר שלי נתון בו. מה יהיה עכשיו? אני ממש רוצה לגמור. האם זה יקרה? בעודי חושב ומצפה היא הפסיקה את הכל וקמה. היא צעדה אל פני, כרעה כדי להתקרב אליהן ונתנה לי נשיקה קצרה. "זה הכל להיום" היא אמרה "אני הולכת להתקלח. תתלבש ולך הביתה עכשיו. תבוא מחר מוקדם בבוקר". היא אמרה, קמה ונעלמה לתוך הדירה. קול טריקת הדלת של המקלחת נשמע. "היי, רגע, איפה המפתח?" צעקתי לה בעודי מחפש מסביבי. הבנתי. לא יהיה מפתח. עם חרמנות כזאת אי אפשר לשחק. אני חייב לגמור. לא מעניין אותי מה הבטחתי, אני חייב להשתחרר! התחלתי לשפשף את האיבר שלי בכל כוחי מנסה לעשות את התנועות שידעתי טוב על עצמי שהן יעילות. לא ממש עזר. פתאום משהו שם התחיל להתכווץ. מישהו פה כבר הבין לפני שהחגיגה נגמרה ואין מה לעשות בעניין. עם ידיים רועדות ונשימות כבדות התלבשתי ויצאתי מהדירה כאשר אני טורק את דלת הכניסה מאחורי.