לדאבוני, מכורח הנסיבות, לפגישותינו עלי להגיע בסמרטוטים. מצער ככל שיהיה, לא אוכל לקחת את הסיכון שבהתגנדרות לכבודך, ואף לא להגיע במלבושים רגילים. נגזר עלי לדגמן עבורך את כל הטרנינגים העלובים והטישרטים המהוהים. כך היה וכך ימשיך להיות.
מה שטראגי יותר הוא שמעולם לא חשבתי שיש לכך חשיבות. תמיד האמנתי שלא הבגד עושה את האדם, וכעובדה, עם כל מה שתיארתי לעיל, מצאנו עצמנו, איך לומר בתמציתיות? יחד. ולא אני היא זו שעשתה את הקפיצה.
ןאז, למפגש האחרון בינינו, הגעתי בשמלה. ללא תחתונים.
היה חם. הייתי במוד המתאים וכשיצאתי מהבית סיפרתי לכולם שאני נפגשת עם ידיד (ולא איתך).
התגובה שלך תפסה אותי לחלוטין לא מוכנה. כמעט לא הספקתי לנעול את הדלת. החלפנו מספר מילים ופתאום תלשת אותי מהכסא ועשית בי שפטים. התמוגגתי. גם מהסשן וגם מהמחמאות שהרעפת עלי ועל איך שהייתי לבושה. אני יודעת שנדלקת מזה.
ומאז אני אוכלת סרטים.
מה יהיה במפגש הבא....?