אני מתעוררת ומרגישה איך הריח שלך נספג לי בכל החדר. אני כמעט יכולה לשמוע את מולקולות הריח שלך מתאחדות עם המצעים שלי, נדבקות לי בתקרה, יונקות את המים מהבמבוק שלי, רק כדי לשרוד עוד רגע בהוויה שלי. ריח מעושן מהול בבושם גברי, אני יכולה ממש לראות איפה בגוף שלך הרחתי כל מולוקלה סוררת עכשיו..
מצד שני, אני גם מריחה אותי מכל עבר. אחרי שגמרתי, עברת בידיים יחפות ומרחת אותי על כל הקירות. בפנים מחוייכות של ילד, שמקשקש על הקירות בפנדה בצבע אדום, נרגש מהסכנה, כי הוא יודע, זה לא יעבור לעולם. הם מחזיקים בו חזק ולא מרפים, מולקולה למולקולה, כמו שאחזת בי אתמול בזמן שגופי פירפר בין הידיים שלך, רוטט ברגעים נעלמים, מתרגש ומבקש, מתחנן שתדע אותי.
לא הצלחתי להירדם מהר אחרי שהלכת. הזמן נמשך, מצאתי סרט טוב ועוד אחד. תהיתי אולי זה בגלל הקפה ששתינו, אבל אני חושבת שזה בגלל שהלכת מוקדם מידיי. כי התביישתי לבקש. תישאר, אני עדיין רוצה, אני עוד רעבה. אני צמאה, תרווה אותי בך. תזיין אותי איתך.