את מה שאני רוצה (או לא)

אתמול בלילה חלמתי שאני שולטת, התעוררתי, ווואלה, ממש בא לי על זה. 

תקופה כזו שלא מתאימה להתחיל קשר חדש, אז למה לא להשתעשע?

אני לא רוצה עבד, אני רוצה גבר, גבר שמולי הוא נותן לי מה שאני רוצה, ואני לוקחת ועוד איך לוקחת.

וואו, איך בא לי פתאום. 

לא סתם כזה, להשפיל ולהצליף, אלא ללכת להתנסות כזו ממש ממש, ולהנות ממש ממש.

אני חושבת על זה ונרטבת. מתאים לי.

פגישה מספר 1 הייתה היכרות, קפה, מגע כפות ידיים. מה יהיה בפגישה מספר 2 שאלתי, הוא ליטף לי את הראש ואמר שאת מה שיהיה בפגישה מספר 2, אני אספר לו כשהיא תיגמר.

חיכיתי לפגישה הזו, יום ועוד יום, ממש שעה שעה. אני לא מכירה אותו חזרתי שוב ושוב, מה כל כך מרגש אותי בבחור. הוא אמר שהפגישה תהיה אצלי כי חשוב לו שארגיש נוח ומשוחררת. ישבנו שנינו, אור נרות, מוזיקה רגועה, שתינו, אכלנו פירות. ישבנו שנינו על הספה, קרוב אחד לשנייה, הוא ביקש ממני לתאר לו את הפנטזיה שלי עלינו, בלי להתבייש ובלי לצנזר. כמובן שנהייתי כולי אדומה והתחלתי לספר בין חיוך נבוך לשני. אני מספרת ואני מרגישה איך עובר בי זרם בכל הגוף, הוא כולו קשוב. אני מספרת לו על איך הייתי רוצה שיקשור אותי, ייגע בי, הוא מדי פעם שולח יד נעימה שעוברת לי על הגוף.  אני מתמסרת למגע שלו, עוצמת עיניים, הוא צובט לי את הפיטמה חזק ואומר שהוא לא מוכן שאפסיק את הסיפור שלי. אני מספרת לו על איך אני רוצה שיזיין אותי, הוא נוגע לי בתחתונים ובשלב מסוים מכניס אצבע לבחון את הרטיבות. אני רוצה שיתפוס אותי, יתפוס חזק שיזיין, איך שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה, הוא נשאר במגע עדין ואיטי על התחתונים. 

עמדנו להיפרד, הוא תפס אותי מהשיער, הצמיד לקיר, הפשיט אותי, מדי פעם צבט, ליטף, אחד, ליפף. 

כנשארתי ערומה כולי עם הגב אליו, לחש לי באוזן שהיה לו מאד נעים איתי, שהייתי ילדה טובה, בפגישה הבא מהנקודה הזו אנחנו ממשיכים, בדיוק כך אני רוצה אותך. 

הוא הלך, ואני הרהרתי לעצמי, פגישה מספר 2, מספר 2 היא ציפייה. 

רע לי, קשה לי, כואב לי אבל אל תדאג, אתה יכול להכאיב לי עוד. אתה יכול להכאיב לי עוד המון. ואל תדאג, זה בדיוק מה שאתה עושה. ממשיך לקרוא לי, ממשיך לזיין אותי, ממשיך לדרוש ממני שארד על ארבע, שאתן לך כל מה שאתה רוצה, לוקח ולוקח, וזה בסדר כי אני נותנת. זה בסדר כי אני הרי אשה מוכה, ככל שתכה יותר, תרביץ יותר, תכעס יותר, כך בסוף תעשה לי רע יותר, תעשה לי כל כך רע, שארצה לבוא אליך שתנחם אותי. תפגע בי וכל מה שארצה זה לשוב לזרועותיך, תגרש אותי ואני אתחנן אליך לתשומת לב. אתה יודע גם איפה הכי להכאיב לי, איך לא לתת תשומת לב ולהפנות אותה למישהי אחרת, שאצא משיווי משקל רגשי, שאצעק עליך, שאכעס עליך, שאגיד לך כמה אני שונאת אותך ואז תכעס עלי. תכעס עלי כל כך הרבה עד שארד על ברכיי ואבקש את סליחתך, אלקה את עצמי ואשבח את שמך, ואז אולי תיתן לי איזה ליטוף, ליטוף קטן כזה שבעיקר יעשה לך נעים, שאעשה לך כה נעים, שארגיש חרא עם עצמי, שאדע שאתה מנצל אותי אבל לפחות קיבלת את מה שנעים לך, את מה שטוב לך. ואל תדאג, אתה לא צריך להודות בזה, אתה יכול להגיד לי שאני לא מספיק טובה בשבילך, שאתה לא צריך אותי. הרי שנינו יודעים שלמחרת תקרא לי שוב. וכן, ברור, אני אשמה, אני לא מתנהגת יפה.

מחפשת חוויה חוויתית לסופ"ש! עדיפות לזוגות.

למה אני רוצה את זה? אני חושבת שאני רוצה לחטוף סתירה מהחיים, אני רוצה להראות להם שאני יכולה להכות בהם יותר חזק מאשר הם יכולים להכות בי. כן, אני אראה להם מה זה ושאיתי לא משחקים, הם רוצים תחרות, אני אראה להם מה זה שהרי אני כה תחרותית ואין להם סיכוי מולי

זו פרובוקציה אני שואלת את עצמי? אם לא אז מה כן? אני רוצה ללכת עם הטירוף שלי, לשחרר אותו שיפסיק לאכול אותי, אני רוצה להכאיב יותר ממה שכואב לי, יותר ממה שהחיים מסוגלים ואין לי בעיה להכאיב לעצמי יותר. זו פרובוקציה? או אולי קריאת מצוקה? למה תמיד פסימי אולי זה סתם הצורך לחוות חוויה שתזכיר לי שאני בחיים, שהחיים נועדו בשביל להנות, בשביל לאהוב. אה.. אהבה... אהבה... אני מזהה שמזייפים מולי, אני מזהה שמנצלים אותי אז למה אני נותנת לזה לקרות, למה? אני לא באמת נהנת מזה. 

SMS, כך זה התחיל: "אני אגיע הביתה היום ב-21:00. תחכי לי ערומה בכניסה, אסור לך לדבר, את השוט תשימי בארון כניסה, כיסוי עיניים. על כל חריגה תענשי".

שעה לפני כבר הייתי ערומה, מקלחת, גילוחים, עניינים. עשר דקות לפני כבר חיכיתי בכניסה לבית, מובן שהשוט היה במקום. הדלת נפתחה הרבה הרבה זמן אחרי, לא יודעת כמה, זה היה נראה לי כמו שעה. התרגשתי, פחדתי, נרטבתי. 

שלום, הוא אמר, שלום עניתי בחיוך מבוייש. שמעתי את קול השוט והרגשתי את ההצלפה בטוסיק, זעקתי מכאב, והתחלתי להרגיש את הדם זורם לי בכל הגוף, מתרכז בטוסיק, מתרכז בראש הבוער. אסור לך לדבר הוא אמר, זה היה מאד ברור. רק שאתן לך הוראה ישירה לדבר, את תדברי. תעני לי, זה ברור לך? כן, עניתי, עדיין כואבת. 

הוא לקח אותי איתו לכל מקום בבית, שהיה במחשב, שהיה מול הטלויזיה, שהיה במקלחת, שהיה בטלפון, במטבח, במרפסת. בכל מקום כזה אם פציתי במילה חטפתי שוט, וחטפתי אותו חזק. חזק עד שפשוט לא הוצאתי הגה מהפה. הוא דיבר עם העולם, דיבר איתי בלי שיבקש ממני להגיב. הייתי מבוהלת, הייתי חרמנית.

בשלב מסויים הוא החדיר לתוך הכוס שלי 2 מלפפונים גדולים וחסם אותם בפנים, הפטמות כאבו לי ממצבטים שהונחו עליהן ומהם הוביל אותי ממקום למקום. כשאמרתי שכואב לי, הרגשתי שוב את ההצלפה של השוט. שיללתי ונשכבתי חסרת אונים, הוא ליטף אותי למשך מספר דקות וביקש שאעשה זאת בשבילו. כן, אמרתי ושוב חטפתי הצלפה. סליחה, אמרתי לעצמי בראש ושתקתי. 

לאחר כמה שעות הלכנו לישון, הוא השכיב אותי לידו במיטה. חיבקתי אותו חזק, הוא עטף אותי, נרדמתי תוך שניות. 

על 4 הוא אומר. על 4 אני מתייצבת. הוא הולך ואני אחריו, הוא יושב ואני לידו. הוא מלטף לי את הראש, אני מתענגת על המגע, הוא מושיט לי את היד, אני מלקקת, הוא קושר לי את החבל לצוואר, אני נרטבת, הוא קושר אותי בפינת החדר, אני מייללת, הוא אומר שתקי, אני בדממה, אחרי כמה דקות מיבבת חרישית, אחרי כמה דקות הוא שם לי סלוטייפ על הפה, היבבות החרישיות נמשכות, הוא קושר אותי בחדר אחר. אני שם, שוכבת בפינה, מחכה לו, בשלב מסויים זורמת עם המחשבות, המחשבות לוקחות אותי למוקמות אחרים. 

על 4 הוא אומר, על 4 אני מתייצבת. הוא מעלה אותי על המיטה ומזיין אותי חזק, ממש חזק מכל הכיוונים, הופך, מזיין, הופך, מזיין וחוזר חלילה. אני לא מייללת וגם לא מייבבת. הוא גומר פעם אחת ועוד פעם. מנוחה, ושוב מחדש.

על 4 הוא אומר, על 4 אני מתייצבת. 

הפעם הראשונה שקשרו אותי הייתה לפני כמה חודשים. נורא פחדתי מזה בהתחלה כי היה נראה לי לא 

נוח להיות מעוותת כשהידיים משוכות לאחור או לצדדים או בזווית לא משהו וכך גם הרגליים, הירכיים, המותניים, 

הציצים, והראש. 

כשהגיעה הפעם הראשונה, אחרי 5 דקות לא יכולתי יותר. 

כעבור כמה חודשים ביקשתי לנסות שוב, הגעתי ממקום שונה, מקום שמחפש את השקט, את החופש. גיליתי

שכשאני סומכת על מי שנמצא לידי, אני יכולה להגיע לדרגות חופש ושקט עצומות, טוב לי שם, נעים לי שם. 

מהר מאד אני נכנסת למקום אחר, מקום אישי, מקום אינטימי, לא מפריע לי הבחוץ, לא מפריעה לי התנוחה, 

ובמקום הזה של החופש, של האינטימיות, של העוצמה, שם אני הכי קשורה אליך, שם אני כולי שלך. 

למה אחרת? כי זה לא זוג ואישה. הפעם זו הייתה שלישייה "אקראית" או יותר נכון עצמאית, כל אחד
הגיע בלי קשר רגשי לשני.
היה מעניין, אני חייבת לציין.
היינו שלישייה שווה, רוב הזמן אינטרקציה משולשת בלי שאף אחד יקופח.
זה היה החלק הראשון...

ואז אחרי היכרות וקצת שיחה, הגיע החלק של הבדס"מ.
בדס"מ, כמה שאני אוהבת בדס"מ.

היה לי גם זין, גם עוד זוג ציצים, גם עוד כוס, גם גוף שעיר, גם גוף חלק, מגע עדין, מגע מכאיב, המון מגע,
המון כניעה, המון לקיחה והמון נתינה.

פשש... אמרתי כבר שאני אוהבת בדס"מ?

אף פעם לא הייתי עם שני גברים (כלומר עוד לא), רק אני ועוד שני גברים
אני רוצה שני גברים, אחד לא מספיק לי
אחד תמיד יכול לגמור מהר מדי וגם לא יכול למלא אותי בכל החורים כמו שאני רוצה

אני רוצה שאחד יזיין אותי וכשהוא יגמור או יתעייף השני ימשיך
וככה לילה שלם
וגם כשאני כבר מוטלת חסרת כוחות אחרי שזיינו אותי מכל הכיוונים וקרעו לי את הצורה
ארגיש שוב איך היד מגיחה בלי שהרגשתי
ואני מוצמדת לקיר או למיטה או סתם לאנשיהו
וחודרים אותי, ומזיינים אותי, ואני לא יכולה יותר ורוצה עוד באותה הנשימה
ואיך אני מתחרמנת מזה
וגם כשיש הפוגה אני יודעת שעוד רגע שוב ואני כבר רטובה מהציפייה

המחשבות, התמונות, התחושות מלוות אותי כל השבוע
הגיע הזמן לעוד, לא?
אבל אני לא רוצה גבר, אני רוצה שניים

אתה רוצה תיאור מדויק של הגבר שהוא לא אתה
לדעת איך הוא נגע בי ומה הוא חושב עלי ומה מחרמן אותו בי
אתה רוצה לדעת איך הוא תופס אותי, וכמה הוא מכאיב - האם יותר ממך ואיך
אני מגיבה, האם הוא זוכה בי כשאני יותר רטובה, האם הוא מעיר אותי
שוב באמצע הלילה לזיין אותי עוד ועוד והאם בבוקר הוא משתמש בי כפי שאתה נוהג


אתה רוצה לדעת גם מה אני מרגישה באותם הרגעים? מה מושך אותי בו?
במה הוא יותר טוב ממך? האם שלו יותר ארוך? האם עומד לו יותר זמן במיטה?
האם איתו אני יותר נהנת? האם אני גומרת יותר? האם אני מתהלכת אחריו על ארבע
בכל הבית אחרי? האם אני שבה אליו חרמנית כל פעם מחדש?


למה אתה רוצה לדעת?
כי אתה רוצה אותי?
או אולי כי אתה רוצה להיות כמוהו, כמוהו כשהוא איתי.