המוזה שלי

שיערה מתבדר ברוח,

היא מהדסת קלילות,

עכוזה מעכס,

רגליה מרחפות. 

היא של הטבע,

כך תמיד היה,

היא בעבורו,

הוא בעבורה. 

מתווה שבילים שאיש לא ידע,

קובעת בכל רגע מחדש את מושבה. 

נמרה שורטת,

חתולה רכה.

לרגע זונה,

אחריו היא מלכה. 

מצורעת בגרעין הבריאה,

הוד והדר כסותה. 

עולמות נפגשים,

ערכים מתנגשים,

שלימה, חצויה,

לא בנויה להרשים. 

משתוללת,

משתבללת,

עולה מביבים,

מתכרבלת. 

היא סופה וגאות,

היא,

היא המהות. 

נלחמת על זכותה לזהות,

נפתחת לאהבה,

משחררת קהות. 

מאבק של קודש וחול,

היא כאן להיות,

לחיות בגדול.