המוזה שלי

את גופי אפקיד בידיך,

למשמרת בכספת אתן. 

את נפשי אשמור בכפי,

הרחק מהמון סואן. 

כפרח המנץ עם חמה,

אפרוש כפי, אגלה הנשמה. 

ועם בוא השחר אקפוץ אגרוף. 

עד תום כוחי, עד אינסוף. 

כי שרוט גופי וחבול עד כלות,

ממסע חיי, ממראות ניגלות. 

אך נפשי עודנה איתן תעמוד,

בה הכוח לשאת עוד ועוד.