סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 11 שנים. 12 בפברואר 2013 בשעה 10:50

אני מי שאני
לקבל את מי שאני
לקבל את עצמי
איך?
זה שוב המון עבודה עצמית מתישה ומעייפת
ואין כוחות
אני שונאת את עצמי עכשיו
קשה לצאת משם ולהתגבר על זה כדי להגיע למסקנות
לקחו לי שנים לקבל ולאהוב את עצמי
הגעתי לקרקע בטוחה
אבל הכל התערער שוב
התחיל בשקט בשקט בלי ששמתי לב
ואז זה צעק
המשימה עכשיו קשה יותר
כי המקום שממנו אני באה אחר
פחות בטוח
איבדתי את דרכי
מה בעצם אני רוצה? לאן אני רוצה ללכת? לאן להגיע?
אני שואלת את עצמי הרבה
ואין לי תשובה
מרגישה שאני עובדת שנים בקבלה עצמית
כשהגעתי אליה אז זה היה מדהים ומשחרר ומרגיע ונוח
איך אחזור לשם?

הוא​(שולט) - בקו 5
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י