היא הגיעה באיחור, טרקה את הדלת, זרקה את התיק על המיטה. שילבה ידיים בכוח והסתובבה בחדר המלון הלוך חזור בראש מורכן.
הוא לא העז לדבר, לא לזוז. לא לשאול מה קרה. התחפש לבלתי נראה וקיווה, בניגוד לכל היגיון, שלא הוא יהיה שסתום הלחץ שלה.
אחרי כמה דקות היה נדמה לו שההליכה שלה הואטה, שהידיים התרפו קצת. היא נעצרה ליד השולחן שעליו סידר את האביזרים. בחשה בהם בהסח הדעת, בתנועות חדות אבל לא תכליתיות. בסוף שלפה אזיקים.
ניכר בה שהיא מתלבטת בין כמה אפשרויות. סוף סוף היא הסתובבה אליו. הוא חייך אליה. קיווה שהיא רוצה להתעודד, ואולי תשתף פעולה והם יוכלו לשחק במשהו משעשע, פחות כואב.
אבל היא סימנה לו, בלי מלים, להישכב על המיטה, על הגב. והיא התיישבה עליו, הרימה את הידיים שלו מעל הראש ואזקה אותו לראש המיטה הכבדה. אחר כך היא קילפה מעליו את מכנסי הספורט שהוא לבש על פי בקשתה. וגם את התחתונים. קמה והורידה את התחתונים שלה מתחת לחצאית הקצרה, החצאית שהיתה לובשת בכוונה כשהיו נפגשים לא בארבע עיניים, כדי לראות איך הוא מאלץ את עצמו לא להסתכל ישירות.
ואחר כך היא הסתובבה התיישבה עליו, על הפרצוף, וכל הפנים שלו היו כבושות בכוס שלה. לרגע היה נדמה לו שהוא נחנק, אבל היא התכופפה קדימה, ולו נפתח פתח קטן לנשום דרכו. הוא נשם ונשם, ושאף מלוא הריאות את הריח של הכוס הכועס שלה, ריח חריף מהרגיל, מהמם, כמעט משתק.
היא ירדה לו. הוא ידע שהיא אוהבת. אוהבת שהזין שלו ממלא לה את הפה, אוהבת את הטעם של תחילת הזרע, אוהבת שהוא תופס לה בשיער. אבל ידיו היו כבולות.
הוא הוציא בהיסוס לשון, ליקק את המיצים, והיא עצרה מליקוק. הוא קפא. אולי הוא טעה? אבל היא רק התחילה לזוז קצת מסביב ללשון שלו, והוא התחיל ללקק במרץ. היא התכופפה קצת קדימה כדי שיגיע יותר בקלות.
בלי שום התראה מוקדמת, היא דחפה לו אצבע לפי הטבעת. הוא צעק. לא מכאב - האצבע היתה לחה - אלא מההפתעה הגמורה, למרות עשרות הפעמים שכבר חווה אותה תחושה. הרכושנות שלה, הבעלתנות שלה כלפיו, הבעילה שלה אותו, הן היו מוחלטות. אף אחד מכפיפיו הרבים לא היה מעלה על דעתו שאת המנהל קר הרוח הזה, את זכר האלפא המובהק הזה, מישהי מזיינת בתחת בלי רחמים, ובלי שליטתו.
ברגע הזה הוא הרגיש שהיא עדיין כועסת. לא עליו, אבל זה לא שינה הרבה. הוא ידע שהיום זה יכאב. הוא ידע שהיום היא תממש איומים שהתחילו בצחוק.
ואכן, היא השכיבה אותו על הצד, אזקה את רגליו והצמידה אותן לחזהו, לתנוחת עובר. היא ענדה לו קולר וחיברה אותו לברכיו, ובסוף הוסיפה כיסוי עיניים וזמם. אך לא האביזרים הפחידו אותו, אלא המכאניות הרובוטית ושיוויון הנפש שלה. בדרך כלל היא היתה נצמדת אליו, מנשקת אותו, מתחככת בו, צוחקת עליו, לוחשת לו באוזן מה היא תעשה לו. הפעם היא לא אמרה כלום, ונגעה בו רק כשהייתה חייבת.
הוא שמע שהיא קמה, מזיזה משהו, שמע לחיצה ונתז קצר, משהו נוזלי. גם בלי לראות הוא ידע מה בא. אם לא היה לו זמם, הוא היה חושק את שיניו.
ביסודיות חסרת אכפתיות היא מרחה את החור בג'ל. החדירה אצבע נוקשה. הוא נאנק, בהנאה למרות הפחד. שלא ייגמר לעולם. שלא יתחלף לעולם. אבל האצבע התחלפה במהרה, כפי שציפה. הוא שמע קול של אבזם נסגר, הרגיש שהיא מתקרבת אליו, אוחזת בירכו, מצמידה לחור שלו משהו קריר, רטוב, נוקשה ורחב. אלוהים, כמה רחב...
היא לא זזה. הוא המתין מכווץ. בסוף הוא הבין - היא מחכה שהוא ירפה. הוא נשם עמוק עד כמה שאפשרו לו הזמם והכיסוי, והתרכז כל כולו בהרפיה. הוא הרגיש שהיא מסתכלת, זזה בתנועות מיניאטוריות כדי להרגיש.
הוא ניסה להישאר רפוי ולהתרכז בדברים אחרים. חשב על הביטוח לאוטו, על טיול לצפון, על הקפה שהוא אוהב.
בבת אחת היא חדרה לתוכו. זה היה חזק מדי, בבת אחת מדי, עמוק מדי. כל הגוף שלו רצה להתמתח, להגן על החור, להוציא אותה משם, אבל האזיקים החזיקו אותו כעובר, חשוף ופגיע, חדור ודואב. הוא ניסה להגיד "בעדינות", אבל הזמם עמעם אותו. וממילא היא לא הקשיבה. אחרי כמה שניות בפנים היא נסוגה לאיטה, עד האמצע. היתה הקלה, אך היא היתה זניחה לעומת הפחד מההעמקה המחודשת. ואכן, היא חדרה עד מלוא עומקו של הדילדו, הוא הרגיש איך חגורת העור מתחככת לו בביצים. להפתעתו הפעם השניה לא כאבה כפי שציפה, לא כאבה כמעט בכלל, אבל בפעמים הקודמות שחדרה אליו הוא נהנה, ואילו בפעם הזו - כמעט פחד משליטתה חסרת המיצרים בוץ הידיים שלו נאבקו באזיקים. אבל הפעם היא קשרה היטב, לא במשחק. הוא לא הצליח להשתחרר.
היא נסוגה ושוב חדרה אליו בכל הכוח. הפעם הוא פחות נחרד. לכל דבר מתרגלים, מתברר. הוא נשכב, השתדל להירגע, לקחת את עצמו בכוח הדמיון למקום אחר. הוא דמיין אותה כשהיא במצב רוח טוב, דמיין אותה יושבת מעליו כדי שיעשה כפיפות בטן לאכול תותים מפיה, דמיין את היום שהעז להושיט יד, לאחוז בעורפה, להוריד אותה אליו כדי לגנוב ממנה את התות, איך היא נענתה לו... דמיין אותה חמה ושובבה ומשתעשעת, רק לא כמו עכשיו. לא כשהיא מתייחסת אליו כמו אל כלי קיבול לכעס שלה.
אחרי עוד כמה תנועות, הוא הרגיש שהקצב מאט, העוצמה נחלשת. לכמה רגעים הוא הרגיש אפילו שנעימה לו ההיחדרות, שהחור שלו משתוקק למגעה. אבל בסוף היא יצאה ולא חזרה. הוא לא שמע שהיא זזה. משהו באיך שהיא החזיקה אותו רימז שהיא שקועה במחשבות. אחרי עוד כמה רגעים הוא כחכח בגרון, להזכיר לה שהוא קיים.
היא שחררה אותו. הורידה כל מה שאזק אותו. כשהיה חופשי, היא לבשה תחתונים, לקחה את התיק שלה ויצאה. הוא ידע שמה שהוא עבר זה כלום לעומת מה שהיא הולכת לעשות למי שבאמת עצבן אותה.