סתם כל מיני שטויות שיש בראש

לא מצליח להעלות תמונות לבלוג

מי שיכול/ה לסייע
מוזמן/ת לכתוב לי איך

אני

סתם עבר לי יום כייפי
ורציתי לשתף אותכם בזה
בעבודה היה מוצלח
וגם בשאר הדברים
בקיצור כייף לי

תודה לכל אלו שעזרו לי להיות במצב רוח טוב

וגם לכם החיים יפים תהנו מהם כמה שיותר


אני

כל לילה היא חלמה


ומישהו יציל את נשמתה


הוא בא, והיא מיד חייכה


הרגישה תחושה שלא ידעה.


כשחום ידו מעבירה בה רטט


ונשימותיו גורמת לה לשקט


היא הייתה מוקסמת מדבריו


שעות היא בהתה בעיניו.


הסערה העצומה שהתוללה בתוכה


בשנייה בזכותו נרגעה .


והיא נסחפה ..


לעולם שאסור


שגורם לליבה ליסור


היא פחדה, כל כך רצתה


הוא היה כל מה שביקשה.


מתרחקת בתחינה


משתוקקת לעוד נשיקה


הוא המתין בשקט בפינה


שלם באהבתו שלם באמונה


ביקש יום יום שתחזור


והוא יראה לה את האור


לא רצה שתסבול


פחד שתעלם ותיפול


צעדים קטנים שומעים


דלת נפתחת לפנים


היא עומדת שם רועדת


רטובה ומפוחדת


מביט בה באור אחר


היא לא תעלם לו יותר


לוחשת בקול חלש אני כאן בשבילך


חבק אותי , תכיל אותי אני שלך .....

פירסינג - הסטוריה

פירסינג
הפירסינג (piercing) מבוצע מסביב לעולם, ונעשה בגברים, נשים וילדים.כואב ככל שזה אולי נשמע, המנהג של חירור נקב בעור והחדרת פיסת מתכת, עצם, קונכייה, שנהב או זכוכית בכדי לענוד זאת כקישוט, קיים כבר שנים רבות.

הפופולאריות של מנהג זה גדלה בחמש השנים האחרונות בעיקר בקרב בני נוער הצורה המקובלת ביותר של פירסינג כיום בארה"ב היא עגילי אוזניים. בקרב אמריקאים שמחוררים כמעט כל איבר בגופם: אוזניים, אף, לשון וטבור. צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, פירסינג באוזניים הוא מנהג נפוץ והפך נפוץ יותר בקרב שני המינים משהיה בעבר. פירסינג באוזניים יכול להתבצע בכל חלק של האוזן, מחור אחד באחת או בשני האוזניים, ועד לחורים לכל אורך התנוך.

הטרנד הנוכחי של פירסינג מרובה אינו חדש, המוזיאון Eastern gallery מציג פסלי טיט בני 4000 שנה עם פירסינג לאורך האוזניים.

הסיבות לעשיית פירסינג משתנות עם הזמן ומתרבות לתרבות. לדוגמא, זוג של עגילי זהב מהמוזיאון "גלריית יוון העתיקה" Ancient World Greek gallery עשויים לספר לנו שהאנשים שחיו על האי סייפרוס, קפריסין של היום, לפני 2200 שנה חיררו את אוזניהם. אך הראיה הזאת עשויה גם לעורר שאלות:
האם העגילים נענדו על ידי נשים וגברים כאחד?
מה היתה מטרת או משמעות ענידת העגילים או ביצוע פירסינג בעבר?
ארכיאולוגים ואנתרופולוגים מחפשים תשובות לשאלות כגון אלו.
בקרב הטליינגטים מצפון מזרח אלסקה אנו יודעים כי פירסינג באוזניים קשור ישירות למעמד הפרט בחברה. המעמד החברתי נקבע על פי העושר של המשפחה בה נולד הפרט. למרות שרק לעיתים נדירות יכול היה בן שבט הטליינגט לשפר את מעמדו החברתי, הוא יכל להעלות את דרגתם של בני אחותו ונכדיו, על ידי "פוטלצ'ינג", אירוח סעודות קהילתיות. בסעודה המארח שילם לחברי המועצה, בכדי לנקב את אוזני הילדים. היה צורך בעושר רב כדי לארח את הסעודות ולשלם לאדם שיחורר את אוזני הילדים, לכן נקבי פירסינג רבים אצל אדם אחד סימלו שיוך לאצולה.

הטרנד האחרון בפירסינג, בחלק מהערים באמריקה כולל מתיחת תנוך האוזן במטרה להחדיר לתוכו סלילים ו"אטמים" גדולים במיוחד. יש דמיון בין הסלילים והאטמים שהצעירים של היום עונדים, ולבין אלה שנענדו על ידי תושבי מקסיקו העתיקה, ובני שבט המאייה. ברחבי אסיה אנחנו יכולים למצוא דוגמאות למתיחת התנוכים, שנובעת מענידת עגילים כבדים במיוחד. ראיה נוספת למתיחת התנוכים אנו יכולים לראות בציור קיר שמוצג במוזיאון "האולם הסיני". האישה בתמונה עונדת עגילים באוזניה, ואפשר לראות שתנוכיה נמתחים מכובד המשקל של הפירסינג. מנהג זה נשאר נפוץ גם היום בקרב האי האסייתי המודרני של בורנו.

פירסינג זה פחות פופולארי בחברה שלנו מאשר פירסינג באוזן, אך עם פופולריות גוברת, הוא הפירסינג בלשון. עד למאה ה- 19 המאוחרת, האסקימואים של אלסקה הגדירו מעמד חברתי על ידי פירסינג בלשון. נשים וגברים כאחד ענדו עגילים בלשונם שנקראו "לברטס" כמו העגיל אשר מוצג במוזיאון "גלריית ילידי אסיה". גבר אסקימואי עונד עגיל אחד בלשונו, במרכז הלשון, או שני עגילים, בשני צדי הלשון. גבר שעונד שני לברטס דומה לאריה ים, כמו הדמות הזו, אשר מוצגת במוזיאון "גלריית ילידי אלסקה".
גבר צעיר מקבל את הלברטס כסמל לקבלתו לחברה. מאחר וחורי הלברט נוקבו לרוב כאשר נער הגיע לבגרות, פירסינג בלשון הוא סימן לכך שאסקימואי צעיר הפך לגבר.

אישה אסקימואית ענדה לרוב רק פירסינג אחד במרכז לשונה כקישוט, אך בנות שבט הטליינגיט שנולדו לאצולה, ענדו את הלברט כדי לסמל את מעמדן החברתי. הגברים והנשים האסקימואים הגדילו את הפירסינג שלהם על ידי מתיחה חוזרת ונשנית של הנקבים בלשונם. לעיתים קרובות הלברטס היו כה גדולים שלשונם נשמטה מטה וחשפה שיניים וחניכיים. לברטס גדולים יותר לפעמים הפריעו לדיבור ולאכילה ונאלצו להסירם.

לסיכום: הפירסינג אומנם הנו מורשת העבר אך מימושו שונה כיום הפירסינג עשוי מחומרים שונים כמו זהב, טיטניום ועוד ואינו מייצג מעמד חברתי אלא טרנד אופנתי.

אבו סלים הבדואי משבט אל עזים התארח בתכנית של דודו טופז ובסיומה זכה

בפריג'ידר משוכלל של תדיראן. לקח את הפרס, העמיס על הטנדר פיג'ו

וחזר דרומה. בדרך עבר בחנות חשמל בבאר שבע, קנה 50 קילומטר כבל ויאללה הביתה.

הגיע הביתה התחבר עם הכבל לפריג´ידר והכול עובד כשורה. הזמין את החבר'ה

לחאפלה ענקית לחגוג את האירוע ואכן הגיעו חברים מכל השבטים בסביבה

והם חגגו עד השעות הקטנות של הלילה.

בגמר החאפלה נשאר האורח מחמוד אבן זובי, קרוע מעייפות, לא יכול לרכב על הגמל בחזרה הביתה.

ביקש מאבו סלים שיעשה לו קצת מקום לישון ובבוקר הוא ירכב בחזרה,

אבו סלים הכין לו מזרון מיוחד ליד הפריג'ידר וכולם הלכו לישון שמחים וטובי לב.

חצי שעה אחרי שהלכו לישון באה סעידה אל אבו סלים ואמרה:

יאללה אבו סלים, היום התור שלי אני רוצה שתזיין אותי.

אמר לה אבו סלים, : בחייך יש לנו אורח , לא יפה.

אמרה לו: לא מעניין אותי שום אורח, זה התור שלי

ואני מוכרחה שתזיין אותי עכשיו!!!

אמר לה: בסדר, תלכי לפריג'ידר ותפתחי את הדלת, מהאור שיבוא תראי

את הפנים של אבן זובי, אם הוא ישן אני מזיין אותך.

הלכה, פתחה את הדלת, ראתה אבן זובי ישן כמו תינוק.

אבו סלים זיין אותה ונגמרה הפרשה.

אחרי שעה מגיעה אליו נור עבת הבשר ואומרת לו:

יאללה אבו סלים, אם זיינת את סעידה אז גם אני רוצה,

תזיין אותי עכשיו. אמר לה: בחייך יא נור, אי אפשר יש לנו אורח תבואי מחר.

אמרה לו: וואללה אורח וואללה בטיח, רוצה זיון עכשיו!!!

אמר לה: תלכי לפריג'ידר ותפתחי את הדלת,

מהאור שיבוא תראי אם אבן זובי ישן, אם כן אז אני אזיין אותך.

הלכה, פתחה את הדלת, ראתה אבן זובי ישן כמו מת,

הלכה לאבו סלים, הזדיינו להם ואחר כך הלכו לישון.

אחרי שעה מגיעה אליו פאטמה הקטנה והחייכנית ואומרת לו:

אבו סלים, עכשיו אתה תזיין גם אותי.

אמר לה: לכי לישון, אין לי כוח , אני גמור.

אמרה לו: לא מעניין אותי כלום, זיינת את סעידה,

זיינת את נור, עכשיו תזיין אותי.

אמר לה: אי אפשר, יש אורח בבית וזה לא יפה,

אמרה לו: לא מעניין אותי האורח שלך, אני חרמנית רצח ,

מוכרחה שתזיין אותי עכשיו!!!

אמר לה: בסדר, תלכי לפריג´ידר, תפתחי את הדלת,

מהאור שיבוא תראי את הפנים של אבן זובי, אם הוא ישן, אני אזיין אותך.

פתחה את הדלת, ראתה את הפנים של אבן זובי וההוא היה ישן, באמצע החלום,

אמרה לאבו סלים, הוא ישן.

הלך אבו סלים וזיין אותה ואחר כך הלך לישון.

בבוקר כולם קמים, שותים קפה, אבו סלים שואל את אבן זובי:

נו, איך ישנת בלילה? בסדר?

ענה אבן זובי: ישנתי לא רע , אבל אתמול מהחאפלה התייבש לי הגרון

והייתי צמא לאללה.

אמר לו אבו סלים: אז היית לוקח משהו לשתות מהפריג'ידר,

הוא מלא שתייה מכל הסוגים.

השיב לו אבן זובי, וואללה, מה אני אגיד לך, רציתי דווקא,

אבל פחדתי, כי ראיתי שכל מי שפותח את הדלת

אתה מזיין אותו

ספינת תענוגות טובעת באוקינוס
ורק שני גברים ואישה שורדים.
אחרי מספר ימים הטבע עושה את שלו.
האישה ושני הגברים מתחילים לעשות
סקס מדי יום. יום אחד מרגישה האישה
רגשות אשם מכיוון שהיא בוגדת בבעלה.
היא שמה קץ לחייה והגברים נשארים לבד.
אחרי מספר ימים הטבע עושה את שלו...
שני הגברים מתחילים להרגיש רע
בקשר למה שהם עושים...
אז הם קוברים את האישה...

באה אליכם

ביצוע: מירי מסיקה
מילים ולחן: דידי שחר



כשעצוב ולא הולך
כשמפחיד ומסתבך
אני באה אליכם אני באה אליכם
האוטו שט על פני הכביש
כנראה גם הוא מרגיש
אני באה אליכם אני באה אליכם

אבא יגיד: "הגיעה הנסיכה"
אמא ברגע מוארת משמחה
ילדה שלנו כמה התגעגענו
חכי מעט ילדה שלי
לפני שתגדלי
ילדה שלנו כמה התגעגענו
חכי מעט ילדה שלי
לפני שתגדלי

ילדה קצרה על שביל ארוך
לא תעצור לסגור השרוך
אני רצה אליכם אני רצה אליכם
והסיפור על הלשון
עף וכבר נכנס ראשון
אני רצה אליכם אני רצה אליכם

אבא יגיד...

כושי נכנס לים האדום. איך הוא יוצא? – רטוב!

איש אחד הולך אל החוף עם בננה באוזן. באה אליו ילדה ואומרת לו: "היי, יש לך בננה באוזן", "מה?", הוא אומר לה, "אני לא שומע. יש לי בננה באוזן".

שני זקנים משתזפים יום שלם על חוף הים. כעבור עשר שעות מסתובב הזקן לאשתו ואומר לה: "תגידי, מרים, את לא מריחה ריח של נבלה?"... "מרים"... "מרים"...

בחורה אחת באה לחוף הים. רגע לפני שהיא נכנסת היא שואלת את המציל: "תגיד, אין מדוזות בים, נכון?", "מה פתאום", הוא אומר לה, "כבר מזמן אין. הכרישים אכלו את כולם".

איש אחד יוצא מהבית בלי מעיל בלי מגפיים, בלי כפפות, בלי כובע ובלי מטרייה ולא נרטב. איך? - היה קיץ!

למה שבעה פילים שעומדים תחת מטרייה אחת לא נרטבים?" - כי לא יורד גשם! (כבר אמרתי קודם שקיץ!)

חידה: איך קוראים למישהו שאוהב גלידה? - גלדיאטור.

איש אחד הולך על חוף הים ומפזר אבקה. שוטר עובר לידו ושואל: למה אתה מפזר אבקה? האיש עונה: "זו אבקה נגד פילים". השוטר אומר: "אבל אין כאן פילים!" הוא עונה: "אתה רואה? זה עובד".

סוס יושב משתזף על חוף הים. בא אליו האיש עם הגלידות ושואל אותו: "סוס. רוצה משהו". "בטח", אומר הסוס. "תביא קולה". "עם קש?", שואל המוכר, "בטח!", אומר הסוס, "עם הרבה קש!".

שאלה: מי נכנס וישר מתחילים למחוא לו כפיים? תשובה: יתוש!

שאלה: מה אומרת נממלה שגמל דרך עליה? תשובה: "אשירה לה' כי גמל עליי"

היא הייתה ילדה קטנה. או שלא, היא רק נראתה כזאת. היא הייתה בת 14, אז, כשקרה הדבר הנורא. תמיד נקראה "ילדה קטנה" בגלל גודלה ואופייה. היה לה אופי של ילדה קטנה, כזאת שתמיד בא לחבק וללטף.

שערה הארוך, השחור, ועיניה החומות היפות, היו יפהפיות. פניה היו עגולות, ללא כל קמטים קטנים או גדולים. "פנים של תינוק" כך אמרו על פניה.

היא גם הייתה עדינה. אבל אם מישהו היה מעליב אותה, היא לא הייתה מהססת לענות. אבל זה לא מה שפגע בתדמית שיצאה לה. "ילדה קטנה".

אבל היא מעולם לא שנאה. כולם ידעו את זה. היא אומנם לא אהבה את כולם, אבל כולם היו בטוחים שהיא לא שונאת אף אחד.

היא הייתה כזאת... "בובה" קטנה. כזאת שמנסים להגן עליה כל הזמן. איך היא יכולה לשנוא? הילדה הקטנה הזאת? העדינה... השבירה.

אבל היא יכלה. והיא עשתה כך. איש מלבדה לא ידע שהיא כן שונאת. ועוד איך היא שנאה. אבל היא לא הראתה זאת, אפילו לא למי שפגע בה, והתעלל בה.

אביה.

הוא היה מתעלל בה, במלקות, בדיבורים מרושעים. איש לא ידע מלבדה ומלבד אביה על כך. סביב השולחן בבית, הכל היה שקט. אב למופת.

אבל כאשר היו נשארים שניהם לבד בבית, הוא היה מרביץ לה. אומר לה כמה היא חסרת תועלת, לא רצויה. "ילדה קטנה וטיפשה" היה מכנה אותה.

לא, הוא לא היה מתעלל בה מי.נית. אבל היא סבלה. מאוד.

לא היו לה אחים קטנים. עוד נקודה לטובתה בקרב חבריה ומכריה. "הילדה הקטנה של אמא". אכן, של אמא. לא של אבא.

אמה לא ידעה על כך דבר. היא תמיד הייתה בטוחה שילדתה ובעלה מסתדרים מצוין. וכך זה נראה. אבל כשאף אחד לא היה רואה, בלילה, כשהייתה מתחת לשמיכות, היא הייתה בוכה. בשקט. היא ידעה שאם אימה תשמע אותה בוכה, היא תבוא אליה ותחבק אותה. אולי אפילו אביה יבוא, ולא יעשה לה כלום, בגלל שאימה נמצאת בקרבת מקום.

אבל היא לא רצתה להראות לאף אחד את חולשתה.

כבר הסימנים עיטרו את גופה במיני צבעים. סגול, כחול, אפור, אדום.. קשת. היא הייתה מביטה בצבעים הללו, שהיו כמעט בכל מקום בגופה.

ואם אתם שואלים, אז כן. אימה וכל מי שראה זאת הבחין בצבעים הללו. בחבורות הללו. אבל תמיד היא הייתה פוטרת את זה ב"נפלתי" או "סתם השתעממתי". אבל היא מעולם לא ריצתה את מי שסיפרה לו. אבל לפחות הוא לא היה שב לספר זאת.

בלילה, היא הייתה שומעת את אימה מדברת עם אביה על החבורות והצבעים הללו. היא רצתה לצרוח, כאשר שמעה את אביה אומר לאימה "היא כנראה אוהבת להכאיב לעצמה".

אוהבת להכאיב לעצמה? כל יום לפחות, עיטר עוד חבורה את ידיה או את רגליה. לפעמים גם היו בקרקפתה.

פעם אחת, אביה היה שיכור. אימה, לצערה, עבדה עד השעות הקטנות של הלילה.

אביה, נכנס בצעד מסוחרר לתוך הבית, אחרי שבילה שעות בבר. הוא היה מביט בה, ב"ילדה הקטנה", וצוחק ברשעות. הוא שוב היה אומר לה את אותן המילים, עד כמה היא טיפשה, חסרת תועלת, ועוד מיני דברים כאלה. ואז הגיעה שעת המכות. היא הייתה חוטפת אותן בשקט, בלי להגיד דבר. שום ציוץ. ואז הוא חבט בה באגרופו, בעין. כאן היא כבר לא יכלה לשתוק. בלי שרצתה בכך, יצאה מפיה צרחה. קטנה יחסית. היא קמה, וברחה משם. היא הביטה במראה, ופרצה בבכי גדול. כאשר הרימה שוב את ראשה, והסתכלה במראה, ראתה בהשתקפות את אביה. היא לא אמרה דבר, רק ניסתה להצטנף לכדור. בדיוק כשאביה בא לתת את המכה השנייה בעין השנייה, נשמע קולה של אימה.

"מישהו כאן?" וכך נגמר הסיוט. לאותו היום.

היא ברחה לחדרה. לא נתנה לאימה לראות אותה. היא לא ידעה מה לעשות. בתוך תוכה, ידעה שהתדמית של ה"ילדה קטנה" נשברה ממזמן אצלה באופי הפנימי. היא הרגישה יותר בוגרת, אבל פחות חזקה. שבירה מבפנים.

וכך זה התגלגל. כל ערב לפחות, הסיוט הרגיל.

עד שיום אחד, בא האב לבית כהרגלו, שתוי כולו. ריח של אלכוהול נדף מפיו. הוא התנדנד לעבר הסלון, מחפש בעיניו את ה"ילדה הקטנה". הוא לא מצא אותה. הוא המשיך ללכת לעבר חדרה. הוא ניסה לפתוח, אך החדר היה נעול. הוא ניסה שוב ושוב, עד שלבסוף פרץ את הדלת. כאשר פתח את הדלת, נגלה לעיניו את מה שעשתה לעצמה "הילדה הקטנה".

היא שכבה על מיטתה, דם זב מצווארה. כן, היא עשתה זאת. לא היה לה למי לספר. ידה נאחזה בסכין. הסכין שעברה בצווארה, ניתקה את חיה. אבל זה בעצם מה שהיא רצתה. הסיוט הזה נגמר מבחינתה. אין יותר מכות, הלקאות.. חבורות במיני צבעים, שקרים.

והיא גם לא תוכל לשנוא יותר.

כי מה בעצם היה? היא לא ידעה לשנוא... חוץ מאחד. אביה.

כשאונסים אשה צעירה, היא צועקת: אונס!

כשאונסים אשה זקנה, היא אומרת: או...נס!