צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני 3 חודשים. 30 באוק׳ 2019, 3:40

אם יש טענה חוזרת ונשנת שעולה בכלוב זו הזאת שנוגעת בעניין השקרים. חדשות לבקרים עולה פה פוסט על עוד שולט ששיקר את דרכו למיטה, עוד שולטת ששיקרה את דרכה לארנק, עוד נשלט שנעלם אחרי שהבטיח הרים וגבעות וכו'. אבל למה זה קורה? ועוד בתדירות כל כך גבוהה במרחב כמו הכלוב? אנסה בפוסט הזה להביא נקודת מבט מסוימת שיכולה להסביר את התופעה.

לא מזמן ראיתי הרצאה של חוקרת בשם פאמלה מאייר, שעשתה קריירה שלמה מחקר המדע שעומד מאחורי השקרים. ובמהלך ההרצאה היא אמרה משפט מפתח מאוד חשוב: שקר הוא אקט הדדי. 
ומה זאת אומרת? שאם בשלב כלשהו שיקרו לכם, זה משום שהסכמתם לקבל את השקר. זה נשמע כמו האשמת קורבן, אבל תחשבו על זה כך: בלי הקבלה של הצד השני את השקר, בלי ההסכמה שלו להאמין במה שנאמר לו, השקר הוא פשוט משפט חסר משמעות ואפילו די מגוחך. 

היא הביאה כדוגמא נוכל בשם הנרי אוברלנדר, שהיה מאסטר בתחום ההונאה, שרשויות בריטיות העידו שהיה בכוחו לערער על כל המערכת הבנקאית בעולם המערבי, ותיארה מה הוא אמר במהלך ראיון שקיימו איתו: הנרי אמר למראיין שיש לו חוק אחד, והחוק היה "כולם מוכנים לתת לך משהו בעבור משהו שהם חושקים בו. אז אם אינכם רוצים שישקרו לכם, עליכם לדעת במה אתם חושקים".

גם ונילים חושקים בהרבה דברים, אבל בעולם הבדס"מ המרגש יש לחשקים נטייה להפוך למוקצנים. כי בסופו של דבר, אנשים בכלוב מגיעים לכאן בשביל למלא חשקים שהם בהרבה פעמים גרנדיוזיים, פנטזיוניים לחלוטין, שיש בהם פער גדול בין משאלות הלב לבין מה שמתיישב עם המציאות.
להרבה כאן יש חשק ליצור עבור עצמם מציאות אלטרנטיבית, לברוח ממי ומה שהם ביום-יום, ולכן הם כאן. הרבה אנשים הגיעו לכאן לא רק בשם החשק המיני להגשים סשן כזה או אחר אלא מתוך החשק הפסיכולוגי הנלווה לו, שמניע אותם להימשך לשולטים או נשלטים ספציפיים ולא רק למי שיסכימו למלא עבורם פונקציה טכנית מסוימת מבלי שהם מעוררים בהם את הרגשות שבהם הם חושקים.
בצד השולט, למשל, תהיה נטייה לחשוק בכוח רב יותר, במשמעות רבה יותר, בלהיות חכמים, מרשימים ומוצלחים יותר מכפי שהם. ולאלו בצד הנשלט תהיה נטייה לחשוק בלעבור חוויה פסיכולוגית של ויתור על שליטה, של שחרור העול להיות דומיננטיים ביום-יום. הם יחשקו בדמות שתהיה להם למורה דרך, לאב או אם שיכילו אותם כמו שאיש טרם עשה. הם חושקים בקתרזיס מכל האחריות שהם נושאים על הכתפיים בחיים האישיים. 

והשקר שמסכימים להאמין בו הוא ניסיון לגשר על הפער הזה, לחבר בין הפנטזיות שלהם לגבי מי שהם רוצים להיות או מה שהיו לחוות, עם מה שהם באמת או עם מה שיצליחו אי פעם לחוות באמת. ויש אנשים שינצלו את זה, שיאתרו את החשק הזה בזולת ויניחו הבטחה להגשמתו כפיתיון בשביל להשיג מהאדם מולם את מה שהם רוצים.
הדרך לא לבלוע את הפיתון, לא לאכול את השקר, היא להיות מודע לחשקים שלך. ככה לא תהיה רעב יותר אליהם ולא יצליחו להאכיל אותך בבולשיט בקלות. אבל זה קשה להודות בחשקים האלו, כי זה אומר להודות בדברים שנורא מביכים אותך, בחסרונות שלך ובחוסרים שבחייך. זה דורש להפנים שאין קיצורי דרך ואף אחד לא ישנה את החיים שלך מלבד עצמך, שאי אפשר לברוח למציאות אלטרנטיבית כל הזמן וצריך להתמודד עם החיים כפי שהם. זה דורש לקבל את זה שחלק מהפנטזיות האלו על ריפוי קסם או כוחות נשגבים ככל הנראה לעולם לא יתגשמו ולעבור תהליך אבל עליהם שיסתיים בהבנה שזה בסדר והחיים ממשיכים כסדרם. 

כל עוד אתם לא מודעים למה שאתם חושקים בו, כל עוד לא סיפקתם בעצמכם את הצורך למלא את החשקים שלכם בנוגע לדברים שחסרים לכם בחיים ע"י פעילויות שתלויות בכם כמו שינוי אורח חיים, פניה לטיפול ע"י אנשי מקצוע או השלמה בוגרת עם כך שלא ימולאו, אתם תהיו בידיים של כל מי שיציג לכם הצעה מפתה מספיק. אתם תרצו להאמין לו, כי זה כל כך נעים בהתחלה לקבל תחושה שעכשיו יהיה לכם את כל מה שאתם מאחלים לעצמכם, אבל זו אינה אלא אשליה שמניפולטורים אוהבים להשתמש בה נגדכם. 

לפני 3 חודשים. 24 באוק׳ 2019, 22:30

במשך שנים כששאלו אותי מה ההעדפה המינית שלי לא יכולתי לצמצם אותה לכדי מונח אחד בלבד. אפילו במשפט אחד לא יכולתי לסכם את מה שאני מרגישה לגברים.
אם תעיפו מבט על הפרופיל שלי, על הפוסטים שכתבתי בבלוג ובפורומים, תראו שתמיד כשאני נתקלת בשאלה "מי אני" בהקשר של ההעדפות המיניות שלי אני אענה עליה בפסקאות.
והיום שוב הזדמנה לי הזדמנות לענות על השאלה הזו. במרחב מסוים ברשת עלתה השאלה המאוד פשוטה "מהי הנטייה המינית שלכן/ם?". חשבתי על זה מעט והגבתי בפשטות, בלי להכביר במילים, את המונח "הטרו-אקטיבית". זה מונח שנהגה בראשי לאחר שראיתי שכמה תגובות לפני מישהו הגדיר את עצמו "הומו-אקטיבי".
כלומר, הוא נמשך לבני מינו, אבל לא סתם נמשך לגברים אלא ללהיות בצד שמביע את המשיכה הזו דרך חדירה אליהם. כשהוא מפנטז לממש את התשוקה שלו לגבר הוא חושב על התחת שלו ולא על הזין. והנה, גם אני נמשכת לגברים ומביעה את תשוקתי כלפיהם דרך חדירה אליהם. ההבדל היחיד ביני לבין הבחור ההומו, זה שאני נמשכת למין הנגדי לשלי בעוד הוא למין הזהה. אז אני הטרו-אקטיבית.

זה נשמע כל כך פשוט, כל כך שולי עד כדי שאין סיבה לכתוב על זה פוסט מיוחד. אבל זה ממש לא מובן מאליו. כשהתחלתי לממש את המיניות שלי, אי שם לפני 8 שנים, אני הייתי בטוחה שאם אני אוהבת לחדור לגברים סימן שאני חייבת להיות שולטת. לאן שלא פניתי בשביל לקבל מענה לשאלה "אם זה מה שאני אוהבת- למה זה הופך אותי?", קיבלתי את התחושה ששולטת זה מה שאני חייבת להיות.
אם אקליד בגוגל את המילים "פאגינג" או "סטרפאון" אני אגיע לכל מיני סרטונים שמתנהלים בצורה כוחנית במקרה הטוב או ממש אלימה ומשפילה במקרה הרע. אני אגיע לכל מיני אתרים בדס"מיים ואקרא כל מיני טקסטים על תחושות כיבוש, שליטה, הפגנת כוח, ביטול גבריות, וגם אוצף במלא הודעות כאלו לתוך הפרצוף למקרה שפספסתי את מאות הפוסטים שנכתבו על כך. אבל כל זה מעולם לא אפיין אותי. מעולם לא שאפתי למשהו מהרשימה הזו באקט הזה. תמיד ראיתי אותו כאקט אינטימי, שלא שונה מסקס "רגיל" בהתנהלותו, שכל ההבדל בינו לבין רעהו הוא בסה"כ בחור שחודרים אליו וע"י מי.
תמיד כשהבטתי בגבר שחדרתי לתוכו, לא היה בי שמץ של בוז כלפיו, לא חשבתי שאני מכניעה או מביסה אותו כפי שניסו לשכנע אותי בעולם הבדס"מי שאני "אמורה".
כל מה עבר לי בראש זה כמה שאני שמחה שאנחנו קרובים כל-כך בשביל לקיים אקט כזה, כמה כיף לי עם הבחור הזה, כמה יפות הפנים שלו כשהן מעוטרות בהבעות שמעידות שהוא מתענג ממני כל-כך. לא רציתי לראות בהן אפילו שבריר של הבעה שמעידה על חוסר נוחות כלשהי. לא חפשתי סבל, לא נסיתי לעורר כאב או השפלה. פשוט הרגשתי הנאה, חשבתי על כמה אנחנו מחוברים כעת, כמה הוא סומך עלי עכשיו, והייתי מלאה ברגשות של חיבה כלפי כל אחד ואחד ששכבתי איתו. וממש אבל ממש לא ראיתי באף אחד פחות גבר.

כן, כתבתי "לשכב" בפסקה הקודמת. כי מבחינתי, אם מדובר בחדירה שלי נטו בלי שום אלמנטים דומיננטיים, זה לא היה סשן. זה היה סקס. למה חדירה חייבת להעיד על איזו שליטה כלשהי? או על איזה סשן מיוחד? למה חדירה שלי כלפי גבר בכלל צריכה לקבל כותרת קינקית ולא להיקרא פשוט מין אנאלי?
אף אחד הרי לא קורא לאנאלי של גייז, לסביות (אפילו שגם הן משתמשות בסטרפאון!) או סטרייטים שעושים את זה "כמו שהחברה מצפה" בשמות מפוצצים כמו "פאגינג", רואים בזה חלק אינטגרלי מסקס שלא מיוחס לו פטיש.
רק במקרה שבו אישה חודרת לגבר, חייבים לתקוע איזה כינוי מעולם הפורנו, כאילו אין מצב שאישה תחדור לגבר בלי לשלוט בו, כאילו זה לא יכול להיחשב כיחסי מין ביניהם, מלאי יחס וקרבה, אלא רק קינק.

ואם הייתי נולדת כגבר עם זין משל עצמי, כמה היו ממהרים לקרוא לי שולט רק בגלל חדירה, אינטנסיבית ככל שתהיה?
תושבי האתר בקלות יסכימו איתי שלא כל גבר שאוהב להחדיר את הזין שלו נחשב שולט. הרוב יסכימו איתי שאפילו אם אותו גבר אוהב שהחדירה שלו לא תהיה עדינה בכלל זה לא אומר שהוא בהכרח משפיל את זו שאיתו. פתאום לא על חדירה קם ונופל דבר, והיא לא מהווה הוכחה של שליטה של אף צד על רעהו. אז למה אם אני אישה שאוהבת לעשות את אותו דבר אני חייבת אוטומטית לשלוט ולהשפיל?
פה אנשים בדר"כ מתחילים לנסח איזו תגובת בולשיט בסגנון "כי את אישה, לנשים אין זין, ובגלל שזה לא האיבר הטבעי שלך אז זה קינקי".
נו, אז? ואם אני הייתי לסבית, והייתי לוקחת את אותו הסטרפאון שיש לי עכשיו ומחדירה אותו לתוך אישה אחרת, גם אז לא היו ממהרים להגיד לי שאני בהכרח שולטת בה. היו רואים בזה עוד דרך לעשות סקס, לא היו עושים שיוך בדס"מי בכלל.
ממהרים להגדיר נשים שחודרות לגברים כשולטות כי החברה שלנו תופסת חדירה לגבר כמשפילה, ומסרבת לראות אותה באור שונה, למרות שבפועל לא כל חדירה היא משפילה ולא אמורה להיות כזה ביג-דיל שמזעזע את הגבריות.

צריך להיות מספיק שלם עם עצמך והגבריות שלך, מספיק בטוח בעצמך ואסרטיבי (ואלו דווקא תכונות שנחשבות מאוד גבריות, כן?) בשביל לא להתערער, לאפשר לעצמך להשתחרר ולהנות מתוך ההבנה שההעדפות שלך במיטה, והדעות של אנשים זרים שבכלל לעולם לא יחלקו אותה איתך, לא מגדירות את האדם שאתה.
צריך הרבה בגרות (וזה למה אני אוהבת לשכב עם מבוגרים ממני, אגב. ככל שהגיל הפרטנרים שהייתי איתם עלה, כך עלתה גם בגרותם ואיתה ירד הצורך לרצות את הדעות של הסביבה לצורך הגדרה עצמית. חוויתי במיטה טווח גילאים שנע בין בני שנים ספורות מתחת לגילי ועד למתוק אחד שעבר את ה-50. ככל שהגבר התקדם יותר בסקאלת הגילאים, ככה הוא איפשר לעצמו להנות יותר מהחדירה כלפיו ונוצרה בנינו כימיה יותר מחרמנת ויצרית ופחות עצורה ומהססת) בשביל להבין שחדירה בפני עצמה היא בסה"כ מה ששני הפרטנרים עושים ממנה, ומה שאני עושה ממנה הרבה פעמים הופך אותה לעדינה עד כדי רומנטית, מנותקת מכל קונטקסט של שליטה, עטופה בנשיקות, חיבוקים ואפילו צחוקים, כי זה מה שמרגיש לי ולצד השני מתאים.

אני הטרו-אקטיבית. אני לא קוראת לעצמי סטרייטית, כי מנטליות סטרייטית שמנסה להכתיב לגברים ונשים קו ישר מצומצם ללכת בו ולא לסטות ממנו מילימטר, גורמת לי להקיא והיא הסיבה לכל התסכול שלי שעולה בפוסט הזה.
אני הטרוסקסואלית כי אני נמשכת רק למין הנגדי, רק גברים, בלי שום שמץ של ספק. מעולם לא מצאתי את עצמי נמשכת לנראות נשית, והסיכוי היחיד שאני אמשך לפות יהיה רק אם הוא יהיה מחובר לגבר טרנס שכרת את החזה והזריק לעצמו טסטוסטרון כמה שנים. אני לא חודרת לגברים כאיזה "פתרון ביניים" כי בתוך-תוכי אני בעצם מדחיקה משיכה לנשים או בולשיט כזה שנוטים להניח עלי. אם הייתי רוצה לשכב עם אישה, הייתי כבר עושה את זה.
אני אוהבת גברים כפי שהם, אני נמשכת לגוף שלהם, אבל אני רוצה לשכב איתם רק באופן הזה, שעבורי הוא כל-כך אינטימי ומחבר.
כמו שהומו לא חייב להיות רק פסיבי בשביל לקבל אישור שהוא נמשך לגברים, ככה אני לא צריכה להיות פסיבית עם גברים בשביל לקבל חותמת למשיכה שלי (ובטח שגבר שנמשך ללהיות פסיבי עם נשים לא פחות נמשך אליהן מגבר שמעדיף להיות אקטיבי איתן!). והמשיכה שלי היא לא סשן, היא לא פטיש, היא מי שאני. המשיכה שלי לא הופכת אותי לשולטת. מה שהופך אותי לשולטת זה רק אם אני בוחרת להוסיף אלמנטים של שליטה פנימה, לא עצם החדירה שלי עצמה.

לפני 3 חודשים. 20 באוק׳ 2019, 1:16

אחד הפרופילים המרתקים שנתקלתי בהם באתר היה שייך למישהו שבכלל לא היה לי בו שום עניין מיני. ואם להיות מדוייקת, הוא גם לא היה שייך למישהו אלא דווקא למישהי.
והמישהי הזו מעולם לא החליפה איתי מילה, מעולם לא כתבה ולו הודעה אחת בפורום כך שאין לי מושג מהן דעותיה בנושאים שונים. אין לי שמץ של מושג אם בכלל נסתדר אחת עם השנייה אבל אני מרגישה שאני חייבת לה תודה ענקית!
נתקלתי בפרופיל שלה לפני כ- 3 שנים במקריות גדולה, ולמדתי ממנו שיעור נפלא על עולם הבדס"מ מבלי שהיא התכוונה לכך. היא בסה"כ הציגה את עולמה בפשטות וזה כבש אותי. הפרופיל שלה לימד אותי שעולם הבדס"מ הוא לא בהכרח חד-משמעי, שהוא לא חייב להיות מחולק רק לשולטים ונשלטים שמתנהגים כפי שהתרגלנו ש"ראוי" מכל אחד מהם לנהוג. בזכותה נפל לי האסימון שאפשר להיות בצד הנותן או המקבל של האקטים מבלי לייחס להם את הפרשנויות המקובלות שהחברה מכתיבה לנו.

הכינוי של הוא "הצלף בי", ובקריאה ראשונה נדמה כי מדובר בנשלטת, אבל בקריאה נוספת מבינים שלא מדובר בבקשה אלא בפקודה שנכתבה בלשון ציווי.
כפי שניתן להסיק מהכינוי, היא אוהבת שמצליפים בה, זה הקינק שהכי מחרמן אותה ועושה לה את זה. אבל זה לא אומר שהיא אוהבת ששולטים בה במהלכו- היא אוהבת להיות זאת ששולטת בסיטואציה, לא כשליטה מלמטה אלא בצורה דומיננטית במלוא מובן המילה. היא רוצה במצליף שימלא את רצונה, שיעשה את זה בקצב שהיא תכתיב, מתי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. והיא תאפשר לו את זה רק כפרס על התנהגות טובה מצידו.

כל התיאור הזה בפרופיל שלה גרם לי להבין ששליטה לא חייבת לבוא בתבניות, שאם אפשר להיות גם מאזוכיסטית וגם שולטת בעת ובעונה אחת מבלי שזו תהיה איזו "סתירה לוגית" אז גם אפשר להיות הכל.
רק אז התחלתי להבין שלא חובה לקבל כל "תפקיד" בדס"מי כעסקת חבילה. בהחלט אפשר לקחת ממנו רק מה שבא לך, לעשות עם כל הפטישים שלך איזה מיקס שמתאים לך מבלי לצנזר מעצמך שום דבר כך שתדחוס את עצמך לתבנית מסוימת. את המיקס הזה שנקרא התשוקות שלך אפשר ליצוק לתוך תפקיד מותאם אישית שהגדרת מחדש במקום להסתפק בתפקידים "הקלאסיים" שעולם הבדס"מ מציג בקדמת הבמה, וכל מה שחשוב זה למצוא מישהו שאיתך באותו ראש ולעשות את זה איתו בבטחה.

כתוצאה מהחשיפה לפרופיל שלה, התעוררו בי מחשבות רבות שהסתיימו בהבנה שאני לא בהכרח שולטת, שזו רק האופציה הקרובה ביותר שיש לכלוב להציע לי. התחלתי להגדיר את עצמי מחדש כ- Top, כמישהי אקטיבית שאוהבת להוביל באקטים הדדיים, והסרתי מעצמי הרבה דברים שבאו ב"עסקת החבילה" שהחברה החליטה ש"מצופה" מתפקיד ה"שולטת" ונשארתי רק עם מה שעושה לי טוב באמת. אפשרתי לעצמי לשלב אקטים שלא בהכרח נחשבים בעיניי הרוב כ"דומיננטיים" (לבצע רימינג למשל) ונתתי להם משמעות מחודשת שמתאימה לאופן שבו אני נהנת מהם. שהרי אם אפשר לקבל הצלפות בצורה דומיננטית ששולטת בסיטואציה, אפשר גם לטרוף ישבן באותה צורה.

הבחורה הזו מזמן לא כאן, אבל אם היא במקרה תראה את זה אי-פעם חשוב לי שהיא תדע שהעקבות שהיא השאירה באתר הזה היו משמעותיות עבורי והשפיעו על הזהות האישית שלי. היא גרמה לי להבין שבדס"מ הוא בסופו של דבר ארגז החול שלנו, מגרש משחקים אחד גדול שבו כל אחד יוצר וחווה את הסצנות, האקטים, הרגשות והקשרים שבא לו. היא גרמה לי להבין שבדס"מ לא חייב להיות ניסיון חיקוי עיקש של תבניות שהכתיבו אחרים- בשביל זה יש את העולם הונילי.

לפני 4 חודשים. 3 באוק׳ 2019, 22:42

אחד הדברים הכיפיים בלהיות מחוץ לארון הבדס"מי/אקטיבי ולדבר על העניין בפתיחות בתגובות בקבוצות דיון בפייסבוק היא שפונים אליך מלא גברים בארון שרוצים להתנסות, להתייעץ או סתם להרגיש לא לבד בעולם, ביניהם כאלו שנחשבים אושיות ברשת או במציאות עם דעות דומיננטיות והשפעה חברתית ניכרת.
הפעם האחרונה שזה קרה לי הייתה לפני כמה ימים. אני כמובן שלא אפר את הדיסקרטיות אבל אם נניח הייתם יודעים במי מדובר הייתם הלם טוטאלי- בהתחייבות.

אני לא מספרת את זה בשביל לנפנף באיזה הישג. זה כמובן מאוד מחמיא לי שהם מרגישים בנוח לסמוך עלי בשביל לשתף אותי במשהו כזה בגלוי, במיוחד כשיש להם תדמית לשמור עליה מכל משמר, אבל אני לא רואה בזה משהו להתגאות בו במובן של "בוסט לאגו". אני לא רואה בזה איזה "כיבוש" שמוסיף לי נקודות זכות, ומבחינתי זה מאוד ילדותי להתייחס לאמון שאנשים נתנו בי כך. אני רואה בזה זכות גדולה לדעת שהותרתי עליהם רושם כזה שאיפשר להם לבטוח בי. אין כבוד גדול יותר מכשמישהו מפקיד את אמונו בידיי.

אז למה אני עושה מזה פוסט? כי פעם אני חשבתי שאני איזה מקרה חריג, האמנתי בכל ליבי שמדובר באיזה פטיש משונה שמחזיקים בו כמה יחידי סגולה שאצטרך לברור בפינצטה. הייתי משכונעת שלעד אצטרך להגביל את עצמי למרחבים מאוד מצומצמים בשביל למצוא גברים שנהנים מהדלת האחורית שלהם, אבל ככל שעובר הזמן אני נוכחת לגלות את ההפך המוחלט.
מאז שהחלטתי לדבר על זה בגלוי הכרתי גברים בכל גיל שתעלו על הדעת, מכל רקע סוציו-אקונומי, מכל מקצוע, מכל עדה, דת ורמת זיקה דתית, שאהבו את זה, שחשקו בזה בכל ליבם.
ההנחה הסטריאוטיפית היא שמדובר בגבר שחייב להיות נשי, עדין, ביישן ושקט כל כך שונה מהמציאות. ברור שהיו גם כאלו, ואלוהים יודע כמה שאני חושבת שהם מתוקים, אבל הם ממש לא היחידים.
איזה הפתעות ודיסוננסים קוגנטיביים לא ראיתי? מפקדים דומיננטים שהיו אימת הבסיס, בוסים קשוחים שהיו אימת המשרד, בריונים עם מראה ערסי שהיו אימת השכונה. לפעמים זה שהרגיש שיש ממש יחס ישיר בין כמה עמוק קברו את התשוקות שלהם לבין כמה התאמצו להיות מאיימים כלפי סביבתם.
ככל שהפנטזיה הייתה מעורבת ביותר אלמנטים "לא גבריים" ככה הם באופן לא מודע התאמצו להיתפס כיותר קשוחים כלפי סביבתם, שחלילה אף אחד לא יצליח לייחס את התשוקות האלו להם אפילו לא בחלום הכי פרוע.
אבל גברים כמותם היו בכל מקום, וחלקם הגדול אפילו לא ניסה לעשות שום רושם לכאן או לכאן, הם לא באמת מתהלכים עם איזו אות קין שמסמנת אותם כפי שנראה לאלו עם תסביך הקשיחות. הגברים האלו פשוט התקיימו במרחב, ואם היו מביטים אחד בשני היו בטוחים השני הוא בטח ונילי שהסקס שלו מוגבל לחדירה לכוס.
והם היו כולם- מהמוכר שלכם במכולת עד הרופא שלכם, מהמרצה שריתק אתכם באוניברסיטה ועד הסטנדפיסט שתלכו להופעה שלו היום בערב.
הם הבחור הזה שעשיתם לו לייק על פוסט ויראלי, השליח שהביא לכם את הפיצה, הרוקח שמכר לכם את האקמול, החייל הזה שנרדם לידכם באוטובוס והדתי החסוד הזה שראיתם בבית הכנסת.
ובאף אחד לא חשדתם, כי פשוט, זה לא כזה מעניין כמו שזה נראה להם. אנשים זרים לא באמת עוצרים את העולם ומתעסקים בלנחש ולשפוט את המיניות שלהם.
אז בין אם הם היו שקטים או סוערים לגבי התשוקות שלהם, הדבר המרכזי שהיה משותף לכולם זה שהם היו בטוחים שהם לבד בעולם. שהם כנראה הגבר הסטרייט היחיד בעולם שאוהב בתחת. שכל שאר הגברים ששותפים לתשוקה הזו הם רק גייז או ביסקסואלים, והם איזה פאק בפס יצור. ואיזה אישה תאהב פאק כזה? 

אבל זאת אשליה, והמרה שבהן. זה רק נראה על פני השטח שכל העסק הזה לא מעניין גברים סטרייטים. והאשליה הזו, שגורמת לכל הגברים האלו להרגיש בדידות במקרה "הטוב" ומצוקה של ממש במקרה הרע, ממשיכה להתקיים רק בגלל קשר השתיקה שיש לגברים סביב המיניות שלהם. כל אקט מיני שלא מרמז על "כוח" או "כיבוש" או לכל היותר נקי מאלמנטים של התמסרות מצידם, יורד מהתפריט, נקבר עמוק בתוך הלב ואסור להביעו בקול רם כי "מה יחשבו עלי", למרות שקהל "החושבים" עצמו מלא בגברים שמייחלים ליום שבו יחוו חוויה דומה, רק שעצמם לעולם לא יודו בזה בקול רם.
וכך העולם מלא בגברים שכלפי חוץ משדרים לכל העולם איזה "גבר-גבר" הם, שמסוכסכים עם עצמם ומתביישים בעצמם במקום לאפשר לעצמם להשתחרר מכל הבולשיט הזה ולהנות בלי שום רגשות אשם.

אז לא, לא מדובר באיזה פוסט של קריאה ליציאה קולקטיבית מהארון. כי בואו, אנחנו לא בסרט ולא יקרה כאן איזה סוף הוליוודי.
הפוסט הזה נכתב בשביל שאתה, מי שקורא את זה, תבין שאתה לא לבד. אתה לא הומו, אתה לא סוטה, לא שונה. אתה בסה"כ נמשך לאקט, שפיזיולוגית מטופש להירתע ממנו כשיש לו פונטציאל לענג אותך פי עשר מכל מגע בזין שהרגילו אותך להגביל את עצמו אליו. אתה נמשך לאקט שאתה רוצה לממש עם אישה, ולכן זה ממש לא אומר שאתה נמשך לגברים. משיכה לאקטים היא לא משיכה למגדרים. אז תוציא את זה מהמערכת.
חשוב שתבין שכמוך יש מלא גברים, ושיש מצב גדול שרבים מהם מתהלכים סביבך באופן תמידי מבלי שאתה מודע לכך, אז אתה לא לבד כמו שנדמה לך, אתה פשוט בחברה שבה אסור להודות בזה. תמצא בת זוג שאכפת לה ממך, ותשים זין על מה שהעולם חושב. תשקיע בלבנות את העולם האישי שלכם, והשאר יקפצו לכם.
אתה בסדר, אל תתבייש במי שאתה. אל תלקה את עצמך (אלא אם כן מדובר בהלקאה מסוג ספנקינג, ואת זה כבר תשמור לפרטנרית 😉) על זה שאתה נהנה ממשהו שלא פוגע באף אחד. אם כבר מישהו יפגע פה, זה רק אתה, כשאתה מתעסק בלהגביל עצמך ממשהו שתמיד נוכח ברקע במיניות שלך. זה כמו להתאפק מלא להשתין כי אתה מתבייש ממה יחשבו האורחים- ובסוף במקום לבצע את זה בדרך בריאה זה ידלוף החוצה מתוכך בצורה לא נעימה בכלל.
ואתה יודע מה תגלה בסוף? אחרי שזה יהפוך להיות אקט שגרתי בארסנל המיני שלך? שזה לא כזה מיוחד, כולה דילדו בתחת, מה כל העולם זועק (אבל כיף לזעוק מזה במיטה, לא כך? 😉)

לפני 4 חודשים. 26 בספט׳ 2019, 11:07

שמתי לב שהרבה אקטים בשליטה נשית הם סביב למנוע מהגבר לגמור, אבל אני דווקא אוהבת להוביל את הגבר שבחרתי בו להיות שלי, לאורגזמה נעימה. 

אפשר לעטוף את זה בהסברים פילוסופיים שונים על כניעה, אבל בשורה התחתונה זה מרגיש כאילו לשולטות רבות יש איזה פחד פנימי לא מודע כזה שבמידה והנשלט יגמור, הוא יחזור לדעה צלולה וירד לו מהן. וככל שהן דוחות את הגמירה ככה הן מבטיחות שימשיכו להיות במרכז תשומת הלב שלו. אבל מבחינתי, רמת ההתמסרות של נשלט נמדדת דווקא אחרי שגמר, לאחר שהגיע לסיפוק, כשאין לו שום אינטרס להתחנף עוד והוא מביט עליך בעיניים צלולות ולא דרך משקפי הפנטזיה. אם אחרי זה הוא ממשיך לרצות בקרבתך ולהתמסר אליך, ככה תדעי שבאמת יש לך השפעה עליו וחיבור ביניכם, ולא רק חנפנות כשהזין עומד והשכל בתחת. 

מי שלא מבין על מה אני מדברת, מוזמן להעיף מבט על עולם השליטה הגברית שבו כל אורגזמה שהשולט מעניק לנשלטת רק גורמת לה להעריץ אותו ולרצות התמסר אליו יותר. שולט שמעולם לא גרם לנשלטת איתו לגמור, שלא הצליח לגרום לה לראות זיקוקים, מעיד משהו שלילי הביצועים שלו. מניעת גמירה בעולם השליטה הגברית נועדה לעורר השתוקקות שתגביר את השפעת הגמירה כשהשולט יחליט להעניק אותה, ולא כאמצעי דיכוי והבטחת תשומת לב שאחרת תחמוק מהצד השולט. השולט מרוויח את תשומת הלב וההערצה שלו לפי כמה שהצליח לחרמן את הנשלטת. ולא בכדי, שהרי בשביל להוביל מישהו לגמירה מהסוג הזה נדרשת למידה רבה באופן כללי על אנטומיה ופסיכולוגיה ובאופן ספציפי על גופו ונפשו של האדם שמולך, זה דורש להשקיע בליצור דינמיקה מסוימת ומצב מנטאלי מסוים, זה דורש השקעה ומעיד על ניסיון וידע. כל אחת יכולה להגיד "אתה לא גומר" או לסובב מפתח בחגורת צניעות, אבל להביא גבר לגמירה, ברמה כזו שהעונג גורם לו לאבד שליטה ועכבות, ולרצות להתמסר יותר מרוב שהוא מתמכר לתחושות שאת יוצרת בגופו, דורש הרבה מיומנות- והיא שמובילה להערצה שנשארת גם כשהוא חוזר לדעה צלולה.

ואני, בתור טומבוית שאוהבת להפוך תפקידי מגדר, פשוט מתה על לאמץ את התפקיד "הגברי" הזה לידי. והוא מוכיח את עצמו בכל פעם מחדש, הרבה יותר מאותם פעמים בראשית דרכי כשאסרתי על זה שמולי לגמור ודי סלדתי מכל העניין כאילו היה איזה עלבון לכוחי כשולטת.

כיום אני אוהבת לראות את הגמירה הזו מגיעה, במיוחד כשאני מנתבת אותה להגיע מאקטים שהגבר שאיתי לא חשב שאי פעם יענגו אותו. זה יוצר דיסוננס קוגנטיבי מתוק כזה בין העונג הפיזי לבין הבלבול הנפשי של "מה לעזאזל קרה עכשיו, למה אני כגבר נהנתי מזה כל כך?". וכשהתחושה הזו ראשונית, כשאני יודעת שהיא התרחשה לראשונה בזכותי, זה ממתיק את כל העניין עבורי פי עשר.

לראות גבר גומר מחדירה שלי אליו, בלי שום סיוע חיצוני, זה כמו לראות יצירת אומנות מופלאה עבורי. גאד, לראות אותו מתפתל ככה כאילו עושים לו גירוש שדים, מאבד שליטה על כל שריר, על מיתרי הקול, על הבעות הפנים...זה נותן לי תחושה של הישג, שהצלחתי לגלות את סודות גופו, שהצלחתי ליצור את הדינמיקה הזו שהתחילה הרבה לפני שנכנסו למיטה והובילה לרגע הזה בדיוק, שספק אם אישה כלשהי לפני הובילה אותו לזה בעולם שבו אורגזמה שאישה מעניקה לגבר לא נחשבת להישג שהיא יכולה לזקוף לזכותה, ואפילו לאיזו השפלה לכבודה שעליה להימנע ממנה אם היא רוצה להיות "בשליטה". 

זה בולשיט מבחינתי, ואני שמחה על כל שנייה שאני לא מצייתת לקונצנזוס המגדרי הזה שמנסה להכתיב מה ראוי ומצופה משולטת לעומת שולט. כי כשאני מביטה על הגבר ההוא שהתרוקן (תרתי משמע) מכל שמץ של שליטה על עצמו בעקבות האצבעות, הלשון או מוט הקסמים שלי, שמתכרבל בזרעותיי ומחפש אישור להערכתי וקבלתי אותו, אחרי שראיתי אותו בסיטואציה כה אינטימית ומביכה למדי, שבה הוא נהנה מכל מה שהוא "לא אמור" להנות ממנו כמו חדירה כלפיו, רימינג כאילו יש לו פות בין הרגליים, לישה של החזה והפטמות שלו כאילו המגדרים בנינו התהפכו... כשכל הגירויים האלו שהפעלתי עליו גורמים לו לאבד שליטה ולחשוף תשוקות "מביכות" שניסה לשמור לעצמו מכל משמר, ולפתע להתחנן בקול רם למימושן: כמו שאתפוס בפלחיו בכוח ואצמיד אלי עד שירגיש את החדירה עד קצה גבול היכולת, שאסטור לו, שאחדור לו לגרון, שאמלא אותו בזרע מהכלי שלי או של עצמו וכו'... והרגע שמגיע לאחר גמירה מתסריט שכזה, המבט בעיניים שאומר "תראי מה עשית לי! הורדת ממני את כל העכבות והשארת אותי כה חשוף! הלוואי שלא תשני את דעתך לגבי, שלא תחשבי שאני מוזר ותשארי איתי... פליז תגידי משהו! תחבקי אותי! אני צריך אותך!" שווה יותר מכל זהב שבעולם. 

כמה עונג, חוויות והתמסרות כנה צוברים שמסירים את איסור הגמירה ומתאמצים להביא את הצד השני לאורגזמות שהוא טרם יודע שהוא מסוגל אליהן בכלל...

לפני 4 חודשים. 18 בספט׳ 2019, 12:27

אני בקול: "לשמור על הבריאות, כמובן".

אני בתכלס: בשביל להצליח לזיין בעמידה.

לפני 5 חודשים. 2 בספט׳ 2019, 0:59

אחד הדברים שקרו אחרי שרזיתי בשנה שעברה זה שהמחזור שלי חזר, והפך להיות כמעט קבוע. הרקע שלי הוא שיש לי שחלות פוליציסטיות, ככה כל פעם שקיבלתי מחזור עד גיל 23 (כמה חודשים אחרי ההרזייה כשהגוף "התאזן") הייתה כתוצאה מהתערבות תרופתית, ככה שאני יודעת טוב מאוד מה הורמונים שבאים עם זה הופכים אותי אליו ושלא מדובר בצירוף מקרים.
אז אם פעם הייתה לי שליטה על התזמון והייתי מודעת מתי זה יקרה ונערכת בהתאם, עכשיו מתרחש באופן רנדומלי, פעם בחודש- חודש וחצי ולפעמים אף יותר. בהפתעה גמורה זה משתלט עלי והופך את הדחף המיני שלי לקיצוני. ועם כל יום שעובר- זה רק הופך להיות חזק יותר, עד שמגיע גל של דם ששוטף את הכל. זה אינטסיבי, זה חייתי, ולמרות שזה חוזר על עצמו, לוקח לי כמה ימים לקלוט למה אני מרגישה ככה. וכל הקאצ' הוא, שבגלל שהמיניות שלי בדס"מית, החרמנות שלי היא סביב שליטה בגברים, ולא סתם סקס. מה שגורם למוח שלי להריץ בפני תסריטים מלאים בדחפי שליטה חייתיים. אני מוצאת את עצמי מסתובבת ברחוב, או רואה טלוויזיה, וכל גבר, פשוט כל גבר שעיניי נתקלות בו, הופך להיות אובייקט לפנטזיות שליטה שרק הופכות לחזקה, משפילה וכוחנית יותר עם הזמן.

החודש התחלתי לראות סדרה מעולה בשם Outlander. כל סצנה שלא אמורה לחרמן שם חירמנה אותי- למשל, כל סצנות ההצלפות. אבל זה סוג של "מובן מאליו", מוגש על מגש כסף ולא דורש ממש להיות "מעורב" בשביל להתחרמן, זה פשוט מדליק אוטומטית סוויץ' שיושב לך על הפטישים שלך, אם אתה בדס"מי, ומחרמן בלי לשאול.
העניין הוא שבהמשך, התעקשתי "להפוך" כל דבר לסשן בדס"מי. "לייעץ" במוחי לדמויות מה לעשות, "לעודד" אותן בלב שיהפכו אכזריות מכפי שהן ויגרמו לסצנה לסטות לכיוון בדס"מי ניכר וכוחני.
בעונה השנייה של Outlander הייתה סצנה בגנים של ארמון וורסאי, בה מלך צרפת אמר לדמות בשם קפטן בלאק ג'ק, שאם הוא רוצה שימלא איזו בקשה שלו אז עליו לבקש כמו שנהוג לבקש ממלך, קפטן ג'ק הבין מהנאמר שהוא צריך לרדת על ברכיו בפניו, וכשהוא עשה זאת המלך צחק ביחד עם הפמליה שלו על "כמה שהבריטי הזה מוזר".
משהו במבט המושפל וחסר האונים של ג'ק גרם לי לעוררות מינית כזו מטורפת. עצרתי את הטלוויזיה על המבט הזה שלו, כשהמלך עומד מעליו ברקע, ופשוט התחלתי לפנטז איך זו הופכת להיות סצנה של foot fetish אפילו שזה לא פטיש שמדבר אלי בכלל.
אבל זה הרגיש כל כך מתבקש שהמלך ינצל את כוחו, ידרוך על הקפטן ויוריד אותו אפילו יותר למטה, ישכיב אותו ארצה בבעיטה, יכריח אותו לנקות לו את הנעליים עם הלשון כשהוא תופס בשערו, יחלוץ אותן וידחוף בהונותיו לגרונו... כל זה בזמן ששאר האצילים מסביבו ממשיכים לצחוק על המתחרש.
אין לי מושג למה המוח שלי החליט לנגן לי את זה בראש, כשראיתי סצנות כאלו בפורנו כמעט נרדמתי, אבל עם ההורמונים האלו שהציפו אותי זה הרגיש כל כך מחרמן.
ובאותו רגע הרגשתי שהייתי מסוגלת לשלם כל מה שידרש בשביל שהשחקנים יצאו מהטלוויזיה ויעשו את זה מולי, אפילו מבלי להתפשט ולעשות את הדברים שמחרמנים אותי בדר"כ.
שיקול הדעת שלי היה כל כך בתחת, שאם היו מביאים לי כפתור שהיה מעיף לי סכום של משכורת שלמה מהבנק בתמורה לזה, כנראה שהייתי לוחצת מבלי לחשוב פעמיים. כל מה שעניין אותי זה לראות טוביאס מנזיס, השחקן שמגלם את קפטן בלאק ג'ק, מושפל וחסר אונים. המבט הזה ומה שהוא שידר, גירה אותי, העביר זרמים בכל הגוף שלי, והייתי מסוגלת לשלם הון בשביל שלא ירד מפניו, לפחות לא עד שלא אגמור.

בעונה השלישית, הייתה דמות שדומה לקפטן ג'ק, טוב לא ממש... אבל אותו לבוש של חייל בריטי מהמאה ה-18 ושיער ארוך היו מספיקים בשבילי (איזה כיף! עוד התניה לפטיש ללבוש שלא הייתה אצלי בתכנון), הוא היה מפקד הכלא שבו הגיבור הראשי, ג'יימי פרייזר, נכלא. מפקד הכלא הזה היה הומו שהתאהב בגיבור, וניסה לחזר אחריו. הוא הזמין אותו לארוחת ערב בחדר שלו, והניח עליו יד בצורה רומנטית. הגיבור סירב והוא כיבד את זה, למרות שהוא מפקד הכלא במאה ה-18 ומותר לו לעשות מה שבא לו בלי השלכות.
כל הצופים ראו בזה משהו "אצילי", וכך גם אני, שיודעת שזה הדבר הנכון לעשות. אבל החרמנות שלי גברה על השכל וגרמה לי לכעוס ללא הגיון. רציתי שג'ון גריי יכפה את עצמו על ג'יימי, יפחיד אותו, ישפיל אותו. פחות עניין אותי הסקס ביניהם, לא הייתי מתרגשת אם ג'יימי היה נענה לחיזור ורוצה בו, יותר עניינה אותי סצנת שליטה דמיונית שהייתה יכולה להתפתח מהמצב הזה.
פנטזיית אונס לא מעניינת אותי, בדר"כ. וכשאני אומרת "בדרך כלל" זה אומר תמיד, למעט בתקופות האלו שההורמונים שמשתלטים עלי, והקיצון מרגש אותי וכל גבר שאני רואה הופך להיות בדמיוני אובייקט שמופעלים עליו כוח ושליטה, אפילו שאני בחיים לא אעז להגשים את זה ללא הסכמה, כי אני לא רוצה לפגוע באיש. 
אבל לדמיון רצון משלו והוא מתנגן ללא שליטתי, אז כלפי חוץ אני נחמדה ושומרת על ריחוק מכבד, אבל מבפנים אני רק מפנטזת על איך אני תופסת את הגבר ההוא שחלף על פני ועושה בו מה שבא לי.

אלו כבר לא היו רק גיבורי הסדרות שכיכבו אצלי בפנטזיות, לקראת סופו של השבוע כל גבר שנתקלתי בו זכה לטיפול מאוד "מסור" אצלי בדמיון.
זה לא חדש לי, בתור מישהי עם מיניות בדס"מית בצד השולט, שחיה בחברה אנושית ורוצה להיות אדם טוב, אני למדתי איך לשלוט בעצמי ולא להוות בעיה לאחרים. אני עושה את זה מהגיל שבו הורמונים התחילו להציף לי את המוח ולהקצין את המשיכה הבדס"מית שלי, אי שם בגיל 13, וזה בא לי טבעי.
זה כל כך קל, אם רק רוצים בזה, כך שאני לא מבינה את אלו שמשתמשים בעוררות המינית שלהם כתירוץ לפגוע. פשוט שומרים על ריחוק מכבד, הראש עסוק בשלו והגוף לא מתערב ולא מתרגם את זה למציאות. בדר"כ לא נוצר מגע ביני לבין זרים, ככה שזה אפילו לא מעמיד אותי בשום "אתגר" ממשי.
השבוע, בפעם הראשונה נוצר בתקופה כזו מגע ביני לבין מישהו זר, יחסית. המורה שלי לנהיגה נגע בי ביד בזמן שהזיז את לי את ההגה. לא משהו לא שגרתי, אבל הפעם, ההורמונים חידדו לי את החושים וממש הרגשתי כמה עדין המגע של כף ידו על עורי. זה העביר בי צמרמורת כזו כי עלתה לי לראש הסצנה הזו בכיכבו ג'ון גריי שבה מגע בכף היד יכל להתחיל סצנה מחרמנת עבורי. ולרגע, רציתי לתפוס בו בכל הכוח, להחזיק בו מהגרון ולעשות את כל מה שדמיינתי שג'ון היה עושה לג'יימי. 
לכמה שניות היה לי רגע של בלאק-אאוט ונרטבו לי התחתונים כל כך חזק. זה מסוג הרגעים שבהם אני שמחה שהזין שלי לא באמת מחובר אלי פיזית, נשאר לו במדף שלו בבית ולא יכול להסגיר את תחושותיי לסביבה. כל העוררות המינית הזו, וזה למרות שהוא אחד החברים הזקנים של אבא שלי ואין שום הצדקה חיצונית שאתחרמן ממנו כך. אבל זה רק קסם לי יותר בגלל שסביר להניח שפחות יצליח להגן על עצמו, ואוכל לראות עליו את המבט חסר האונים הזה שאני מחפשת. אבל כמובן שלא עשיתי דבר, נתתי לחרמנות לזרום בתוכי אך לא להפריע לי או לזה שיושב לצידי. פשוט המשכתי להתרכז בכביש עד שהמורה הסיר את ידו מיוזמתו. אפילו לא הערתי לו. הוא בחיים לא היה מנחש שזה מה שחשבתי עליו.

ככל שהשבוע התקדם, המחשבות האלו התחילו להופיע גם בלי קשר לסצנות "מרמזות" על סיטואצית שליטה אפשרית בטלוויזיה או במציאות. למשל במהלך סצנה בעונה השלישית של "13 סיבות למה" כשהחוקר אומר לדמות בשם אני שהתחתונים שלה נמצאו בחדר של דמות בשם ברייס עם כתמי זרע עליהם, ואז יש סצנה של סקס ונילי ביניהם.
לא שצפיתי אחרת מסדרת נוער, אבל למרות זאת התאכזבתי שהסיבה שעל תחתוני התחרה שלה נמצאו עקבות זרעו היא לא כי הכריחה אותו ללבוש אותם ואז ניישה אותו בכוח. הם שיחקו סטריפ פוקר והוא הפסיד, וכל כך קיוותי שכעונש על "ההפסד" היא תכריח אותו ללבוש תחתוני תחרה, תאפר אותו כאישה בצורה הכי זנותית ומגוחכת, תשפיל עד עפר אותו ותצווה עליו לחכך את עצמו בצורה משפילה עד שיגמור בלי שליטה בתחתונים האלו, שירגיש שגם המחשבות שלו נאנסו כשהוא נותר בדיסוננס בין עונג פיזי שחש להתעללות שעבר.
במקום זה התרחשה סצנה של סקס ונילי מלא חיבה, כי אין קשר בין המשאלות שלי לעלילה, והרגשתי פספוס ענק שעליו כיפרתי בעזרת מחשבות על סצנות אלטרנטיביות שבהן חשקה נפשי.
כשהופיעה בסדרה סצנת שליטה בהסכמה בין שתי דמויות, פחות התחברתי. לא עניין אותי לראות גבר נאזק בחביבות ע"י חברתו החייכנית, חפשתי לראות גבר במצב שבו הוא חסר אונים, וזה רדף אותי בכל מקום. זה מה שדמיינתי בתור במכולת כשהבטתי על המוכר, זה מה שדמיינתי כשהסתכלתי על הגבר ההוא שהלך מלפני בערב חשוך. אפילו בחלומות זה מה שהופיע אצלי-  סצנות דמיוניות בהן אני מפתה גבר לסמוך עלי, ואז משתמשת בו כאוות נפשי, ומה שמדליק זה דווקא שזה אסור. כל מה שמפריד בין הדמיון הזה למציאות הנוכחית זאת רק אני, ודווקא הריסון העצמי נותן תחושה משכרת של כוח, שאני חסה על הטרף שלי ברוב טובי. יכולתי לאונן על זה גם כמה פעמים ביום וזה פשוט לא היה נרגע. 

ועכשיו? הגיע גל הדם ששטף את הכל, המוח שלי מרגיש יותר צלול, אני מרגישה שלא אקבל החלטה מטומטמת על סמך חרמנות (וכשאני אומרת מטומטמת הכוונה היא להסכים במהירות למשהו, לא חלילה לנצל או לפגוע! שום דחף לא יביא אותי לזה) וגם אם טוביאס מנזיס בכבודו ובעצמו יעשה את הפרצוף המחרמן הזה ויתחנן שאתרוקן אצלו בלי רחמים בכל החורים, אני לא אמהר להיענות להצעה. חלק מהפנטזיות התמתנו וחזרו לגודלן המקורי והלא מאיים, וחלק מרגישות לי עכשיו כמו "מה לעזאזל עבר לי בראש? איך חשבתי שזה מחרמן בכלל?". אבל יש משהו ממכר בתחושה הזו, זה כמו להיות מסומם בסם מעורר מינית. זה מכניס תחושה של אנרגיה לחיים, תחושה של סיפוק גם מהדברים הקטנים שלא אכפת לי מהם ביום-יום, כמו מגע של כף יד בידי. זה מחדד את הדמיון, אבל גם דורש הרבה ריסיון מול אנשים אחרים. אבל בקטע אירוני זה רק מחרמן יותר, הופך את זה לנחשק יותר כי "מים גנובים ימתקו". מתארת לעצמי שלא יהיה לי מספיק זמן להתגעגע, כי בחודש הבא אחווה זאת מחדש.

לפני 5 חודשים. 21 באוג׳ 2019, 1:19

deepThinker העלה פוסט שתוהה למה המונח "התמכרות לשליטה נשית" נמצא בשימוש בקרב נשלטים, בעוד "התמכרות לשליטה גברית" כמעט ולא נמצא בשימוש כלל, בליווי לינקים ל- Reddit שמראים עמודים על גבי עמודים של תוצאות חיפוש לגבי המשפט הראשון, ועמוד בקושי לגבי השני.

והנה תשובתי האפשרית לעניין, שאני רוצה לשתף גם אצלי בבלוג:

להגיד שאתה מכור למשהו זה בעצם כמו להגיד שהמשהו הזה חיצוני לך, לא אמור להיות חלק ממך ואתה צריך או יכול להיפטר ממנו כמו מהרגל רע שלא מאפיין את מי שאתה.
אם אתה מישהו שמסוכסך עם הבדס"מ שלו, לא להגיד שאתה "מכור אליו" זה בעצם להודות שהוא תופס חלק עמוק יותר בך, מאפיין משהו במהותך ולא סתם "הרגל רע".

לגברים נשלטים יותר קל להיות בעמדה הזו שמגדירה את הפטישים שלהם במונחים של "התמכרות", כי בעוד שליטה גברית היא הקצנה של המציאות החברתית (שבה מצופה מגבר להוביל, להיות אסרטיבי וכו') שליטה נשית היא כמו ניגוד למציאות הזו, ויש גברים שמתנגש להם בערך העצמי שלהם בפני עצמם להודות בזה.
נוצר אצלם כמו דיסוננס קוגנטיבי בין איך שחונכו שגבר צריך להתנהג לבין מה שמדליק אותם, והדרך "ליישב" סכסוך פנימי כזה היא ע"י הגדרתו כ"התמכרות", כמשהו שהם צריכים להתגבר עליו בכדי לחזור להיות "מי שהם באמת". ככה הם יכולים להמשיך להתכחש לזהותם כנשלטים, אבל גם להמשיך לחוות סשנים בתירוץ שזו "התמכרות" שהם בדיוק במאבק "להתגבר עליה" והפעם (כמו בכל פעם) זו רק "מעידה".

אצל נשלטת להיות נשלטת לא באמת מתנגש בנשיות, להיות פסיבית ומובלת בעולם שבו זאת התנהגות מקובלת לנשים לא מתנגש לאף אחת בדימוי העצמי, ולכן הן לא ממהרות להתייחס לשליטה גברית כ"התמכרות" שלהן.
ברור שיש מקרים שבהם הן נכנסות לקשרים הרסניים שגוזלים מהן זמן ומצב רוח, אבל הן נוטות לייחס את זה לשולט שהיו איתו, לכמה מניאק הוא היה ואיך ניצל אותן ולא לזה שהן עצמן מפנטזות על שליטה. אם הן כבר מייחסות את זה לעצמן, זה יהיה סביב המשברים שחוו או תחושת הרס עצמי שאפפה אותן בתקופה שהיו עם "השולט ההוא", אבל הן לא ימהרו לקטלג את המשיכה שלהן לבדס"מ עצמו כהתמכרות. לפחות לא באותו קצב שגברים עושים זאת.