שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני חודש. חמישי, 3 באוקטובר 2019, בשעה 22:42

אחד הדברים הכיפיים בלהיות מחוץ לארון הבדס"מי/אקטיבי ולדבר על העניין בפתיחות בתגובות בקבוצות דיון בפייסבוק היא שפונים אליך מלא גברים בארון שרוצים להתנסות, להתייעץ או סתם להרגיש לא לבד בעולם, ביניהם כאלו שנחשבים אושיות ברשת או במציאות עם דעות דומיננטיות והשפעה חברתית ניכרת.
הפעם האחרונה שזה קרה לי הייתה לפני כמה ימים. אני כמובן שלא אפר את הדיסקרטיות אבל אם נניח הייתם יודעים במי מדובר הייתם הלם טוטאלי- בהתחייבות.

אני לא מספרת את זה בשביל לנפנף באיזה הישג. זה כמובן מאוד מחמיא לי שהם מרגישים בנוח לסמוך עלי בשביל לשתף אותי במשהו כזה בגלוי, במיוחד כשיש להם תדמית לשמור עליה מכל משמר, אבל אני לא רואה בזה משהו להתגאות בו במובן של "בוסט לאגו". אני לא רואה בזה איזה "כיבוש" שמוסיף לי נקודות זכות, ומבחינתי זה מאוד ילדותי להתייחס לאמון שאנשים נתנו בי כך. אני רואה בזה זכות גדולה לדעת שהותרתי עליהם רושם כזה שאיפשר להם לבטוח בי. אין כבוד גדול יותר מכשמישהו מפקיד את אמונו בידיי.

אז למה אני עושה מזה פוסט? כי פעם אני חשבתי שאני איזה מקרה חריג, האמנתי בכל ליבי שמדובר באיזה פטיש משונה שמחזיקים בו כמה יחידי סגולה שאצטרך לברור בפינצטה. הייתי משכונעת שלעד אצטרך להגביל את עצמי למרחבים מאוד מצומצמים בשביל למצוא גברים שנהנים מהדלת האחורית שלהם, אבל ככל שעובר הזמן אני נוכחת לגלות את ההפך המוחלט.
מאז שהחלטתי לדבר על זה בגלוי הכרתי גברים בכל גיל שתעלו על הדעת, מכל רקע סוציו-אקונומי, מכל מקצוע, מכל עדה, דת ורמת זיקה דתית, שאהבו את זה, שחשקו בזה בכל ליבם.
ההנחה הסטריאוטיפית היא שמדובר בגבר שחייב להיות נשי, עדין, ביישן ושקט כל כך שונה מהמציאות. ברור שהיו גם כאלו, ואלוהים יודע כמה שאני חושבת שהם מתוקים, אבל הם ממש לא היחידים.
איזה הפתעות ודיסוננסים קוגנטיביים לא ראיתי? מפקדים דומיננטים שהיו אימת הבסיס, בוסים קשוחים שהיו אימת המשרד, בריונים עם מראה ערסי שהיו אימת השכונה. לפעמים זה שהרגיש שיש ממש יחס ישיר בין כמה עמוק קברו את התשוקות שלהם לבין כמה התאמצו להיות מאיימים כלפי סביבתם.
ככל שהפנטזיה הייתה מעורבת ביותר אלמנטים "לא גבריים" ככה הם באופן לא מודע התאמצו להיתפס כיותר קשוחים כלפי סביבתם, שחלילה אף אחד לא יצליח לייחס את התשוקות האלו להם אפילו לא בחלום הכי פרוע.
אבל גברים כמותם היו בכל מקום, וחלקם הגדול אפילו לא ניסה לעשות שום רושם לכאן או לכאן, הם לא באמת מתהלכים עם איזו אות קין שמסמנת אותם כפי שנראה לאלו עם תסביך הקשיחות. הגברים האלו פשוט התקיימו במרחב, ואם היו מביטים אחד בשני היו בטוחים השני הוא בטח ונילי שהסקס שלו מוגבל לחדירה לכוס.
והם היו כולם- מהמוכר שלכם במכולת עד הרופא שלכם, מהמרצה שריתק אתכם באוניברסיטה ועד הסטנדפיסט שתלכו להופעה שלו היום בערב.
הם הבחור הזה שעשיתם לו לייק על פוסט ויראלי, השליח שהביא לכם את הפיצה, הרוקח שמכר לכם את האקמול, החייל הזה שנרדם לידכם באוטובוס והדתי החסוד הזה שראיתם בבית הכנסת.
ובאף אחד לא חשדתם, כי פשוט, זה לא כזה מעניין כמו שזה נראה להם. אנשים זרים לא באמת עוצרים את העולם ומתעסקים בלנחש ולשפוט את המיניות שלהם.
אז בין אם הם היו שקטים או סוערים לגבי התשוקות שלהם, הדבר המרכזי שהיה משותף לכולם זה שהם היו בטוחים שהם לבד בעולם. שהם כנראה הגבר הסטרייט היחיד בעולם שאוהב בתחת. שכל שאר הגברים ששותפים לתשוקה הזו הם רק גייז או ביסקסואלים, והם איזה פאק בפס יצור. ואיזה אישה תאהב פאק כזה? 

אבל זאת אשליה, והמרה שבהן. זה רק נראה על פני השטח שכל העסק הזה לא מעניין גברים סטרייטים. והאשליה הזו, שגורמת לכל הגברים האלו להרגיש בדידות במקרה "הטוב" ומצוקה של ממש במקרה הרע, ממשיכה להתקיים רק בגלל קשר השתיקה שיש לגברים סביב המיניות שלהם. כל אקט מיני שלא מרמז על "כוח" או "כיבוש" או לכל היותר נקי מאלמנטים של התמסרות מצידם, יורד מהתפריט, נקבר עמוק בתוך הלב ואסור להביעו בקול רם כי "מה יחשבו עלי", למרות שקהל "החושבים" עצמו מלא בגברים שמייחלים ליום שבו יחוו חוויה דומה, רק שעצמם לעולם לא יודו בזה בקול רם.
וכך העולם מלא בגברים שכלפי חוץ משדרים לכל העולם איזה "גבר-גבר" הם, שמסוכסכים עם עצמם ומתביישים בעצמם במקום לאפשר לעצמם להשתחרר מכל הבולשיט הזה ולהנות בלי שום רגשות אשם.

אז לא, לא מדובר באיזה פוסט של קריאה ליציאה קולקטיבית מהארון. כי בואו, אנחנו לא בסרט ולא יקרה כאן איזה סוף הוליוודי.
הפוסט הזה נכתב בשביל שאתה, מי שקורא את זה, תבין שאתה לא לבד. אתה לא הומו, אתה לא סוטה, לא שונה. אתה בסה"כ נמשך לאקט, שפיזיולוגית מטופש להירתע ממנו כשיש לו פונטציאל לענג אותך פי עשר מכל מגע בזין שהרגילו אותך להגביל את עצמו אליו. אתה נמשך לאקט שאתה רוצה לממש עם אישה, ולכן זה ממש לא אומר שאתה נמשך לגברים. משיכה לאקטים היא לא משיכה למגדרים. אז תוציא את זה מהמערכת.
חשוב שתבין שכמוך יש מלא גברים, ושיש מצב גדול שרבים מהם מתהלכים סביבך באופן תמידי מבלי שאתה מודע לכך, אז אתה לא לבד כמו שנדמה לך, אתה פשוט בחברה שבה אסור להודות בזה. תמצא בת זוג שאכפת לה ממך, ותשים זין על מה שהעולם חושב. תשקיע בלבנות את העולם האישי שלכם, והשאר יקפצו לכם.
אתה בסדר, אל תתבייש במי שאתה. אל תלקה את עצמך (אלא אם כן מדובר בהלקאה מסוג ספנקינג, ואת זה כבר תשמור לפרטנרית 😉) על זה שאתה נהנה ממשהו שלא פוגע באף אחד. אם כבר מישהו יפגע פה, זה רק אתה, כשאתה מתעסק בלהגביל עצמך ממשהו שתמיד נוכח ברקע במיניות שלך. זה כמו להתאפק מלא להשתין כי אתה מתבייש ממה יחשבו האורחים- ובסוף במקום לבצע את זה בדרך בריאה זה ידלוף החוצה מתוכך בצורה לא נעימה בכלל.
ואתה יודע מה תגלה בסוף? אחרי שזה יהפוך להיות אקט שגרתי בארסנל המיני שלך? שזה לא כזה מיוחד, כולה דילדו בתחת, מה כל העולם זועק (אבל כיף לזעוק מזה במיטה, לא כך? 😉)

לפני חודש. חמישי, 26 בספטמבר 2019, בשעה 11:07

שמתי לב שהרבה אקטים בשליטה נשית הם סביב למנוע מהגבר לגמור, אבל אני דווקא אוהבת להוביל את הגבר שבחרתי בו להיות שלי, לאורגזמה נעימה. 

אפשר לעטוף את זה בהסברים פילוסופיים שונים על כניעה, אבל בשורה התחתונה זה מרגיש כאילו לשולטות רבות יש איזה פחד פנימי לא מודע כזה שבמידה והנשלט יגמור, הוא יחזור לדעה צלולה וירד לו מהן. וככל שהן דוחות את הגמירה ככה הן מבטיחות שימשיכו להיות במרכז תשומת הלב שלו. אבל מבחינתי, רמת ההתמסרות של נשלט נמדדת דווקא אחרי שגמר, לאחר שהגיע לסיפוק, כשאין לו שום אינטרס להתחנף עוד והוא מביט עליך בעיניים צלולות ולא דרך משקפי הפנטזיה. אם אחרי זה הוא ממשיך לרצות בקרבתך ולהתמסר אליך, ככה תדעי שבאמת יש לך השפעה עליו וחיבור ביניכם, ולא רק חנפנות כשהזין עומד והשכל בתחת. 

מי שלא מבין על מה אני מדברת, מוזמן להעיף מבט על עולם השליטה הגברית שבו כל אורגזמה שהשולט מעניק לנשלטת רק גורמת לה להעריץ אותו ולרצות התמסר אליו יותר. שולט שמעולם לא גרם לנשלטת איתו לגמור, שלא הצליח לגרום לה לראות זיקוקים, מעיד משהו שלילי הביצועים שלו. מניעת גמירה בעולם השליטה הגברית נועדה לעורר השתוקקות שתגביר את השפעת הגמירה כשהשולט יחליט להעניק אותה, ולא כאמצעי דיכוי והבטחת תשומת לב שאחרת תחמוק מהצד השולט. השולט מרוויח את תשומת הלב וההערצה שלו לפי כמה שהצליח לחרמן את הנשלטת. ולא בכדי, שהרי בשביל להוביל מישהו לגמירה מהסוג הזה נדרשת למידה רבה באופן כללי על אנטומיה ופסיכולוגיה ובאופן ספציפי על גופו ונפשו של האדם שמולך, זה דורש להשקיע בליצור דינמיקה מסוימת ומצב מנטאלי מסוים, זה דורש השקעה ומעיד על ניסיון וידע. כל אחת יכולה להגיד "אתה לא גומר" או לסובב מפתח בחגורת צניעות, אבל להביא גבר לגמירה, ברמה כזו שהעונג גורם לו לאבד שליטה ועכבות, ולרצות להתמסר יותר מרוב שהוא מתמכר לתחושות שאת יוצרת בגופו, דורש הרבה מיומנות- והיא שמובילה להערצה שנשארת גם כשהוא חוזר לדעה צלולה.

ואני, בתור טומבוית שאוהבת להפוך תפקידי מגדר, פשוט מתה על לאמץ את התפקיד "הגברי" הזה לידי. והוא מוכיח את עצמו בכל פעם מחדש, הרבה יותר מאותם פעמים בראשית דרכי כשאסרתי על זה שמולי לגמור ודי סלדתי מכל העניין כאילו היה איזה עלבון לכוחי כשולטת.

כיום אני אוהבת לראות את הגמירה הזו מגיעה, במיוחד כשאני מנתבת אותה להגיע מאקטים שהגבר שאיתי לא חשב שאי פעם יענגו אותו. זה יוצר דיסוננס קוגנטיבי מתוק כזה בין העונג הפיזי לבין הבלבול הנפשי של "מה לעזאזל קרה עכשיו, למה אני כגבר נהנתי מזה כל כך?". וכשהתחושה הזו ראשונית, כשאני יודעת שהיא התרחשה לראשונה בזכותי, זה ממתיק את כל העניין עבורי פי עשר.

לראות גבר גומר מחדירה שלי אליו, בלי שום סיוע חיצוני, זה כמו לראות יצירת אומנות מופלאה עבורי. גאד, לראות אותו מתפתל ככה כאילו עושים לו גירוש שדים, מאבד שליטה על כל שריר, על מיתרי הקול, על הבעות הפנים...זה נותן לי תחושה של הישג, שהצלחתי לגלות את סודות גופו, שהצלחתי ליצור את הדינמיקה הזו שהתחילה הרבה לפני שנכנסו למיטה והובילה לרגע הזה בדיוק, שספק אם אישה כלשהי לפני הובילה אותו לזה בעולם שבו אורגזמה שאישה מעניקה לגבר לא נחשבת להישג שהיא יכולה לזקוף לזכותה, ואפילו לאיזו השפלה לכבודה שעליה להימנע ממנה אם היא רוצה להיות "בשליטה". 

זה בולשיט מבחינתי, ואני שמחה על כל שנייה שאני לא מצייתת לקונצנזוס המגדרי הזה שמנסה להכתיב מה ראוי ומצופה משולטת לעומת שולט. כי כשאני מביטה על הגבר ההוא שהתרוקן (תרתי משמע) מכל שמץ של שליטה על עצמו בעקבות האצבעות, הלשון או מוט הקסמים שלי, שמתכרבל בזרעותיי ומחפש אישור להערכתי וקבלתי אותו, אחרי שראיתי אותו בסיטואציה כה אינטימית ומביכה למדי, שבה הוא נהנה מכל מה שהוא "לא אמור" להנות ממנו כמו חדירה כלפיו, רימינג כאילו יש לו פות בין הרגליים, לישה של החזה והפטמות שלו כאילו המגדרים בנינו התהפכו... כשכל הגירויים האלו שהפעלתי עליו גורמים לו לאבד שליטה ולחשוף תשוקות "מביכות" שניסה לשמור לעצמו מכל משמר, ולפתע להתחנן בקול רם למימושן: כמו שאתפוס בפלחיו בכוח ואצמיד אלי עד שירגיש את החדירה עד קצה גבול היכולת, שאסטור לו, שאחדור לו לגרון, שאמלא אותו בזרע מהכלי שלי או של עצמו וכו'... והרגע שמגיע לאחר גמירה מתסריט שכזה, המבט בעיניים שאומר "תראי מה עשית לי! הורדת ממני את כל העכבות והשארת אותי כה חשוף! הלוואי שלא תשני את דעתך לגבי, שלא תחשבי שאני מוזר ותשארי איתי... פליז תגידי משהו! תחבקי אותי! אני צריך אותך!" שווה יותר מכל זהב שבעולם. 

כמה עונג, חוויות והתמסרות כנה צוברים שמסירים את איסור הגמירה ומתאמצים להביא את הצד השני לאורגזמות שהוא טרם יודע שהוא מסוגל אליהן בכלל...

לפני חודש. שני, 23 בספטמבר 2019, בשעה 04:45

זה נדמה כאילו כל בחורה שלומדת לנהוג מפחדת שהמורה הזקן שלה (טוב לא כזה זקן, אבל כיף לי לקרוא לו ככה) יביע איזו כוונה מינית כלפיה, אבל אני רק מתפללת לזה. החלום שלי הוא אשכרה לשמוע ממנו איזו אמירה סליזית כזו, שהייתה מטרידה כל אחת מלבדי, למשל שהנושא של השיעור הנוכחי יהיה סביב הגוף שלו. 

כניסה למנהרות, נסיעה לאחור, מתי נכנסים לאיזה נתיב... תעיף את הלוח המחיק המטופש הזה שלך ותדגים לי עם הגוף שלך במקום. תצייר איזה דוגמא שבא לך עם איזה משהו טעים ותן לי ללקק את זה ממך, מהצוואר, מהחזה, מהבטן, מהירכיים הפנימיות... אל תפסיק עד שתהיה מספיק מגורה בשביל שאוכל להחליק את האצבעות בקלות אל תוך המנהרה הבתולית שלך, ואז תכוון אותי לאיזה נתיב לפנות בשביל לגרום לך לאבד שליטה מרוב עונג, עד שתתחיל להתחנן שאני אכנס לתוכך ברוורס, בניצב, במקביל, בכל התנוחות... בא לי לשמוע אותך זועק שאגביר מהירות, שאאיץ את עצמי בתוכך, שלא אשמור שום מרחק ממך. 

תן לי פרס על נהיגה טובה. עזוב את המחמאות. פשוט תחגור את עצמך ככה שלא תצליח להתנגד, תתפשט ותתן לי לגעת בך, איך שבא לי, איפה שבא לי, כמה שבא לי. תן לי להתחיל מלשחק לך בחזה, בפטמות. בכל האיברים האלו שמביך להתעסק בהם בגבר כי זה "נשי" ואמור להיות מתפקידו. תן לי להתעכב עליהם ולהתייחס אליך כמו לאישה שלי. תן לי לשחק עם המבוכה שלך, תן לי גלות לך איזה עונג פספסת כל השנים האלו כשזנחת אותם, תן לי לינוק ממך ולנגוס בך עד שישארו לך סימנים ממני. תן לי לתפוס לך בזין שמסגיר מה אתה באמת מרגיש, שבוגד במה שהמוח שלך חושב שנכון. תן לי להזיז אותו איך שבא לי, כאילו היה מוט הילוכים. כן, גם כשזה יכאב ולא יהיה נעים. איך זה מרגיש כשהתלמידה שלך ליטרלי מחזיקה אותך בביצים?

בא לי שבסוף השיעור תגיד לי שאתה רוצה את התשלום שלך אחרת, תתקרב אלי ותלחש לי שאתה רוצה לשבת עלי. תורה לי לעצור בצד באיזו חורשה מבודדת, תגיד שאנחנו מתחלפים במקומות ורגע לפני שאקום ממקומי תתיישב לי על הברכיים, תחכך את הישבן שלך במפשעה שלי ובמבט מתחנן תגיד שאתה רוצה שאעניק לך אורגזמה, עם רמיזה עבה מאיזה פתח היא תגיע. אני לא אגיד דבר, אני אתן לשתיקה המביכה לגרום לך לנסות לפתות אותי חזק יותר, לתפוס לי את האצבעות ולהכניס אותן לפה שלך ביניקה סקסית, להתחיל לעשות לי סטרפטיז קטן עד שלפתע אמצא אותך יושב מעלי ערום לחלוטין ולא אוכל להתאפק עוד, וארצה לתדלק אותך כאן ועכשיו.

בא לי שתעשה לי כזה טיזינג עד שאתנפל להשכיב אותך על מכסה המנוע כך שכולם יוכלו לראות איך המורה שלי, ששמו מתנוסס בגאווה על כובע הרכב, מיוחם. וכשאתמקם בתוכך, במקום להגיד "רגל על הבלם" או "שתי ידיים על ההגה" כמו שאתה תמיד אומר בשיעורים, תבקש לשים לך ברך על הביצים ושתי ידיים על הגרון, וממש תתחנן כי אתה מרגיש שככל שאתה יותר כנוע ככה יותר נעים לך לגמור. אתה תקבל סטירה על זה שחשבת לחלק לי הוראות, ואני אדאג שתרגיש את החדירה הזו חזק, בלי הנחות. אתה תקבל את מה שרצית רק שונה מכפי שקיוות. את הגניחות שלך ישמעו למרחקים, אולי זה ימשוך כמה סקרנים, אבל אתה לא תקום ממכסה המנוע עד שאתה לא תגמור מחדירה, בלי שום עזרה חיצונית, רק אני בתוכך מאלפת אותך לגמור מהחור, מהכוס המתוק הזה שאנחנו חוקרים ביחד לראשונה מזה 60 שנים. חסר לך שלא תעמוד בקצב, יש לי יד מחנכת שלא תהסס לצבוע את ישבנך בגווני אדום, להרטיט את כל העובי שלי בתוכך, לתפוס לך בפלחים ולהצמיד אותך בחוזקה אלי ככה שאמלא אותך עד קצה גבול היכולת. אני לא אפסיק עד שמרוב חיכוך החור שלך ירגיש יבש. כשתתחנן אלי שזה כבר שורף, אעשה גיחה קצרה בין רגליך להרטיב אותך מחדש. אני אנשק אותך בכל הגוף, אלטף אותך ואלחש לך לאוזן מילים נעימות כשיהיה צורך להבהיר לך שאני כאן ולא אתן לדבר רע לקרות לך. בכוחי להמיר את הכאב לעונג ואת העונג לכאב, להעניק את שניהם אליך בעת ובעונה אחת. לשחק לך בשכל ביחד עם הגוף. אני אמשיך לזיין אותך עד שתגמור בשרשרת, ואת הגמירות האלו שטרם הכרת ילוו סימנים לגופך כמזכרת.

---

זה מה שעובר לי בראש שאני איתו ברכב, רק ששם לעומת בעת כתיבת פוסט אני לא יכולה לעשות על זה ביד. זה למה מספיק שהוא יגע לי בטעות ביד כשהוא מזיז את ההגה בשביל להקפיץ אותי. זה יהיה פוסט אחרון בעניין אלא אם כן יקרה נס ותהיה איזו התפתחות מעניינת בעניין מעבר לכל מיני נסיונות של התחכמויות מילוליות משני הצדדים. 

לפני חודשיים. שישי, 20 בספטמבר 2019, בשעה 01:53

אמרתי לעצמי, "טוב די, תהיי רצינית, הוא המורה שלך, לא יצא מזה כלום" ובאמת שהתכוונתי לנסות לרדת אפילו מהפנטזיה לגבי זה.
אז בוא תגיד לי, בשביל מה באת לשיעור נהיגה עם חולצה לבנה כל כך דקה שעוד שנייה הופכת לשקופה עליך?! אתה לא יודע שזה מטריף אותי?
טוב, בטח שאתה לא, בדיוק כמו שאתה לא מודע לזה שאני כבר בנוהל רגילה לנהוג עם תחושה שהיא כמו זקפת פאנטום בזין שאין לי כשאני איתך באוטו.
אני שולטת בעצמי ומגיבה לזה בצורה הכי נטרלית, מנסה לא להתייחס. מתעלמת מכל מיני אמירות שאתה לא מודע לכמה שהן מדליקות אותי.
אבל הסחת דעת ויזואלית מובהקת זה משהו שעוד לא היה לי. חולצה כזו דקה, לבנה, מבד פשתן שהופך אותה לכמעט שקופה על גופך ועוד עם מחשוף ווי. מעולם לא לבשת כזו אף פעם. פאק, מה לא לימדו אותך בבית לשים גופיה? כל מה שחשבתי עליו זה הפטמות שלך ואיזה גניחות יצאו ממך כשאשחק איתן. פאק, אם אתה צריך עזרה בלהתלבש רק תגיד לי, אני אשמח שזה יהיה הנושא של השיעור הבא.

למה לא הייתי מרוכזת היום, אתה שואל? כי כשעצרנו כשהיית צריך לתדלק, לא יכולתי שלא להפסיק להסתכל עליך במראה הימנית, על איך הרוח מאיימת לקרוע את החולצה ממך, מנופפת את הבד לכל הצדדים ונותנת לי בכל פעם שבריר של שנייה לראות פיסות מעורך וזה הכי קרוב ללראות אותך עירום שאקבל.
הייתי מסתכלת עליך ישירות מהחלון אבל התיכוניסטית מהשיעור הקודם שיושבת מאחורה הייתה חושבת שיצאתי מדעתי אם אני מתרכזת בלבחון גוף של גבר בן 60. אבל כשהבטתי במראה וסוף-סוף ראיתי לראשונה את גבולות התחת שלך מבעד למכנסיים שלבשת, כשעמדת עם הפנים למשאבה, שכחתי שהיא בכלל קיימת.
כשיצאנו מתחנת הדלק כמעט נכנסתי באיזה רכב ביציאה כי כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה איך בעולם אחר הייתי יכולה לצאת מהאוטו ולהיצמד אליך מאחור, להכניס יד לתוך הסמרטוט השקוף שקראת לו חולצה ולגעת בכל מה שבמציאות הזו שייך לי, ואז לגרור אותך מהפטמות למושב האחורי ולרדת לכוס הבתול שלך (הנחה שלי, מוזמן להפתיע אותי) עד שתרגיש שאתה שנייה מלקבל התקף לב, ובדיוק ברגע השיא, לחדור פנימה לתוכך ולא להפסיק עד שאתה מרגיש שאתה שנייה מלחטוף שבץ. 
ודווקא זה שאתה מגיב בכזה רוגע לטעויות שלי, כשאני יודעת שעל תלמיד אחר כבר היית מרים את הקול, רק מזכיר לי איך אני הפכתי אותך לכזה בסופ"ש וזה לא עוזר לי להירגע.

ומה אני מקבלת במציאות? אותך מתחיל לנער את הקופסא של הטיפקס במקום שתתחיל לנער לי את הזין. יש לי אחד שגם מוציא חומר לבן ודביק אם הקטע שלך זה להתלכלך מכאלו בהמלך נסיעה (גאד כמה שאני ארצה למלא אותך בזרע שלי ואז לשלוח אותך לתלמיד הבא מטפטף במכנסיים...).
טוב נו די, פשוט אל תתלבש ככה יותר. תבוא בלבוש חשוף רק אם אתה מוכן ללחוש לי באוזן שזה לכבודי. אני מתפללת בכל פאקינג פעם מחדש כשאנחנו עוצרים באיזה סמטה חשוכת-אל שזה מה שתעשה,
שתצא מדמות "המורה" הקורקטי שאתה, שתקטע את ההסבר החופר שלך ושתהיה קצת אמיץ ותיזום מגע כלשהו. מה לא ברור? תגע בי כבר יא בן של זונה! תראה סימן כלשהו, כי ממני זה לא יבוא כשאני מחזיקה בכיס שלי חלק מהפרנסה שלך ואני לא רוצה שתרגיש שאתה חייב. פשוט תנשק אותי כמו שאתה תמיד מאחל לי, ואני כבר אתפוס לך בסנטר ואוריד אותך למטה איפה שאתה אמור להיות. תניח עלי יד בשביל שתהיה לי את ההזדמנות להביך אותך בשאלה "מה אתה עושה?" רק בשביל להרגיע אותך תוך כמה רגעים עם ליטוף נעים שיהפוך לאיטו ללפיתה חזקה.

או אל תלבש יותר חלוצות שקופות, פליז. זה מוציא אותי מדעתי.

---

אהההה נראה לכם שזה עזר? את הטקסט הזה כתבתי על השיעור של אתמול ונחשו מי הגיע באותה חולצה גם לשיעור היום?

היום הוא החליט לפנות במיוחד בשבילי זמן בין השיעורים שבהם הוא מחליף רכבים מידני לאוטומט. מה שאומר שהיום יצאנו ביחד מהאוטו ובמרחק ההליכה הקצר בין הרכבים יכולתי לבחון את גופו מקרוב יותר, ועוד עם החולצה הזו שלו, יא אללה. לגלות שהוא טיפה נמוך ממני ממש הדליק אותי, מה שהוביל לזה שהתלמידה שהייתה לפני והייתי צריכה להחזיר הביתה בטח חושבת שיש לי פיגור כי עשיתי טעויות כאלו מפגרות על הכביש שזה עצוב. ואז הוא התחיל לגעת לי בהגה/ידיים בשביל לתקן אותי, מה שיותר הדליק אותי, מה שגרם לי לנהוג בצורה יותר מפגרת.

כשהסתיים השיעור, היו לו הערות על ההיגוי שלי ואני במקום להנהן עם הראש בכוונה משחקת את עצמי אידיוטית בשביל שיראה לי איך כדי שאוכל להתענג מהסוג-של-נניח-ליטוף על הידיים שלי בזמן שהוא מעביר את ההגה ביחד איתי. ואז מגיע איחול ה"נשיקות" הרגיל שהפעם היה מלווה בגוף שהתקרב לכיווני מבלי שהוא שם לב (אני מניחה?) כשהוא נותן את הנשיקה הזו באוויר, ואלוהים יודע איך החזקתי את עצמי מלקרב את ראשי ולנשק אותו על אמת.

נזכרתי שאני חייבת לו 20 ש"ח ואמרתי לו שאביא בשיעור הבא, והוא ענה שכסף לא מעניין אותו, שמעניינים אותו הביצועים. כששאלתי אותו מה דעתו על שלי, הוא אמר שהוא לא יכול לתת לי דירוג, כי הוא לא יכול להיות אובייקטיבי איתי (זאת הפאקינג עבודה שלו, כן?) כי הוא *אוהב* אותי כמו שאני. זה מה שהוא אמר לי במקום להגיד משהו ענייני על הנהיגה. אני עוד אתחיל לחשוב שהוא עושה את זה בכוונה, שהוא מודע היטב לאיך אני מרגישה בנוכחותו. אז תנשק אותי כבר יא חרא! בדיוק עוד שני מילימטר מנשיקת האוויר שלך היום כשהתקדמת עם הגוף לכיווני וזה היה קורה. 2 מילימטר. זה כל מה שהפריד ביני ובינך מתמזמזים באוטו, בין האצבעות שלי לבין הפתחים שלך, בינך ובין לנהוג הביתה כמו מפגר בדיוק כמו שגרמת לי. אתה מטריף לי את הצורה, אתה מושך אותי מעבר לגבולות ההגיון, אני רוצה לזיין אותך עד שמישהו יצטרך ללמד אותך מחדש איך הולכים. סביר להניח שזה לא יקרה אף פעם, אבל לא מונע ממני לקצוץ ציפורניים לפני כל שיעור, בדיוק כפי שאני עושה לפני כל דייט, בתקווה שכן.

לפני חודשיים. רביעי, 18 בספטמבר 2019, בשעה 12:27

אני בקול: "לשמור על הבריאות, כמובן".

אני בתכלס: בשביל להצליח לזיין בעמידה.

לפני חודשיים. שני, 2 בספטמבר 2019, בשעה 00:59

אחד הדברים שקרו אחרי שרזיתי בשנה שעברה זה שהמחזור שלי חזר, והפך להיות כמעט קבוע. הרקע שלי הוא שיש לי שחלות פוליציסטיות, ככה כל פעם שקיבלתי מחזור עד גיל 23 (כמה חודשים אחרי ההרזייה כשהגוף "התאזן") הייתה כתוצאה מהתערבות תרופתית, ככה שאני יודעת טוב מאוד מה הורמונים שבאים עם זה הופכים אותי אליו ושלא מדובר בצירוף מקרים.
אז אם פעם הייתה לי שליטה על התזמון והייתי מודעת מתי זה יקרה ונערכת בהתאם, עכשיו מתרחש באופן רנדומלי, פעם בחודש- חודש וחצי ולפעמים אף יותר. בהפתעה גמורה זה משתלט עלי והופך את הדחף המיני שלי לקיצוני. ועם כל יום שעובר- זה רק הופך להיות חזק יותר, עד שמגיע גל של דם ששוטף את הכל. זה אינטסיבי, זה חייתי, ולמרות שזה חוזר על עצמו, לוקח לי כמה ימים לקלוט למה אני מרגישה ככה. וכל הקאצ' הוא, שבגלל שהמיניות שלי בדס"מית, החרמנות שלי היא סביב שליטה בגברים, ולא סתם סקס. מה שגורם למוח שלי להריץ בפני תסריטים מלאים בדחפי שליטה חייתיים. אני מוצאת את עצמי מסתובבת ברחוב, או רואה טלוויזיה, וכל גבר, פשוט כל גבר שעיניי נתקלות בו, הופך להיות אובייקט לפנטזיות שליטה שרק הופכות לחזקה, משפילה וכוחנית יותר עם הזמן.

החודש התחלתי לראות סדרה מעולה בשם Outlander. כל סצנה שלא אמורה לחרמן שם חירמנה אותי- למשל, כל סצנות ההצלפות. אבל זה סוג של "מובן מאליו", מוגש על מגש כסף ולא דורש ממש להיות "מעורב" בשביל להתחרמן, זה פשוט מדליק אוטומטית סוויץ' שיושב לך על הפטישים שלך, אם אתה בדס"מי, ומחרמן בלי לשאול.
העניין הוא שבהמשך, התעקשתי "להפוך" כל דבר לסשן בדס"מי. "לייעץ" במוחי לדמויות מה לעשות, "לעודד" אותן בלב שיהפכו אכזריות מכפי שהן ויגרמו לסצנה לסטות לכיוון בדס"מי ניכר וכוחני.
בעונה השנייה של Outlander הייתה סצנה בגנים של ארמון וורסאי, בה מלך צרפת אמר לדמות בשם קפטן בלאק ג'ק, שאם הוא רוצה שימלא איזו בקשה שלו אז עליו לבקש כמו שנהוג לבקש ממלך, קפטן ג'ק הבין מהנאמר שהוא צריך לרדת על ברכיו בפניו, וכשהוא עשה זאת המלך צחק ביחד עם הפמליה שלו על "כמה שהבריטי הזה מוזר".
משהו במבט המושפל וחסר האונים של ג'ק גרם לי לעוררות מינית כזו מטורפת. עצרתי את הטלוויזיה על המבט הזה שלו, כשהמלך עומד מעליו ברקע, ופשוט התחלתי לפנטז איך זו הופכת להיות סצנה של foot fetish אפילו שזה לא פטיש שמדבר אלי בכלל.
אבל זה הרגיש כל כך מתבקש שהמלך ינצל את כוחו, ידרוך על הקפטן ויוריד אותו אפילו יותר למטה, ישכיב אותו ארצה בבעיטה, יכריח אותו לנקות לו את הנעליים עם הלשון כשהוא תופס בשערו, יחלוץ אותן וידחוף בהונותיו לגרונו... כל זה בזמן ששאר האצילים מסביבו ממשיכים לצחוק על המתחרש.
אין לי מושג למה המוח שלי החליט לנגן לי את זה בראש, כשראיתי סצנות כאלו בפורנו כמעט נרדמתי, אבל עם ההורמונים האלו שהציפו אותי זה הרגיש כל כך מחרמן.
ובאותו רגע הרגשתי שהייתי מסוגלת לשלם כל מה שידרש בשביל שהשחקנים יצאו מהטלוויזיה ויעשו את זה מולי, אפילו מבלי להתפשט ולעשות את הדברים שמחרמנים אותי בדר"כ.
שיקול הדעת שלי היה כל כך בתחת, שאם היו מביאים לי כפתור שהיה מעיף לי סכום של משכורת שלמה מהבנק בתמורה לזה, כנראה שהייתי לוחצת מבלי לחשוב פעמיים. כל מה שעניין אותי זה לראות טוביאס מנזיס, השחקן שמגלם את קפטן בלאק ג'ק, מושפל וחסר אונים. המבט הזה ומה שהוא שידר, גירה אותי, העביר זרמים בכל הגוף שלי, והייתי מסוגלת לשלם הון בשביל שלא ירד מפניו, לפחות לא עד שלא אגמור.

בעונה השלישית, הייתה דמות שדומה לקפטן ג'ק, טוב לא ממש... אבל אותו לבוש של חייל בריטי מהמאה ה-18 ושיער ארוך היו מספיקים בשבילי (איזה כיף! עוד התניה לפטיש ללבוש שלא הייתה אצלי בתכנון), הוא היה מפקד הכלא שבו הגיבור הראשי, ג'יימי פרייזר, נכלא. מפקד הכלא הזה היה הומו שהתאהב בגיבור, וניסה לחזר אחריו. הוא הזמין אותו לארוחת ערב בחדר שלו, והניח עליו יד בצורה רומנטית. הגיבור סירב והוא כיבד את זה, למרות שהוא מפקד הכלא במאה ה-18 ומותר לו לעשות מה שבא לו בלי השלכות.
כל הצופים ראו בזה משהו "אצילי", וכך גם אני, שיודעת שזה הדבר הנכון לעשות. אבל החרמנות שלי גברה על השכל וגרמה לי לכעוס ללא הגיון. רציתי שג'ון גריי יכפה את עצמו על ג'יימי, יפחיד אותו, ישפיל אותו. פחות עניין אותי הסקס ביניהם, לא הייתי מתרגשת אם ג'יימי היה נענה לחיזור ורוצה בו, יותר עניינה אותי סצנת שליטה דמיונית שהייתה יכולה להתפתח מהמצב הזה.
פנטזיית אונס לא מעניינת אותי, בדר"כ. וכשאני אומרת "בדרך כלל" זה אומר תמיד, למעט בתקופות האלו שההורמונים שמשתלטים עלי, והקיצון מרגש אותי וכל גבר שאני רואה הופך להיות בדמיוני אובייקט שמופעלים עליו כוח ושליטה, אפילו שאני בחיים לא אעז להגשים את זה ללא הסכמה, כי אני לא רוצה לפגוע באיש. 
אבל לדמיון רצון משלו והוא מתנגן ללא שליטתי, אז כלפי חוץ אני נחמדה ושומרת על ריחוק מכבד, אבל מבפנים אני רק מפנטזת על איך אני תופסת את הגבר ההוא שחלף על פני ועושה בו מה שבא לי.

אלו כבר לא היו רק גיבורי הסדרות שכיכבו אצלי בפנטזיות, לקראת סופו של השבוע כל גבר שנתקלתי בו זכה לטיפול מאוד "מסור" אצלי בדמיון.
זה לא חדש לי, בתור מישהי עם מיניות בדס"מית בצד השולט, שחיה בחברה אנושית ורוצה להיות אדם טוב, אני למדתי איך לשלוט בעצמי ולא להוות בעיה לאחרים. אני עושה את זה מהגיל שבו הורמונים התחילו להציף לי את המוח ולהקצין את המשיכה הבדס"מית שלי, אי שם בגיל 13, וזה בא לי טבעי.
זה כל כך קל, אם רק רוצים בזה, כך שאני לא מבינה את אלו שמשתמשים בעוררות המינית שלהם כתירוץ לפגוע. פשוט שומרים על ריחוק מכבד, הראש עסוק בשלו והגוף לא מתערב ולא מתרגם את זה למציאות. בדר"כ לא נוצר מגע ביני לבין זרים, ככה שזה אפילו לא מעמיד אותי בשום "אתגר" ממשי.
השבוע, בפעם הראשונה נוצר בתקופה כזו מגע ביני לבין מישהו זר, יחסית. המורה שלי לנהיגה נגע בי ביד בזמן שהזיז את לי את ההגה. לא משהו לא שגרתי, אבל הפעם, ההורמונים חידדו לי את החושים וממש הרגשתי כמה עדין המגע של כף ידו על עורי. זה העביר בי צמרמורת כזו כי עלתה לי לראש הסצנה הזו בכיכבו ג'ון גריי שבה מגע בכף היד יכל להתחיל סצנה מחרמנת עבורי. ולרגע, רציתי לתפוס בו בכל הכוח, להחזיק בו מהגרון ולעשות את כל מה שדמיינתי שג'ון היה עושה לג'יימי. 
לכמה שניות היה לי רגע של בלאק-אאוט ונרטבו לי התחתונים כל כך חזק. זה מסוג הרגעים שבהם אני שמחה שהזין שלי לא באמת מחובר אלי פיזית, נשאר לו במדף שלו בבית ולא יכול להסגיר את תחושותיי לסביבה. כל העוררות המינית הזו, וזה למרות שהוא אחד החברים הזקנים של אבא שלי ואין שום הצדקה חיצונית שאתחרמן ממנו כך. אבל זה רק קסם לי יותר בגלל שסביר להניח שפחות יצליח להגן על עצמו, ואוכל לראות עליו את המבט חסר האונים הזה שאני מחפשת. אבל כמובן שלא עשיתי דבר, נתתי לחרמנות לזרום בתוכי אך לא להפריע לי או לזה שיושב לצידי. פשוט המשכתי להתרכז בכביש עד שהמורה הסיר את ידו מיוזמתו. אפילו לא הערתי לו. הוא בחיים לא היה מנחש שזה מה שחשבתי עליו.

ככל שהשבוע התקדם, המחשבות האלו התחילו להופיע גם בלי קשר לסצנות "מרמזות" על סיטואצית שליטה אפשרית בטלוויזיה או במציאות. למשל במהלך סצנה בעונה השלישית של "13 סיבות למה" כשהחוקר אומר לדמות בשם אני שהתחתונים שלה נמצאו בחדר של דמות בשם ברייס עם כתמי זרע עליהם, ואז יש סצנה של סקס ונילי ביניהם.
לא שצפיתי אחרת מסדרת נוער, אבל למרות זאת התאכזבתי שהסיבה שעל תחתוני התחרה שלה נמצאו עקבות זרעו היא לא כי הכריחה אותו ללבוש אותם ואז ניישה אותו בכוח. הם שיחקו סטריפ פוקר והוא הפסיד, וכל כך קיוותי שכעונש על "ההפסד" היא תכריח אותו ללבוש תחתוני תחרה, תאפר אותו כאישה בצורה הכי זנותית ומגוחכת, תשפיל עד עפר אותו ותצווה עליו לחכך את עצמו בצורה משפילה עד שיגמור בלי שליטה בתחתונים האלו, שירגיש שגם המחשבות שלו נאנסו כשהוא נותר בדיסוננס בין עונג פיזי שחש להתעללות שעבר.
במקום זה התרחשה סצנה של סקס ונילי מלא חיבה, כי אין קשר בין המשאלות שלי לעלילה, והרגשתי פספוס ענק שעליו כיפרתי בעזרת מחשבות על סצנות אלטרנטיביות שבהן חשקה נפשי.
כשהופיעה בסדרה סצנת שליטה בהסכמה בין שתי דמויות, פחות התחברתי. לא עניין אותי לראות גבר נאזק בחביבות ע"י חברתו החייכנית, חפשתי לראות גבר במצב שבו הוא חסר אונים, וזה רדף אותי בכל מקום. זה מה שדמיינתי בתור במכולת כשהבטתי על המוכר, זה מה שדמיינתי כשהסתכלתי על הגבר ההוא שהלך מלפני בערב חשוך. אפילו בחלומות זה מה שהופיע אצלי-  סצנות דמיוניות בהן אני מפתה גבר לסמוך עלי, ואז משתמשת בו כאוות נפשי, ומה שמדליק זה דווקא שזה אסור. כל מה שמפריד בין הדמיון הזה למציאות הנוכחית זאת רק אני, ודווקא הריסון העצמי נותן תחושה משכרת של כוח, שאני חסה על הטרף שלי ברוב טובי. יכולתי לאונן על זה גם כמה פעמים ביום וזה פשוט לא היה נרגע. 

ועכשיו? הגיע גל הדם ששטף את הכל, המוח שלי מרגיש יותר צלול, אני מרגישה שלא אקבל החלטה מטומטמת על סמך חרמנות (וכשאני אומרת מטומטמת הכוונה היא להסכים במהירות למשהו, לא חלילה לנצל או לפגוע! שום דחף לא יביא אותי לזה) וגם אם טוביאס מנזיס בכבודו ובעצמו יעשה את הפרצוף המחרמן הזה ויתחנן שאתרוקן אצלו בלי רחמים בכל החורים, אני לא אמהר להיענות להצעה. חלק מהפנטזיות התמתנו וחזרו לגודלן המקורי והלא מאיים, וחלק מרגישות לי עכשיו כמו "מה לעזאזל עבר לי בראש? איך חשבתי שזה מחרמן בכלל?". אבל יש משהו ממכר בתחושה הזו, זה כמו להיות מסומם בסם מעורר מינית. זה מכניס תחושה של אנרגיה לחיים, תחושה של סיפוק גם מהדברים הקטנים שלא אכפת לי מהם ביום-יום, כמו מגע של כף יד בידי. זה מחדד את הדמיון, אבל גם דורש הרבה ריסיון מול אנשים אחרים. אבל בקטע אירוני זה רק מחרמן יותר, הופך את זה לנחשק יותר כי "מים גנובים ימתקו". מתארת לעצמי שלא יהיה לי מספיק זמן להתגעגע, כי בחודש הבא אחווה זאת מחדש.

לפני 3 חודשים. רביעי, 21 באוגוסט 2019, בשעה 01:19

deepThinker העלה פוסט שתוהה למה המונח "התמכרות לשליטה נשית" נמצא בשימוש בקרב נשלטים, בעוד "התמכרות לשליטה גברית" כמעט ולא נמצא בשימוש כלל, בליווי לינקים ל- Reddit שמראים עמודים על גבי עמודים של תוצאות חיפוש לגבי המשפט הראשון, ועמוד בקושי לגבי השני.

והנה תשובתי האפשרית לעניין, שאני רוצה לשתף גם אצלי בבלוג:

להגיד שאתה מכור למשהו זה בעצם כמו להגיד שהמשהו הזה חיצוני לך, לא אמור להיות חלק ממך ואתה צריך או יכול להיפטר ממנו כמו מהרגל רע שלא מאפיין את מי שאתה.
אם אתה מישהו שמסוכסך עם הבדס"מ שלו, לא להגיד שאתה "מכור אליו" זה בעצם להודות שהוא תופס חלק עמוק יותר בך, מאפיין משהו במהותך ולא סתם "הרגל רע".

לגברים נשלטים יותר קל להיות בעמדה הזו שמגדירה את הפטישים שלהם במונחים של "התמכרות", כי בעוד שליטה גברית היא הקצנה של המציאות החברתית (שבה מצופה מגבר להוביל, להיות אסרטיבי וכו') שליטה נשית היא כמו ניגוד למציאות הזו, ויש גברים שמתנגש להם בערך העצמי שלהם בפני עצמם להודות בזה.
נוצר אצלם כמו דיסוננס קוגנטיבי בין איך שחונכו שגבר צריך להתנהג לבין מה שמדליק אותם, והדרך "ליישב" סכסוך פנימי כזה היא ע"י הגדרתו כ"התמכרות", כמשהו שהם צריכים להתגבר עליו בכדי לחזור להיות "מי שהם באמת". ככה הם יכולים להמשיך להתכחש לזהותם כנשלטים, אבל גם להמשיך לחוות סשנים בתירוץ שזו "התמכרות" שהם בדיוק במאבק "להתגבר עליה" והפעם (כמו בכל פעם) זו רק "מעידה".

אצל נשלטת להיות נשלטת לא באמת מתנגש בנשיות, להיות פסיבית ומובלת בעולם שבו זאת התנהגות מקובלת לנשים לא מתנגש לאף אחת בדימוי העצמי, ולכן הן לא ממהרות להתייחס לשליטה גברית כ"התמכרות" שלהן.
ברור שיש מקרים שבהם הן נכנסות לקשרים הרסניים שגוזלים מהן זמן ומצב רוח, אבל הן נוטות לייחס את זה לשולט שהיו איתו, לכמה מניאק הוא היה ואיך ניצל אותן ולא לזה שהן עצמן מפנטזות על שליטה. אם הן כבר מייחסות את זה לעצמן, זה יהיה סביב המשברים שחוו או תחושת הרס עצמי שאפפה אותן בתקופה שהיו עם "השולט ההוא", אבל הן לא ימהרו לקטלג את המשיכה שלהן לבדס"מ עצמו כהתמכרות. לפחות לא באותו קצב שגברים עושים זאת.