לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. חמישי, 30 במרץ 2017, בשעה 05:43

רבות נשאלת השאלה האם בדס"מ זאת נטיה או סטיה מינית?
תשובתי האובייקטיבית לכך היא: לא זה ולא זה.

על מנת להבין זאת, נתחיל מההגדרות לשני המונחים האלו-


אז מה היא נטיה מינית?
"כלל המשיכות המיניות שאדם מסוים חש באופן כללי ועקבי, כלפי פרטים המשתייכים לקבוצה מגדרית מסוימת, כגון גברים או נשים."

זה די ישר ולעניין: כשאנחנו מדברים על משיכה לבדס"מ, אנחנו לא מדברים על משיכה לגברים או לנשים, אנחנו מדברים על אקטים שונים ו/או סגנון מערכות יחסים שהיינו רוצים לקחת בהם חלק. בין אם זה יתקיים עם גבר או עם אישה, זה תלוי בנטיה המינית שלנו שהיא מתגבשת באופן נפרד להתגבשות המיניות הבדס"מית.

ומה היא סטיה מינית ?
"בהתאם ל-DSM, על מנת שההתנהגות תוגדר כהתנהגות פאראפילית (סוטה מינית) עליה להיות האמצעי היחיד להשגת סיפוק מיני לתקופה של שישה חודשים לפחות ולגרום לאדם מצוקה ממשית או קשיים ביחסים בינאישיים"

עקרונות היסוד של קהילת הבדס"מ מסתכמות במונח- SSC, הלא הוא ראשי תיבות של Safe, sane and consensual שבתרגום לעברית פירושו: שפוי, בטוח ובהסכמה.
זה נכון שסדיזם, מאזוכיזם ופטישיזם נחשבים בהגדרתם לפראפיליות, אבל על מנת שמישהו יוגדר קלינית כפאראפיל בגללם, הוא צריך להיות מאוד מופרע ולפגוע בעצמו/בתפקודו/בסביבתו וזה נגד העקרון המנחה של ה- SSC.
כלומר, עיסוק בבדס"מ בצורתו הבריאה והבטוחה, לא עונה על הקריטריונים הדרושים להגדרת יחסים/משיכות אלו כסטיה.
אפשר להתחכם ולהגיד "אה, אבל זאת סטיה מן הנורמה המקובלת סטטיסטית!", אבל כפי שלא מגדירים הומוסקסואליות כסטיה על אף היותה פחות נפוצה סטטיסטית ממיניות הטרוסקסואלית, או כפי שלא מגדירים גאונות (איי.קיו מעל 140) כסטיה על אף היותה פחות נפוצה סטטיסטית מהאיי.קיו המומצע באוכלוסיה, כך לא נכון להגדיר בדס"מ כסטיה רק על סמך נתונים סטטיסטיים ולהתעלם לחלוטין מן הנתונים הקליניים המגדירים מהי סטיה מינית.
אספר לכם על עצמי, כאחת שעברה יותר אבחונים פסיכולוגים ופסיכיאטרים ממניין שנות גילה. מהיותי "מחוץ לארון" מבחינת הבדס"מ שלי מאז גיל ההתבגרות, איני חוששת לעלות סוגיה זאת בפומבי במצבים שנראים לי רלוונטיים, וכך העלתי זאת גם בפני מטפלים שונים כי זה נראה לי דבר חיוני לציין על מנת קבלת הערכה מדוייקת. בכל אבחון שקבלתי אף פעם "לא ריחמו עלי" מבחינת תוכן, ציינו בו גם את הדברים הכי פעוטים ושוליים באופן נוקב ומדוייק.
אבל לא משנה באיזה אופן גרפי תארתי את הבדס"מ שלי, זה מעולם לא צויין שם. מכיוון וזה לא גרם לי נזק, לא השפיע על תפקודי ובטח שלא פגעתי באף אחד או תכננתי לפגוע. והאמינו לי שלא כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שהייתי אצלם היו כאלו ליברלים, ואכן היו לחלקם הערות ביניים מילוליות, אבל מבחינה מקצועית הדעה האישית שלהם לא רלוונטית ועל כן אני לא מוגדרת כבעלת סטיה מינית, אפילו ע"י פסיכיאטרים מאוד בכירים במדינה (כן, עד כדי כך אני הרחקתי לכת בשביל לטפל בדיכאון ובחרדה שלי), ואני יותר מבטוחה שכל אדם שהיה נוהג כמוני וחי חיים שלמים לצד הבדס"מ ומתנהל בתוך הבדס"מ לפי עקרונות ה- SSC, יזכה לאבחונים דומים מאנשי מקצוע שיש להם כבוד לאתיקה.

אז מה הוא בדס"מ אם כך? ההגדרה שהכי תתאים לתיאור בדס"מ, לדעתי, היא זהות מינית.
ההגדרה לזהות מינית היא קצרה וקולעת: "זהות מינית היא האופן בו אדם תופס היבטים חברתיים, נפשיים ורגשיים הנוגעים למיניותו".
וואו, זהות?! אתם לודאי חושבים שזה מונח שהוא כבד יחסית. למה זאת לא פשוט העדפה מינית וזהו?
מכיוון שהעדפה מינית היא משהו מינורי יחסית ומאוד ספציפי, כמו למשל "אני מעדיפה גברים גבוהים" או "אני מעדיף תנוחת דוגי סטייל".
אלו דברים מאוד פעוטים, שהם פשוט משהו שאנחנו מעדיפים יותר. אישה שכזו תעדיף לנהל מערכות יחסים רגשיות ו/או מיניות עם גברים גבוהים, וגבר ששכזה יעדיף לנהל מערכות יחסים רגשיות ו/או מיניות עם מישהי שמעדיפה תנוחה דומה.
אבל שניהם ישרדו טוב מאוד אם זה לא יתקיים, זאת אולי תהיה באסה אבל הם לא ירגישו בחסרון מהותי שמקשה עליהם להישאר בקשר הזה, כי הוא לא חלק ממערכת התפיסות שלהם את הקשר האידיאלי עבורם. 
זה לא באמת הולך להכתיב את הלך הרוח במערכת היחסים הזו, זה לא באמת משפיע על ההיבט הרגשי, הנפשי והחברתי של האדם שמחזיק בהעדפה מינית הספציפית הזו.
העדפה מינית היא כמו להעדיף המבורגר על פיצה, בעוד זהות מינית היא כמו להחזיק בזהות פולטית, כי אתה שואף שהעתיד או הווה שלך יתקיימו בהתאם למערכת התפיסות שמאפיינת אותה.

כאשר אנו עוסקים בבדס"מ, הדברים הם מעט יותר מורכבים מלתת באופן טכני שני פליקים בתחת או לכבול מישהו באזיקים. הרי שאת זה עושים גם ונילים מפעם לפעם, אבל הם לא ממהרים לאמץ לעצמם זהות בדס"מית מכיוון ואצלם זה לא מגיע לרמה שבה מדובר במערכת תפיסות של ממש, אלא בעניין טכני ונקודתי שאפשר איתו או בלעדיו מבלי שנדרשת לכך מחשבה מרובה.
בדס"מ, לעומת זאת, הוא מערכת תפיסות, אמונות, פרקטיקות, ציפיות וגבולות שמהן האדם בוחר את אלו שהוא הכי מזדהה איתן (בתהליך גיבוש לא קצר כלל), ואלו משפיעות ברמה כזו או אחרת על אופן תפיסתו את עצמו ואת מערכות היחסים שינהל, לעומת אדם שפשוט מעדיף מראה חיצוני/תנוחה/אביזר ספציפי שיש לו השפעה מינורית (אם בכלל) על האופן שבו הוא יתפוס את עצמו ואת מערכת היחסים שינהל.
בדס"מ גורם לנו להתהות לגבי עצמנו מבחינה רגשית וחברתית. ניתן לראות כי רבים מאיתנו עוסקים בשאלה "למה אני כזה?" שזאת שאלה קלאסית של זהות שלעולם לא ישאל אותה אדם שפשוט מעדיף משהו טכני/מינורי במיטה. זאת גם הסיבה שיש קהילות בדס"מיות בארץ ובחו"ל ואין למשל קהילות של "חובבי בחורים גבוהים" בשום מקום בעולם, כי קהילות מתפתחות כשמספר אנשים מרגישים זהות משותפת. זהות בהדרגתה היא "אוסף של תפיסות ואמונות של האדם בנוגע לעצמו והחברה" והרי שלכל בדס"מי יש אוסף תפיסות ואמונות בנוגע לעצמו ובנוגע לחברה בקונטקס הבדס"מי ולא סתם העדפה טכנית על פני העדפה טכנית אחרת שמנותקת לחלוטין מכל דבר אחר.

אני יודעת שעכשיו יהיו כאלו שיתחכמו בתגובות ויכתבו "למי אכפת מהגדרות", ולהם אני אכתוב מראש: כנראה שלאנשים שלא רוצים לקחת הכל כמובן מאליו ומעדיפים לחקור את עולמם הפנימי והחיצוני, ולהבין למה שניהם פועלים כמו שהם פועלים במקום לזרוק סיסמאות "ליברליות" ריקות מתוכן. ידע הוא כוח, להתעמק במשהו, על אחת כמה וכמה במשהו שרלוונטי לחייך זאת הדרך ללמוד לנהל אותו במקום שהוא ינהל אותך.

מלך יחיד​(שולט){MidnightM} - קולע למטרה. הסיום מצויין. שאפו
לפני שנתיים
אפסון מאותגר עקבים​(נשלט) - השקפה מאוד מעניינת.
בכלל ההשקפה שלך בנושא השליטה גורמת לי לרצות להישלט על ידך....
לפני שנתיים
אדון נשלט - כתבת מעולה
לפני שנתיים
Just4U - כתוב יפה, אבל הנה שאלות מעניינות: כתבת מצד אחד על איך ה-DSM מגדיר דברים, ומצד שני על סטייה מינית בהיבט של "סטייה מנורמה סטטיסטית מסוימת" ולמה לא נכון להסתכל על זה ככה. האם ה-DSM בעצמו לא מבוסס סטטיסטיקה מעצם הגדרתו? (הכוונה ל- "S" ב- DSM).
באותו עניין, מיד לאחר מכן הבאת הומוסקסואליות כדוגמה לנטייה מינית שאינה סטייה, אף כי סטטיסטית מדובר במספר נמוך יותר- ובצדק כמובן, אך את ודאי יודעת מה היה יחס ה-DSM בגירסאותיו הישנות יותר להומוסקסואליות ;-)

מה שכמובן מביא אותי לנקודה הבאה ולשאלה קצת יותר מעניינת בעיני מ-"האם BDSM היא סטייה": האם לדעתך הוכנסה ההגבלה של "יוצרים הגבלה בתפקוד" לפארפיליות נוספה כיוון שהללו הפכו להיות יותר ויותר נפוצות? וכפועל יוצא, האם העובדה ש-BDSM לא מוגדרת כסטייה היא בגלל ש(סטטיסטית) בעשרות השנים האחרונות, ובשנים האחרונות במיוחד יש יותר ויותר אנשים שמודים או רומזים על משיכתם לתחום (כפי שמתבטא בייצוג בפרסומות ובסרטים שהפכו לחלק מהמיינסטרים?)

אשמח לשמוע את דעתך בעניין.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - שאלות מאוד טובות, אני חייבת לציין.

זה נכון שה- S במילה DSM פירושו Statistical אבל זה שיש התפלגות סטטיסטית להפרעה לא אומר שאלו הקריטריונים שלפיה מגדירים אותה.
למשל, אתה יכול לבדוק כמה דיכאון נפוץ סטטיסטית בעולם או בכל תרבות, אבל זה לא אומר שאם פשוט תראה מישהו שהוא טיפה עצוב תחליט שהוא בדיכאון רק כי רוב האנשים בעולם לא סובלים מדיכאון.
(אין אפילו רצף לוגי במשפט הזה, כמו שאתה רואה).
יש לדיכאון ולכל הפרעה קיימת ב- DSM קריטריונים שצריך לעמוד בהם בשביל שתוכל לקבל אבחנה כזו ואין קשר לכמה היא נפוצה או לא.
ובשביל להיות מאובחן עם סדיזם, אחד הקריוטריונים הראשונים שמופיעים הוא (ציטוט מדויק):
"the person repeatedly and intentionally inflicted suffering on a nonconsenting person, to experience sexual excitement"
בעוד בבדס"מ ההסכמה היא המפתח! ובגלל זה האבחון פשוט נופל כבר כשהפסיכיאטר (בדר"כ זה פסיכיאטר, פסיכולוג אחראי על הערכות) קורא את השורה הראשונה של ההגדרה גם אם המטופל מספר לו באופן גרפי איך הוא גומר כל פעם אחרי שהוא מצליף בבת הזוג שלו, בהנחה והוא מציין/יש הוכחות שהוא עושה את זה בהסכמה ומקפיד על אופן בטוח שלא מותיר נזק ממשי.

אתה יודע כמה דברים לא מזיקים היו מוגדרים פעם כמחלות נפש (בתוך ה- DSM או לפני ה- DSM)?
פעם, עבדים שחורים שברחו מהאדוו שלהם הוגדרו כחולי נפש כי אז אפילו העולם המדעי המערבי היה סבור ששחורים הם נחותים, שהם כמו חיות משק בלי דעה ואם הם מנסים למרוד "משהו לא בסדר בהם".
נו, אז זה שפעם חשבו ככה אומר שזה נכון? פעם גם חשבו שכדור הארץ שטוח ושהשמש מסתובבת סביבו, ושני אלו התבררו כשטויות גמורות וכך גם "מחלות נפש" שונות שהתבררו כתופעות נורמטיביות ואפילו חיוניות.
הומוסקסואליות היא דוגמא קלאסית, שהיום אנו יודעים שסיווגה כמחלה נפש היא לא נכונה.
ולא רק בגלל תרבות הפוליטיקלי קורקט או כי פתאום אוכלוסיית ההומואים גדלה (היא לא באמת גדלה, אנשים פשוט הרגישו יותר בנוח לצאת מהארון) אלא על פי ממצאים שנאספו בשיטה המדעית שגילו שאין קשר בין הומוסקסואליות לבין כל סוג של סבל פנימי או חיצוני, ככה שאין שום סיבה לוגית להשאיר אותה מוגדרת כהפרעה. זה שפעם הייתה בורות כלפי זה גם בקהילה המדעית לא אומר שזה נכון לימינו.
ואותו דבר כלפי נטיות/זהויות/העדפות מיניות אחרות שלא נמצא קשר ישיר ביניהן לבין להרגיש או לגרום לסבל נפשי פנימי או חיצוני ולכן לא יאבחנו אותן כפאראפיליות.
זה ממש לא קרה כי קהילת הבדס"מ נכנסה יותר למיינסטרים (אני לא יודעת כמה זה סטטסטי, זה יותר היוריסטי כי אנחנו מרגישים את זה באופן סובייקטיבי כחברי הקהילה, אבל אין לזה באמת סטטיסטיקה רשמית), למדע המודרני לא אכפת שיש עליה או ירידה ב"פופולריות" של הפרעה. זה לא מה שהופך אותה לבריאה יותר.
למשל, בגלל שבישראל יש הרבה גלי טרור, יש פה שיעור גדול של אנשים עם הפרעת דחק-פוסט טראומטית. זה שהם כבר לא נדירים, הופך את זה לבריא? לא.
רק סדרת מחקרים בנושא שתוכיח שאין קשר בין פגיעה בתפקוד שלך ושל הסובבים אותך לבין אותה הפרעה תוכיח אחרת.

ואגב, השינויים ב- DSM כלפי הומוסקסואליות ופרארפיליות שונות ("כל עוד זה לא פוגע בו או באחרים...") התרחשו בשנת 1994, עם יציאתו של ה- DSM-IV.
שנים רבות לפני ש 50 גוונים ודומיו הפכו לפופולריים או אפילו נוצרו בכלל.
לפני שנתיים
Just4U - קודם כל תודה על התשובות המפורטות.
לגבי דברים שה-DSM הגדיר כהפרעות בעבר והיום לא, מדובר בבעיה כללית של קריטריונים או הגדרות רפואיות אחרות שלא היו מדויקות לפעמים מחוסר ידע ולפעמים מהגישה הפטרנליסטית ששלטה בעולם הרפואה במאה הקודמת (בתחילת שנות השמונים למשל עוד קראו לאיידס GRID. ר"ת של gay related immunodeficiency. זה עוד מבלי להיכנס ל-"טיפולי ההמרה" שהיו נהוגים בעבר. בעיני כיום ככלל הגישה הפטרנליסטית ברפואה נשארה שמורה בעיקר למצבים שבהם הוכח מעבר לכל צל של ספק שההפרעה גורמת נזק לא רק לאדם אלא גם לסביבתו - עישון למשל).

את צודקת בכך שה-DSM ככלל הוא מערכת אבחנות דמויית קריטריונים ולא מבוסס סקאלות, כמו מערכות אבחנה אחרות לפיהן מגדירים פתולוגיה. מדד ה- BMI למשקל גוף למשל, הוא סקאלה לפיה נותנים אבחנות על הרצף של תת משקל-משקל תקין-עודף משקל-השמנת יתר-השמנת יתר חולנית. בילדים אגב, זה אפילו עוד יותר סטטיסטי: מעל אחוזון 90 למשקל מתוקנן לגיל, מוגדר כהשמנת יתר בילדים.
ה-DSM נמנע בדרך כלל מלעשות את זה, ובמקומות שכן הוא משתדל לתקן: intellectual disability למשל (השם שניתן למה שכונה בעבר "פיגור שכלי"). פעם ההגדרה היתה ניתנת מתחת ל-IQ מסוים (משתנה מדיד וסטטיסטי), וב-DSM 5 ביטלו את זה והפכו את ההגדרה הזו לרשימת קריטריונים לפי תפקוד.

אז אבחנה של השמנה היא עדיין על סקאלה, כי מגדירים אותה בעיקר לפי משקל, שהוא משתנה מדיד. אבל שימי לב שיש הפרעות (או אבחנות) פסיכיאטריות שאולי כן ניתן למקם על סקאלה מסוימת, וה-DSM נתן קריטריונים נפרדים לכל אחת. למשל (ואשמח אם תתקני אותי אם אני טועה), האם דיסתימיה היא לא על הסקאלה של דיכאון? האם ציקלותימיה היא לא "צורה מופחתת בהרבה" של מאניה-דפרסיה? אחרי הכל, הן יכולות להחמיר למצבים הללו... ואם ניקח את זה צעד יותר קדימה: ה-DSM גם מתייחס לפתולוגיות, כנראה בגלל שפסיכיאטרים מטפלים במחלות, אבל כשחושבים על זה איך מגדירים "אושר"? "ביטחון עצמי תקין"? "שמחה"? למצבים חיוביים אין הגדרות ב-DSM. למיטב הבנתי זה יותר שייך לתחום הפסיכולוגיה החיובית, בו אני לא מתמצא. אבל עדיין, מעניין כשחושבים על זה, ורק מדגיש את המגבלות של ה-DSM.

ההגדרה שציטטת מה- DSM לסאדיזם:
"the person repeatedly and intentionally inflicted suffering on a nonconsenting person, to experience sexual excitement"
נשמעת איומה ונוראה אם את לוקחת צעד אחורה ומסתכלת עליה. קצת כמו ש-"הפרעת אישיות סאדיסטית" היתה אמורה להישמע, אם ה-DSM היה מגדיר דבר כזה. ולמה לא להסתפק בהגדרה הזאת באמת? ולמה מעניינו של ה-DSM בכלל להיכנס לתחום הזה של התעסקות במין גם אם זה "גורם לפגיעה בו או באחרים"?

כשחושבים על זה גם אדם שחוזר בתשובה או מתעסק הרבה בדת ונכנס לעניין לעומק, "פוגע בעצמו ובאחרים"- לפעמים זה מגיע למצבים בהם הוא מתרחק ממשפחתו, לפעמים מאשתו, נמנע מקשרים חברתיים, לפעמים אפילו מתכחש לבני משפחתו. אז למה לא יגדירו אדם כזה כחולה נפש, למה אדם שמתפלל ואומר לכולם שהוא מרגיש התעלות רוחנית מזה שהוא מרגיש שאלוהים נמצא סביבו לא מקבל הגדרה על ידי אנשי המקצוע כ-"סובל מדלוזיות?" ולמה דת לא תקבל הגדרה משלה ב-DSM ולעומת זאת אדם שנהנה לתת ספאנקינג מדי פעם לאשתו בהסכמה צריך להתגונן כשהנושא עולה, לשלוף את אותו DSM, ולצטט מתוכו רק כדי להוכיח שהוא לא "סובל מהפרעה"?

התשובה בעיני היא פשוטה - נורמות חברתיות. ולדעתי דווקא ככל שמשהו כן הולך ומתקרב למיינסטרים, כך גם הציבור הרחב ולא רק ההגדרות היבשות יקבלו אותו כ-"תקין".

כמובן שאם חושביפ על זה, בקטע של BDSM ספציפית זה יכול ליצור "בעיה" אחרת: בהרבה תחומים כמו strapon play, CFNM, ניוש, ודומיהם יש אלמנט חזק של השפלה שמושך חלק מהאנשים שחולקים את האהבה לתחום. ההשפלה היא בין השאר פירוש של המוח לכך שהמצבים האלו הם "לא מקובלים" ו-"היפוך של הנורמות המקובלות". האם המשתתפים יחוו (ויהנו) מאותה תחושה של השפלה אם הדברים הללו יהפכו להיות ממש מקובלים?

בכל אופן, תמיד כיף לדבר על פסיכולוגיה...
לפני שנתיים
תפוח אדמה חרוך​(נשלט) - קודם כל: בתחילת הקריאה הייתי נגד והצלחת לשכנע אותי בעניין של ה"זהות". מגניב.
אבל אני חושב שהרבה פעמים בדס"ם כשלעצמו הוא על הגבול בין סטייה לזהות.
אצלך זה לא בולט, ולכן את לא שמה לב אולי. הרבה פחות מאשר אצלי. מכמה סיבות: האחת היא שיש לך בעיות אחרות שמפריעות לך לתפקוד הרבה יותר, כמו חרדה, אז הבעיתיות לתפקוד החברתי של הבדסם נראית לך שולית. השנייה היא שאת שולטת, ולכן הבעייתיות בתפקוד היא באמת קטנה עד לא קיימת.
לעומת זאת אצלי, כנשלט מאוד, היא הייתה הגורם ה"ראשי" אולי לתפקוד החברתי, שלקח לי שנים לפצות, ואף פעם לא העזתי לפתוח עד הסוף. המון תחושת בדידות, שוני, בושה, דחף מיידי להסתתר, ומעל הכל - התחושה שאתה לא רוצה את הדבר *הנכון*, שרוב הנשים רוצות. שגם אם תצליח לדבר עם מישהי, אין לך על מה לדבר, ולא תדע על מה לדבר חוץ מללקק לה את הנעליים, מה שממילא היא בטח לא רוצה.
(בוודאי לפני המצאת האינטרנט. אחריה זה די נפתר)
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני ממש אשמח אם לא תסיק עלי מסקנות.
אמנם כן, החרדה שלי מפריעה לי לתפקוד, אבל אין קשר בינה לבין בדס"מ.
היא לא התפתחה כתוצאה מכך או הבדס"מ לא התפתח כתוצאה מזה.
אני זוכרת את עצמי מפנטזת על זה מגיל גן והצרות שלי התחילו שנים רבות אחרי.
הבדס"מ עצמו לא גורם לי לבעיות בתפקוד, ואפילו מעבר לכך- הוא דווקא תורם לו, כי כשאני מרגישה אחריות כלפי מישהו אחר זה מזיז אותי לפעולה.
אני מכירה נשלטים ונשלטות שזה גם עוזר להם/ן לתפקוד ברגע שמצאו את השולט/ת המתאימ/ה שנותן/ת להם ביטחון.
ואני מכירה שולטים ושולטות שהם בדיוק ההפך אצלם, כי זה תלוי באופי ולחוויות שנלוות לאדם לצד היותו בדס"מי ולא שהבדס"מ לבדו גורם למשהו לקרות.

מה שאתה מתאר, תחושות הבדידות, השוני הבושה וכ'ו... הן לא תוצאה של הבדס"מ, הם תוצאה של נורמות חברתיות.
אם היית חי בסביבה ש 90% ממנה בדס"מים או מאוד ליברליים ופתוחי מחשבה כלפי מיניות "שונה", היית בסדר עם זה.
אם זאת באמת הייתה הפרעה, היית סובל ממנה גם היית מוקף רק באנשים כמוך.
כשאני הייתי באשפוז יום בגלל החרדה שלי והייתי מוקפת באנשים כמוני, זה ממש לא עזר לי להרגיש טוב יותר.
זה הצד הפחות טוב של עניין הזהות, אבל להתבייש במי שאתה, פירושו להשוות את הזהות שלך ביחס לזו שמקובלת בחברה ולהגיע למסקנות "לא נחמדות".
אף אחד לא מתבייש בעצמו ומרגיש לא שייך בגלל משהו שולי כמו התחביבים שלו בשעות הפנאי, אתה מרגיש לא שייך כשהזהות שלך שונה ממנה שמקובל באותה חברה ואתה מרגיש פגום כי זה חלק ממך ולא משהו בר החלפה כמו תחביב.

פגיעה בתפקוד זאת לא ביישנות, זה לא הימנעות נקודתית מסיטואציות מסויימות, זה לא קושי בלמצוא בת זוג כי אין ביניכם התאמה מינית.
פגיעה בתפקוד זה למשל אם לא היית מנהל קשרים חברתיים בכלל והדבר היחיד שהיית עושה כל היום זה לאונן על פורנו מהסוג הזה, נכנס לקשר לא בריא של 24/7 חולני או הולך באופן אובססיבי למלכות בתשלום מרוב שאתה מרוכז רק בצורך שלך ומטריד איתו אחרות ורק כאלו שיקבלו על זה כסף יסבלו את זה ויהיו אובייקטיבים לשירותך.
אתה עובד? לומד? שומר על היגיינה אישית? עוסק בתחביבים? יש לך קשר עם המשפחה ו/או החברים? אתה עושה משהו מלבד להיות שקוע במחשבות או פעולות שקשורות לדחפים המיניים שלך?
מזל טוב, אתה מתפקד וחי את החיים שלך. ואתה לא היחיד כי רוב הקהילה ככה.
וגם הרבה הומוסקסואלים מרגישים בדיוק כמוך, כיום בישראל עצמה יש מלא ארגונים שמציעים להם תמיכה נפשית, אבל זה לא אומר שהם סובלים מ"הומוסקסואליות" ושצריך להחזיר אותה ל- DSM ולחזור לקרוא לה סטיה, אלא שקיים בהם חוסר ביטחון שנלווה לה כי עדיין מבחינה חברתית זה לא נחשב מקובל לחלוטין ומי שסופג את המסרים האלו לוודאי ירגיש ככה לגבי עצמו.
ברגע שהביטחון שלהם מתחזק והם שלמים עם עצמם הם מרגישים טוב. שזה משהו שלא קורה עם הפרעות נפשיות, כי אני למשל שלמה עם ההפרעה שלי, אני לא מתביישת בה ואין לי בעיה לדבר עליה אבל אני עדין סובלת ממנה.

בתור שולטת, בגיל 14 כשיצאתי עם זה מהארון, אחרי שכבר לא יכולתי להמשיך להסתיר את מי שאני, אתה לא מבין כמה כעס היה לי על העולם הונילי שהרגשתי כל כך לא קשורה אליו, ולא ידעתי איפה אני אמצא בעתיד גבר שהוא כמוני כי הרוב לא רוצים את מה שאני רוצה ושאר הדברים שכתבת כאן.
אבל, עם הזמן, השתחררתי מזה (לקחו לי כמה שנים) והסביבה שלי קיבלה אותי, עלה לי הביטחון והנה- הבנתי שכן יש לי על מה לדבר, ועם מי לדבר ולא ראיתי בעצמי יותר מוזרה כי אחרי שאתה משתחרר "מהסוד האפל" אתה מתחיל לראות שיש לך גם עולם פנימי שלם מלבדו, שהוא חלק ממנו אבל לא כולו.
לפני שנתיים
תפוח אדמה חרוך​(נשלט) - היי.
אז לא הבנתי את המשפט הראשון, "אני ממש אשמח אם לא תסיק עלי מסקנות" ולמה הוא קשר. בכלל בכלל. הגבתי לטקסט שלך. למה שכתבת על עצמך. אני מקווה שזה לא מפריע או מטריד, אין לי כוונה כזאת.

שנית, אני לא בטוח שאני מוכן לקבל את הדיכוטומיה הזאת. למשל: את עובדת? לומדת? שומרת על היגיינה אישית? מזל טוב, את מתפקדת את החיים שלך ואין לך בכלל הפרעה.
לא, זה לא עובד ככה. למוח יש מנגנוני פיצוי מצויינים, ואנחנו מסוגלים לתפקד למרות ההפרעה, או הסטייה. וזה לוקח לנו שנים לפתח אותם. לכן זה לא מדד טוב לשאלה האם הבדס"ם הוא סטייה או זהות.

אני לא חושב שהיא על הגבול. היא בין סטייה לזהות. לפעמים היא כזאת ולפעמים היא אחרת. זה תלוי זמן, כאמור, זה תלוי בן-אדם, זוהי קשת.
גם בקשר להבחנה בין סטייה שאינה קשורה בנורמה חברתית, לבין בעיות חברתיות שכן קשורות בנורמות, ושתלויות בבטחון העצמי: גם פה ההפרדה חדה מדי לטעמי, בצורה לא מציאותית. יש שהפעה של נורמה חברתית, אבל היא לא מסבירה הכל. למשל: העובדה שכשאני רואה אישה יפה אני מרגיש עצבות גדולה אינה קשורה לנורמה. העובדה שלא הייתי מסוגל לדבר עם בנות עד גיל מאוד מאוד מאוחר אינו קשורה בנורמה כזאת או אחרת. אני לא אומר שהסטייה שלי זהה להפרעה שלך, או מודד אחת יחסית לשנייה. יש לכל אחת מאפיינים שונים..

בקיצור - אני חושב שההגדרה של בדסם כ"זהות" ותו לא מכילה חלק מהמצבים וחלק לא. לפחות אצלי. לכן היא על הגבול.
לפני שנתיים
Just4U - אם אני זוכר נכון יצא לפני כמה שנים מחקר
שדווקא מקשר בין נטייה ל-bdsm לבין בגרות נפשית ויכולת התמודדות והסתגלות גבוהה. אין לי זמן לחפש את המאמר המדוייק, אבל מחיפוש זריז בגוגל וקריאה ברפרוף של העמוד נראה לי שהפנו אליו פה:
https://www.psychologytoday.com/blog/the-wide-wide-world-psychology/201502/the-surprising-psychology-bdsm

נשמע כמו חומר קריאה מעניין
לפני שנתיים
Roren​(שולט) - .
1. הרבה אנשים יכולים לקרוא אבחונים ומעט מהם יבינו אותם. גם בוגר תואר ראשון בהצטיינות עדיין לא יבין אבחון בשלמות. הרבה דברים בהם מובנים דבר מתוך דבר ולא סטרייט פורוורד.
2. מערכות אמונות תרבותיות שזורות עד בלי הפרד ברוח ה- DSM ופרטיו עד כי כל ניסיון לשוות לו אמירה ערכית כלשהי יכול להיחשב כסוג של הומור. ל-DSM ערך רב לאלו שמבינים אותו, ליתר הוא בסיס לפנטזיות שונות ומשונות.
3. זהות יפיפייה?
את בחורה נבונה.
את יודעת להתנסח.
אני נהנה לקרוא אותך (בעיקר את הפוסטים שאינם קול קורא לרווחת הקהילה).
זהות בידסמית היא תולדה של כשל התפתחותי משמעותי. אין בכשל שום דבר יפה.
יופי יש באדם שנהנה להטיב עם עצמו והזולת בדרך שאינה מערבת פגיעה (במובן הרחב ביותר).
אדם שקשר אהבה/הנאה/סיפוק מיני/התנהלות בפגיעה עצמית או בזולת הוא אדם שזקוק לריפוי.
קביים יכולים להיות דבר נפלא אבל הם עדיין תוצר של כשל התפתחותי שהוביל להיעדר בריאות.
בידסם הוא קביים לנעדרי מרכיב יסודי של בריאות. זה מקומו.
כל גלוריפיקציה שלו היוצקת לו תוכן של ראוי/יפה/נשגב שלא כקביים לנכה (אדם הסובל מכשל התפתחותי) היא איוולת שמבטאת חוסר הבנה בסיסי של נפש האדם.
אני בהחלט חושב שנכה העושה שימוש בבידיסם יכול להפיק ממנו דברים נהדרים ומרגשים וחשובים. אני לא חושב שבידיסם הוא דבר פסול שהרי לנכה הוא יכול להיות הדרך היחידה לחוות, אהבה, קרבה, אינטימיות וכו' אבל מכאן ועד להאדיר את הקביים לחולי כ" זהות יפיפייה" יש מרחק אינסופי.
לפני שנתיים
Dark Artist​(שולט) - כפי שהבטחתי גם קיימתי,קראתי את הפוסט שלך בהנאה ואני חושב שהיה ראוי גם לפרסמו בקבוצה של הפייסבוק. אין פה עניין של הגדרות וסטיות גרידא שהרי הן מקטינות ותוחמות את הבדס"מ לנישה צרה שלא עושה חסד עם העולם המופלא הזה. חזקי ואימצי :)
לפני שנתיים
bluguy​(שולט) - טענה מעניינת.
יש די הרבה אתרי אינטרנט וקבוצות אינטרנט שעוסקות בבחורות גבוהות (הרבה יותר מהאתרים והקבוצות שעוסקים בסקס עם עזים). מדובר בקהילות וירטואליות שפועלות די הרבה זמן. מה הביא להתגבשותן, אם לא זהות?
אם בדס"מ זו זהות מינית, מהי הזהות של אנשים שמגדירים עצמם כמתחלפים ?
אם בדס"מ זו זהות מינית, מהי הזהות של אנשים שמקפידים על בדס"מ א-מיני ?
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - יש לי הרגשה שאתה לא מדבר על קבוצות של חובבי בחורות גבוהות באופן סביר אלא על מאקרופילים. כלומר כאלו שמפנטזים על בחורות ענקיות, לפעמים עד כדי כך שהן יכולות להיות קיימות רק בתוך פורנוגרפיה מצויירת.
כשבן אדם לא מסוגל להימשך לנשים רגילות עם הבדלי גבוה סבירים לפה ולשם, ומפנטז רק על ענקיות יש פה משהו שהוא מעבר להעדפה.
מעבר לכך, בכל הפורומים האלו, הסיבה שרובם נמשכים לנשים גבוהות מהם משמעותית היא כי יש שם איזה מרכיב בדס"מי של כניעה.
"היא גבוה ואיתנה ואני חלש וקטן לידה".
גם אם אין שם אקט מובהק של בדס"מ, זאת עדיין המחשבה מאחורי זה.
יש באנשים האלו הרבה שאלות של זהות כמו "למה אני כזה ביחס לחברה?", "למה אני יכול להימשך לנשים בגבהים רגילים?" וכ'ו... אלו השאלות שכשהן מתעוררות הן מובילות למסקנות לגבי הזהות שלך.
לעומת, כשזו אישה טיפוסית שאומרת שהיא רוצה גבר גבוה ממנה, זה משיקולים אסטטיים של החברה המערבית שהגדירה שגבר גבוה = יפה.
זה לא שהן ממש מתחרמנות כשהן רואות מישהו גבוה (ודגש על הפונקציה של הגובה בלבד), הוא פשוט נראה להן טוב בעין ואידיאלי בהתאם למה שהחברה קבעה והן הפנימו ולכן הן יעדיפו אותו על גבר אחר שיהיו לו את אותם הנתונים מלבד הגובה.
בפועל, אישה שפשוט *מעדיפה* גבוהים מוצאת את עצמה יוצאת גם עם כאלו בגובה שלה ומטה כי לפעמים יש בהם נתונים ש"מפצים" על כך והם יותר חשובים לה לחיבור.
בהנחה והיה מדובר באישה שהזהות שלה היא משיכה לגברים גבוהים משמעותית, כי השורש של המשיכה הזו היא כניעה שהיא מרגישה כלפי המין הגברי וכ'ו...
היא פשוט לא הייתה נמשכת לגבר נמוך/בגובה שלה לא משנה מה, והמשיכה הזו שלה הייתה קובעת את הלך הרוח של מערכת היחסים וגובה של הבן זוג לא היה שם רק מטעמים אסתטיים.
זהות, זה בעצם כל דבר שמביא אותך למסקנות לגבי עצמך ומכתיב לך את התנהלותך ולא סתם העדפה שטחית ושולית שאתה יכול איתה או בלעדיה מבלי לחשוב על כך יותר מידי.
ברחבי הרשת אתה אכן תמצא כל מיני פורומים שקשורים להעדפות שונות, אבל אין בהם "דבק" אמיתי שמחבר את חבריהם כקהילה.
למשל אם אלו היו נשים שמעדיפות גברים גבוהים מטעמים אסתטיים הדיונים שם יסתכמו במשהו כמו "איזה חתיך" כי אין להן מניע אמיתי לחשוב על משהו מעבר, ולכן אחרי כמה שבועות הקונספט חרוש ומאוס והפורום ינטש. לעומת אצל מאקרופילים ששם בנוסף לדיונים על מי יותר כוסית, יעלו גם שאלות של זהות שמנסות להבין את המשיכה הזו שהם לא יכולים לוותר עליה ועל ההשפעה שלה עליהם ביום-יום.

לשאול מה היא הזהות המינית של מתחלפים, זה כמו לשאול מה היא הנטייה המינית של ביסקסואלים. התשובה היא פשוט משיכה לשני הקטבים.

א-מיניות, היא נטייה מינית על אף שהיא שוללת משיכה מיני לכל מגדר. היא זהות, והם אפילו נחשבים חלק מקהילה הגאה.
בכל מקרה, אמרתי שנטייה מינית היא נפרדת מזהות מינית, ככה שהזהות המינית אנשים מקפידים על בדס"מ א-מיני היא עדיין בדס"מית.
לפני שנתיים
bluguy​(שולט) - לא. אני מדבר על קבוצות של חובבי בחורות גבוהות באופן סביר, לפחות עד כמה שהמונח סביר מתאר נשים שהן בגובה שהוא משמעותית מעל הממוצע אך אינן ענקיות מהליגה של עוג מלך הבשן או גוליית הפלישתי...
אפשר למצוא בalt newsgroups שלל קבוצות מהסוג הזה, שלטעמי, לפחות, מעידות על כך שזהות מינית היא עניין קצת יותר מסובך מכפי שהטיעון שלך גורס כרגע, עד כמה שאני הבנתי אותו. זה כמובן לא מפחית מהשאלה האם בדס"מ הוא כן/לא זהות מינית. אבל זה כן בא לטעון שיש מארג זהויות מיניות אחרות שראוי לכבד, בדרך לאמנציפציה הבדס"מית...

העירוב בין נטיה מינית לזהות מינית בהתייחסות לבי נראית לי כשגיאה מתודית. נטיה מינית היא משהו שנמצא על ספקטרום (ועד כמה שאני מצליח להבין את המחקר המקובל היום אז אפשר לומר) שהמיקום האינדיבידואלי על הרצף משתנה לאורך החיים. כך שבהחלט אפשר לדבר על מישהו שנמצא באמצע הספקטרום ונמשך לשני הקטבים (ואני אתעלם כרגע, למען הנוחות, מהמחקרים הגורסים שביסקסואליות פועלת אחרת אצל גברים ואצל נשים). האם לשיטתך גם זהות היא עניין שמוגדר באמצעות רצף ? אם כן - מה ההבדל לדעתך בין switch לבין אדם שאיננו בדס"מי כלל מבחינת המיקום על הרצף ? אם לא - איך מסבירים מתחלפים באמצעות הפרדיגמה של בדס"מ הוא זהות מינית ?

עד כמה שאני יודע, א-מיניות עדיין נמצאת בויכוח סוער. אני יודע שיש דעות המכלילות אותה תחת המטריה של הקהילה הגאה. לא ידעתי שהתגבש קונצנזוס. האומנם? או שזו דעתך? בכל מקרה, למה היא נטיה ולא זהות לדעתך?
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י