בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני 5 חודשים. חמישי, 13 ביוני 2019, בשעה 01:00

לפני כמה ימים נחתתי בארץ לאחר הביקור שלי באוקראינה, בעיר הולדת הוריי, אודסה. ההורים רצו לבקר שם לאחר 30 שנים של חיים בישראל והזמינו אותי להצטרף.
בהתחלה סרבתי- לא חשבתי שיש לאוקראינה מה להציע לי. ובנוסף, אני לא אוהבת מקומות הומי אדם כמו שדות תעופה, וכיאה לאדם עם הפרעת חרדה כל עניין הטיסה הלחיץ אותי.
אבל חיים פעם אחת והחלטתי לא להגביל את עצמי בדיוק כפי שעשיתי בעת החלטתי להפליג ליוון לפני כשלוש שנים, ופשוט הצטרפתי.
ומה אגיד? זאת ההחלטה הכי טובה שקבלתי בשנים האחרונות.
ראשית, לא היה לי ממה לפחד. אפילו לא באמת הייתי צריכה להתגבר על פחד כלשהו. הייתי רגועה בשדה תעופה, הייתי רגועה במטוס, הייתי כל כך רגועה וזה גרם לי להפנים כמה שאני יותר נלחצת מתרחישים שונים מאשר שבאמת משהו רע מתרחש, שאין לי שום סיבה להתחמק מסיטואציות כי אני יותר חזקה מכפי שנדמה לי. הבנתי שההתחמקויות האלו לא באמת הטיבו איתי אלא רק חיזקו לי עמדה שגויה של חוסר יכולת כשאני דווקא מסוגלת להרבה יותר מכפי שהאמנתי. זה חיזק אותי פסיכולוגית בצורה מטורפת.
שנית, אודסה עצמה מדהימה. מרכז העיר נראה נהדר, יש מלא דברים שניתן לעשות בה, הרחובות הראשיים מלאים בתיירים מכל העולם, ובעיקר- הכל כל כך זול במדינה הזו עבור תיירים ממדינות מערביות.
וזה החלק שהכי קסם לי ולא רק בגלל החיסכון הכספי אלא גם בגלל תחושת הכוח שנלוות לזה, וכך גם כאן גליתי עוצמות שטרם ידעתי שקיימות בתוכי.
עם משכורת ממוצעת בישראל אפשר להרגיש כמו הברון רוטשילד כשהולכים ברחובות אוקראינה, ועם משכורת הייטק כפי שמרוויחה המשפחה שלי בכלל מרגישים כמו האיש הכי עשיר בעולם. וככה אני הרגשתי, ואהבתי את התחושה הזו שנוצרה כשהבאתי טיפים שעבורי נחשבו גרושים אבל נתפסו מאוד נדיבים עבור מלצרים, נהגי מוניות ושאר נותני השירות בני המקום.
אהבתי להחליף ב- change כסף בסכומים שנחשבים משכורות של כמה חודשים באוקראינה ולהסתובב איתם בכיסים, אהבתי לתת מתוכו להומלסים שהוכיחו עצמם ראויים סכום שנחשב עבורם למשכורת של יום עבודה במשרד, אהבתי לתת לסטודנטים שמילצרו טיפים בסכום של משמרת שלמה.
אהבתי את המבט אסיר התודה עם העיניים הנוצצות והחיוך הנלהב, את הקול המתרגש שדרכו הם ניסו למצוא משהו שאיתו ירצו אותי בחזרה, למרות ההיתרון המבוהק שלי והרף הגבוה שיתקשו לספק, וזה פשוט מדהים. מדהים להרגיש איזו השפעה ושליטה על מצב רוח של אנשים יש לך, במיוחד כשעבורך זאת בכלל לא טרחה.
הרגשתי שאני יכולה "לקנות" ולהשפיע ככה כמעט כל אחד בעיר הזו. האוקראינים היחידים שהסתובבו עם סכומי כסף כשלי בארנק היו אנשי עסקים שחסכו כל גרביניה וממש לא התכוונו להיות נדיבים לגביהם, אבל עבורי, התיירת, המספרים על השטרות הם נמוכים. שטר של 500 גריבניה הוא לא 500 בשבילי, אלא 67 שקלים. לשלוף כמה כאלו מהארנק זה מטורף עבורם, אבל עבורי זה עניין של מה בכך.

כל ההיתרון הכלכלי והכוח הזה שנלווה לו גרמו לי לפנטז על מה היה קורה אם לא היה לי מוסר והייתי הולכת עם זה צעד אחד רחוק מדי, מה היה קורה אם באמת הייתי "קונה" איזה אוקראיני חמוד לשימושי. והיו לי מספר הזדמנויות לעשות את זה, במיוחד לאור העובדה שמדובר בעיר נמל, ובדיוק ליד המלון שבו שהייתי, ממש בבניין הצמוד, הייתה פנימיה של מכללה לימאים- זה אומר שכמעט בכל פעם שיצאתי החוצה ראיתי בחורים שלבושים במדים לבנים וחליפות מלחים. 
סכום הכסף שהם ירווחו בחודש ואף יותר על הסיפון נמצא אצלי עכשיו בכיס. אם רק ילכו איתי אני אקח אותם למסעדות הכי זוהרות ברחוב דריבסובסקיה, למעודונים שהם ראו אולי רק מבחוץ, לחדר שלי במלון שהסיכוי היחיד שהיו רואים אותו מבפנים היה אם היו מאחדים משכורות עם כל החבר'ה ביחד. ואחרי שהם יבלעו את הפיתון, כשהם יהיו בשיא הכיף, כשכל המחסומים שלהם יפרצו והם יתחילו להרגיש בנוח, רק אז הייתי מזכירה להם שכל זה בא עם מחיר.
ולא, אני לא רוצה שיחזרו לי אותו בשטרות, יש לי מספיק מהן וזה לא יספק אותי. את התשלום שלי אני רוצה עם הגוף שלהם, ואין להם ברירה אלא להיות מחוייבים לכך.
אני ארצה שבמועדון יעניקו לי lap dance כמו החשפנית ממול שגם אותה הכניסו פנימה "בחינם" למטרה הזו, שבסוף הדייט שבו האכלתי אותם כיד המלך הם יחכו לי בחדר עם ישבן מפושק ויתחננו שאותה היד גם תאדים אותו ותחפור עמוק בתוך הכוס הזכרי שלהם, שיתחננו בפני שאשלם את החשבון ויעשו את זה תוך כדי שהם מתיישבים לי על הברכיים ורומזים לי איך יגמלו לי עם חיכוך של ישבנם בי.
גם יהיה מרגש שיהיו מודעים לכך שכל דבר שקניתי להם אני יכולה לדרוש בכל שלב בחזרה, גם בציבור, ואיזה קטע שהתעקשתי לקנות להם דווקא בגדים, אה?
אלו הדרכים שבהן אקבל את התשלום שלי בחזרה. רק כך ולא אחרת.
ואת כל זה דמיינתי כשהבטתי על אותם ימאים, וגם על המלצרים, ובעצם על כל אוקראיני זכר שנראה לי מספיק תלותי, שירותי, ממושמע ותמים. אבל הסתפקתי רק בלתת להם טיפים ונדבות ולראות אותם שמחים ומתרגשים, מתפתלים ושואלים "מה אני עוד יכול לעשות עבורך? כל דבר שתבקשי!" מבלי שאני באמת מנצלת את זה. זאת פנטזיה נחמדה, אבל בלי רצון חופשי היא לא שווה אגורה.

נשלט חזק - נראה לי שכדאיי להיות אוקראיני...😊
לפני 5 חודשים
אופן - אוף למה את צריכה להיות כזאת מוסרית ? ;-)
לפני 5 חודשים
אריאל M​(אחר) - זה מאוד מזכיר את התחושה של הגברים בתאילנד
לפני 5 חודשים
אישה מבפנים​(נשלטת){רונית} - לי יש רצון חופשי, ואת לא צריכה לק ות לי דבר...חחח.
ססתתתםם, הרצון החופשי שלי סגור חזק בכף ידה של רונית, השמש שלי.
לפני 5 חודשים
דף נייר משומש​(נשלט) - תמיד רציתי להרגיש ״חייב״, כמו שאת רוצה בפנטזיה מהימאים. הייתי רוצה שמישהי כמוך (אחראית, הגיונית ובעלת מוח מיוחד, לא מדבר עלייך ספציפית אלא עם חשיבה דומה) תקנה אותי, מין חוזה כזה בין 2 בגירים שמבטל רצון חופשי לאיקס זמן..
לפני 5 חודשים
Adeline1​(נשלטת) - לי זה הרגיש מאוד לא נוח, להרגיש ״עשירה״ בסביבה כה ענייה.
לפני 5 חודשים
כלבלבון מושפלון - אחחחח לו הייתי ימאי אוקראיני
לפני 5 חודשים
התשיעית של בטהובן - Ах, Одесса
💚🧡💛💜💙♥️
לפני 5 חודשים
KGB - 🎵ах одесса жемчужина у моря🎵
לפני 5 חודשים
ArchAngel​(שולטת) - вы одесситы? :)
לפני 5 חודשים
KGB - Я из Ташкента, но корни из Украины (Киев
לפני 5 חודשים
התשיעית של בטהובן - yep :)
לפני 5 חודשים
סווריןן - When she pays...
לפני 5 חודשים
דניאלסוב - בה לי לחיות בתוך הראש שלך
לפני 5 חודשים
tight_mike​(נשלט) - כתוב יפה, אפילו התמונה בסוף מתאימה
לפני 5 חודשים
'neuromancer'​(נשלט) - "ואת כל זה דמיינתי כשהבטתי על אותם ימאים, וגם על המלצרים, ובעצם על כל אוקראיני זכר שנראה לי מספיק תלותי, שירותי, ממושמע ותמים. אבל הסתפקתי רק בלתת להם טיפים ונדבות ולראות אותם שמחים ומתרגשים, מתפתלים ושואלים "מה אני עוד יכול לעשות עבורך? כל דבר שתבקשי!" "
הכתיבה שלך נכנסת מתחת לעור, ומהפנט לקרוא את המבט שלך
מתן שירות זו סיטואציה משונה, מצד אחד לא טבעי לרצות ולהסכים עם מישהו שאם סתם היה בא אליך היית מתווכח איתו ולא מגלה יותר מדי סימפטיה,
מצד שני זה דוקא כן מרגיש טבעי וזורם כשאתה בתפקיד והסיטואציה מכשירה את זה, אתה יכול לתת לחביבות שלך לצאת ולתת לאחר להכתיב, מדים לבנים מדגישים את זה אפשר לאמר..
לפני 4 חודשים
חרש ברזל​(אחר) - משפט הסיום שווה זהב!
לפני 4 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י