צדה ומלק@ת

השמיים מלאים עננים.

זה גורם לי לריגושים עזים בבטן התחתונה.

אפילו השמש מציצה לפרקים.

ימים מרנינים.

אולי אני צריכה לכתוב כל בוקר מה שאני מרגישה.

כמה כותרות יכולות להיות מצחיקות.

מצחיקות?

הזויות אולי. הזויות. הזויות יותר טוב. כן הזויות נורא!

כשבחוץ הייתה מלחמה אותי הטרידה מלחמה אחרת בכלל וזה הדבר הכי לגיטימי בעולם.

אנשים שמו תמונות של ילדים מתחבאים והורים מפוחדים

זה היה רחוק ממני כמו רקדנית בטן בתימן.

אני עסוקה במה שמעסיק אותי.

גם כשאני לא ממש צדה עננים.

כנראה שגם אנשים אחרים.

עובדה. יש מי שאמרו שהם מזהים כל מילה ופסיק. והם לא תמיד צודקים.

אתמול גבר אחד שאל אותי אם אני אשה יפה.

עניתי לו שזה עניין של טעם. ושאנשים מסוימים אומרים שכן.

אני מאד ביקורתית כלפי עצמי.

לא לעמוד בתור, זה לא משפט למחפשים.

גבר אחר הסביר לי שכדאי לי לאפשר למי שרק מוכן להיכנס לי לתחתונים.

לא התווכחתי איתו כי אין בשביל מה.

הוא גם הסביר לי באריכות על חגורות צניעות.

היום לא נראה לי שהולכים להיות הרבה רעמים.

חזרתי מקניות.

הגשם נגמר והשמים כחולים אין בכלל רעמים ואין אפילו עננים.

רואים את השמש בלי להתאמץ.

האם מיציתי את הכתיבה?

אולי אני צריכה דחוף להתחיל בדיאטה מבוססת מילקי קצפת ושוקולד מוס חדש של עלית והרבה שוקו וזה יחזיר את הגשמים???!

נראה לי שאני הולכת להוריד בגדים, הדליק את הסדין חימום ולהתחפר מתחת לפוך כמו בימים הכי קרים.

אפילו לא שמתי תמונה בפרופיל וכבר אין לי נושאי כתיבה חשובים ויותר גרוע מזה נושאים חכמים....!....!....!....!

(אבל בעצם בלוג אמור להיות יומן רשת על מה שקורה אז זה מה שקרה היום וחוץ מזה לא קרה כלום וגם כן קניתי שוקולית של עלית ולא קניתי זייתים כי הם לא היו טעימים וטעמתי את כולם גם השחורים וגם הירוקים)

לאור הרעמים האחרונים,

כיפת ברזל ששותקת כבר לילה שלם.

כמה ברקים ועוד הברקות.

עידכנתי את הפרופיל.

מי שמעוניין או מעוניינת 

מעכשיו

מותר לכם לצפות

ולא!

אין הרבה למה לצפות.

מה שכן,

מקורות למעלה מסרו שהגשמים ימשיכו לעת עתה.

מי שחייב לצאת

מומלץ דובון לא בהכרח צהל"י

כובע או לפחות מטריה.

(אני לא אוהבת מטריות! יש להן טבע מוזר לברוח ממני ברוח חזקה או לצעוד עם גברים זרים בבתי מרזח אפלים)

 במחשבה שניה,

אולי אני צריכה להוסיף לפרופיל תמונה?

המון.

הרבה יותר מדי אם שואלים אותי וגם אם לא שואלים.

מה אכפת לי בכלל. אני עונה לעצמי לבד. 

בשביל זה יש לי אותי.

אני שונאת לעמוד בפקקים.

בעיקר כשאני חייבת להשתין

כי אז הגשם הזה מזכיר לי כמה אני מתאפקת ואני בכלל לא אוהבת להתאפק.

אז באמת הגיע הזמן אחרי כל הימים הכה משעממים.

נראה לי כמו נצח לקום בבוקר ולבהות לשמים ולראות אותם כחולים בלי עננים רק עם שמש מחייכת פחחח משעממממממממים ! ! !

אז זהו שהגיע הזמן. לא לגשם הזה שהגיע עכשיו.

לא להפסקת אש.

לא לפיגוע ההוא בתל אביב.

אלא לי!

אם כבר כותבים על עניינים ממש חשובים ...