לפני 11 שנים. 22 בינואר 2013 בשעה 22:40
רק אתמול כתבתי איך אני כל כך למעלה....
הבוקר התחיל נהדר , שוב שיחה נעימה הבטחה לזמן יחד בלילה
כל היום עבר במחשבות והרגש ...הוא שם בתוכך
והוא נבנה ונבנה
הגיע הלילה....וכמו החושך בו כך החלה השיחה
פתאום הרכבת הרים עפה ממסלולה והתרסקה שם לאדמה בצד
שברי מתכת שנדמה רק לפני כמה דקות כחומר החזק בעולם פתאום נראו שבורים מקומטים
הרגש הוא אשם בכל זה.
על הנעשה לרכבת עליו לשלם כעת
אז הוא לקח אותי יותר למטה...ואני כמי שיושב על ברכיו ושוט בידו
רק מצליף בעצמי מימין ומשמאל עוד אחת ועוד אחת
אני בוכה אבל זה לא יעצור אותי
פתאןם הכאב הפיסי נכנס לתמונה
כמו שדון קטן מחכך ידיו בהנאה
מביט אל הרגש ופותח כלפיו פה תוקפני עם שיניים מאיימות
הרגש ברח....הכאב הביא עימו הנאה...
ובסוף בא ההגיון
תודה על השיעור!