שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושר הוא רגע קטן של חסד

בלוג ראשון שלי בגילגול הזה של חיי.
תוכנו יהיה בעיקר מחשבות, זיכרונות וחלומות.

107

לפני 13 שנים. 12 ביוני 2011 בשעה 8:17

כוחו של אחד



106

לפני 13 שנים. 14 במאי 2011 בשעה 22:46


מתוך הצאט
שאלה שנשאלה ותשובה שניתנה.

שאלה: "למה אנשים לא מפקפקים בגילויי רשעות אבל בגילויי חיבה הם תמיד חשדניים?"
תשובה: "זה פשוט. מול רשעות אתה יודע להתגונן. מול חיבה אתה חשוף"

אהבתי

105

לפני 13 שנים. 12 במרץ 2011 בשעה 21:56

מוקדש לכל הנשלטות


" class="ng_url">




Sarah McLachlan - Sweet Surrender

It doesn't mean much, it doesn't mean anything at all
The life I've left behind me, is a cold room
I've crossed the last line, from where I can't return
Where every step I took in faith betrayed me
And led me from my home

And sweet surrender
Is all that I have to give

You take me in, no questions asked
You strip away the ugliness, that surrounds me (who are you?)
Are you an angel? Am I already that gone?
I only hope that I won't disappoint you
When I'm down here on my knees (who are you?)

Sweet surrender
Is all that I have to give (who are you?)
Sweet surrender
Is all that I have to give

Oh I don't understand
How by the touch of your hand
I would be the one to fall
Oh, I miss the little things
I miss the simple things
Oh, and I miss everything, everything about you

So it doesn't mean much,
It doesn't mean anything at all
The life I left behind me is a cold room (who are you?)

Sweet surrender
Is all that I have to give (who are you?)
Sweet surrender
is all that I have to give

104

לפני 13 שנים. 9 במרץ 2011 בשעה 12:09

עכשיו זה רשמי:
לבהות בציצים זה טוב לבריאות.


איך הגרמנים מגלים זאת לפנינו?!?!


http://www.mako.co.il/men-magazine/machismo/Article-26c4fdae7759e21006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=1600644056



* התמונות להמחשה בלבד
😄








103

לפני 13 שנים. 27 בפברואר 2011 בשעה 22:09

זה מעצבן כשאף אחד לא מבין אותך.

גם אם לא תהיה שפיטה, הזדהות לא תהיה וגם לא הבנה של הדברים.

זה היה שבוע מאוד גרוע.

102

לפני 13 שנים. 26 בפברואר 2011 בשעה 11:41

2 סרטונים יפים על כלב מול חתול.










101

לפני 13 שנים. 2 בפברואר 2011 בשעה 16:35

" אין צורך לקחת אותי אל המקום ההוא! האם לא סיפרתי לכם הכל? מה עוד אתם רוצים לדעת?
אין דבר שאיני מוכן להודות בו. רק כתבו ואני אחתום - על כל דבר! אל תקחו אותי לחדר 101"

חדר 101 בספר "1984"


"חדר 101" הוא חדר עינויים במיניסטריון האהבה, שבו חושפים את האסיר לסיוט האיום ביותר שלו. הדבר אפשרי משום שבעולם
הטוטליטרי של הספר "1984", השלטון יודע הכול על כל חבר מפלגה. פחדו הגדול של וינסטון סמית' (גיבור הספר), עכברושים, מביא
לכך שהוא יעונה בחדר זה בעזרת עכברושים. מכניסים אותו לחדר 101, ומציגים בפניו כלוב מוארך בעל ידית, המחולק לשני מדורים
שבהם משתוללים המוני עכברושים. אל חזית הכלוב מחוברת מסכה שצידה הקעור מופנה כלפי חוץ, אליה מקרבים את פניו של סמית'.
כדי להתחמק, מתחנן סמית' שיענישו בעונש זה את אהובתו, ג'וליה, במקומו. העינויים ומה שווינסטון עשה כדי לחמוק מהם מרסקים את
רגשותיו לג'וליה, את האידאולוגיה בה דבקו ואת חלומותיהם לעתיד. בספר לא מצוין אם ג'וליה היא שהעלתה את רעיון העינוי באמצעות
עכברושים, אך נראה כי לשלטון לא הייתה כוונה לענות את סמית' לשם עינוי גרידא, אלא לגרום לו לבגוד באדם היחיד אותו אהב, וכך
לשבור את רוחו.

השם "חדר 101" נובע כנראה ממספרו של חדר הישיבות של ה-BBC שבו ישב אורוול בפגישות משעממות ומעיקות




99

לפני 14 שנים. 31 באוקטובר 2010 בשעה 14:03

רואים מספר 99 וישר חושבים על המספר הבא. 100
ה-99 לא חשוב פתאום. עומד בפינה.

בכל דבר מתעלמים ממנו.
אם הוא נכנס בתוך מחיר מעגלים ישר למספר השלם.
אם הוא נכנס באחוזים ישר חושבים על האחוז הבודד שיכול לקלקל.
(ובמקביל לחשוב גם איזו פדיחה באמת תהיה ליפול בסטטיסטיקה על האחוז הבודד)
הוא המספר שתמיד יגרום לך להרגיש פיספוס ענקי (חוץ מ-99.9)

מישהו צריך להלל את ה-99 ולתת לו גם מחמאות. כדי שלא ישכח.
אוהבים אותך 99. בלעדיך לא היה 100.
נוטים לא להתייחס אליך אבל בלעדיך אין ל-100 משמעות כל כך גדולה.




---------------

אם נורמליות זה עניין יחסי
מה קורה כשאין יחס?

---------

ובאותו עניין של יחס.
איינשטיין גילה את תורת היחסות.
לדעתי זה יותר מ"תורה". זו הגדרת היקום.

ההגדרה על חפץ/אדם/מקום תלויה גם בו וגם במי/מה שהגדיר אותו.
וההגדרה הזאת תשתנה כל פעם שאחד מהם ישתנה (הצופה או הנצפה)




[color=blue][b]

98

לפני 14 שנים. 22 באוגוסט 2010 בשעה 18:31


תגידו לי שיהיה בסדר



97

לפני 14 שנים. 16 ביולי 2010 בשעה 8:36

פותח את הרדיו בבוקר, קצת אחרי 8, במקרה התוכנית של "אלון גל" משודרת באותו הרגע.
מקשיב לתוכנית, על הקו אישה עם קול יפה, מאוד מתרגשת מהשידור כבר שומעים...
היא מבקשת לשמור על עילום שם ומבקשת עצה לגבי העסק שלה ושל בעלה. איך מסתדרים?
אלון ממציא לה שם בדוי כדי שיוכל לשוחח איתה ונותן לה עצות לגבי העסק.

אחרי כ-10 דקות סגרתי את הרדיו והחלטתי לנוח קצת על המיטה אבל לא הצלחתי לתפוס בחזרה את השינה.

קמתי מהמיטה בערך אחרי שעה של שינה ללא שינה.לא ער ולא ישן. איפשהו באמצע. הרגשה מוזרה.
הדלקתי את הרדיו ו...אלון גל שוב ברדיו. השעה השנייה של התוכנית.
טוב נו...אקשיב...מי המאזין הבא?

שומע שעולה אותה בחורה, זאת שמתרגשת מהשידור, בטח עלתה בטעות שוב ,
אלון גל יסביר לה בנימוס לרדת מהקו...
ופתאום...הוא מנהל איתה שיחה כאילו לא דיבר איתה מעולם.
שוב מבקשת להישאר בעילום שם ושוב הוא חושב על שם בדוי ונותן לה את אותו השם.
האישה מבקשת את אותן עצות לגבי העסק.
אותו קול, אותו עסק, אותן תשובות של גל ובכלל, כל הדיאלוג מילה במילה אותו דבר.
כאילו לא ניהלו לפני שעה וקצת אותה שיחה בדיוק. הוא יגיד ככה היא תענה ככה וכו'.
הכל לפרטי פרטים. ואני עוקב ומופתע כשאני יודע בדיוק מתי יגידו ואיך.

עד כמה שידוע לי התוכנית היא ב-LIVE. מאזינים עולים בשידור חי והוא מייעץ.

אז או שקרה אירוע נדיר ובו השמיעו הקלטה חוזרת של מישהי בשידור חי שעה לאחר מכן
(אף אחד לא התנצל אחר כך או אמר שהייתה טעות. המשיכו כרגיל. תוכנית רגילה)
או הקדמתי את הזמן בשעה, מה שהופך אותי למשוגע.