לפני 11 שנים. 8 באוגוסט 2013 בשעה 11:37
המסע המופלא..
אמנם אני לא אישה של מילים, אבל לפעמים צריכה מקום בשביל לצעוק. נראה לי מקום מצוין!לפני 11 שנים. 7 באוגוסט 2013 בשעה 9:23
ישנם שולטים, שיצא לי לדבר איתם פה.
אני מסבירה שאני לא פנויה להכרות. מבקשים להשאר בקשר וירטואלי. אני מסכימה.
למה, באמת נראה לכם, שאני אמורה לציית / לדווח / לבקש אישור לכל דבר שאני עושה?
מה נסגר? לא זכור לי שאמרתי למישהו שיש לו את הרשות לשלוט בי!! כן, אתה לא רשאי!! מפתיע? תתחדש..
אז חמוד, קודם כל, לפני שאתה נכנס לתחפושת שלך (וכן כן, אני יודעת שזאת לא תחפושת אלא דרך חיים - יאפ..),
תשאל אותי, האם פורים הגיע?....
ותחשבו על זה..:)
לפני 11 שנים. 6 באוגוסט 2013 בשעה 18:03
אז סתם ככה לפעמים בא לי לכתוב על דברים שעוברים לי בראש.
חוויות, זכרונות, מחשבות, רצונות, תשוקות.
חלקם קרו, חלקם לא וחלקם עוד יקרו...
לפני 11 שנים. 5 באוגוסט 2013 בשעה 7:09
מכירים את הימים האלה, שכל מה שבא לכם, זה לעשות הכל בשביל לא לעשות כלום?
אז עלי עוברים כבר שבועיים כאלה.
איך יוצאים ממעגל העייפות הבלתי פוסק הזה?
זקוקה למשהו שיעיר אותי...