כפי שכולם ציפו, אכן המכרז נחל כישלון חרוץ.
אני כמובן הרווחתי, שכן אין נעים מאשר להפסיד בהתערבות לגב' הייד.
נכון שהמשפט הזה לא יוצר אצל אף אחד כאן סתירה פנימית?
ראו איזה אבסורד - רק בעולם כאן החוקים מאד ברורים, ויכולים להפוך הפסד מושלם לרווח נקי.
למען האמת, כשאני נובר בזכרונות אני יכול להעלות באוב לא מעט התערבויות בסיטואציות וניליות לחלוטין בהן הפסדתי "במקרה" בצורה טוטלית ו"נאלצתי" לבצע משימות ממש לא רצויות כמו עיסוי כפות רגליי הצד המנצח(ת) וכדומה.
בכל אופן, אני מהרהר בסוגיה כלשהי שמעניינת אותי מהצד הנשלט.
האם פנייה לצד שלישי שאינו השולטת עצמה (אני - במקרה הנוכחי), במטרה לעבור בחינה ובדיקה לפני האינטרקציה עם השולטת עצמה, אינה מעצימה את תחושת ההשפלה וההחפצה?
דמיינו מצב בו נקבעת פגישה בין המועמד הפוטנציאלי וביני, כאשר בחדר נמצאים רק שנינו יחד עם מחשב נייד ומצלמה כשמהעבר השני גב' הייד הנכבדה.
דממה.
ואז שובר את הדממה קולה של גב' הייד: "ארתור, תגיד לו להתפשט... יפה, ככה טוב יותר. ועכשיו, ארתור, תגיד לו לפסק את הרגליים מול המצלמה ולהסתובב, אני רוצה לראות...".
בסוף הראיון, המועמד מלווה לדלת, אני מודה לו בנימוס על השתתפותו ומודיע כי גב' הייד תחזור אליו בתשובה.
אין כאן איש שמגורה מהסיטואציה הזו?
אף אחד לא נמשך לתחושת ההשפלה וההחפצה הנלווית לידיעה כי מהעבר השני גב' הייד צופה, מכוונת, בוחנת - ואפילו לא בעצמה אלא באמצעות אחר, והיא תחליט את אשר תחליט על סמך אותה "תצוגה" שתופגן?
הממ... תחשבו אם כך מה הפסדתם. אני כאמור, הרווחתי את שלי. :)
