לפני 4 שנים. 10 באוגוסט 2020 בשעה 14:58
בוער לי הגוף כמו פצע מוגלתי מחוטט ופתוח
יוצאת לשעה וחצי נסיעה כדי לקבל מכות
וכדי לשבת ולהישען מחר בדרך חזרה על הפצעים היפים שייפערו.
-
לפני 4 שנים. 8 באוגוסט 2020 בשעה 17:45
תוהה איפה הייתי עכשיו אם במקום להסתובב וללכת הייתי נשארת.
אולי מלטפת כמה צלקות.
לפני 4 שנים. 7 באוגוסט 2020 בשעה 16:28
הדחף המיידי לצרוח בכל פעם
או לפחות להוציא קול כלשהו דרך הגרון עם כל מכה שנספגת בעור
נמוג.
לפני 4 שנים. 6 באוגוסט 2020 בשעה 19:55
זה ממש בסדר לדפוק ולזרוק
אבל למה להשתמש בטקטיקות רומנטיות מיותרות?
לפני 4 שנים. 4 באוגוסט 2020 בשעה 19:57
מה את רוצה?
אותך.
במרחק 88 ק״מ לדרום
ובמרחק 98 ק״מ לצפון
לפני 4 שנים. 2 באוגוסט 2020 בשעה 21:02
תחנוק אותי
או אלך.
לפני 4 שנים. 1 באוגוסט 2020 בשעה 17:50
כל איבר בי שאתה נוגע בו הופך למורגש יתר על המידה
כאילו שאני נעשית מודעת מאוד לחלקים שמרכיבים את הגוף שלי לפיסה שלמה
לא נוח לי עם זה
לא טובה לי המודעות המטורפת הזו לעצמי ובכלל
הרבה יותר מעדיפה שתנעץ את הזין שלך בתוך הרחם שלי ותניע אותו עוד יותר פנימה או ממש ממש עמוק בתוך הגרון
כדי שאשכח מעצמי ומהכל
ולא שארגיש.
לפני 4 שנים. 31 ביולי 2020 בשעה 2:34
שוכבת על הספה עירומה ברוח הנעימה של הדרום לפנות בוקר
שומעת את הנשימות הכבדות שלך מהחדר השני
הייתי חור וכלי קיבול לכמה שעות
ומשזה הסתיים
מרחק.
לפני 4 שנים. 29 ביולי 2020 בשעה 11:45
אני רק יודעת שאיבדת אותי בדרך ולא טרחת לחזור ולחפש אותי.
לפני 4 שנים. 27 ביולי 2020 בשעה 18:28
אני לא מוזרה
פשוט לא רוצה להיפגע.