יצר ההרס העצמי תמיד קיים, רק משנה את פניו
לעיתים זה לבד
בפעמים אחרות זה הרצון העז לפומביות, להשתכר ולרקוד
אבל תמיד לכאוב ולהיות מושפלת עד עפר, עירומה
יצר ההרס העצמי תמיד קיים, רק משנה את פניו
לעיתים זה לבד
בפעמים אחרות זה הרצון העז לפומביות, להשתכר ולרקוד
אבל תמיד לכאוב ולהיות מושפלת עד עפר, עירומה
אני לא בטוחה מה מורכב יותר,
להודות בפני עצמי שאמרת לי משהו שריגש אותי, או להודות בזה בפנייך.
עכשיו זה לא הזמן, זה אף פעם לא היה הזמן וכנראה גם לא יהיה בעתיד
הכי קל להחדיר זין עמוק לכוס או עמוק לגרון, לתת סטירה בכל צד בשביל הסימטריה, לקשור, לגרות, להצליף, להכאיב, לגרום להתחנן או לגרום לבכות
איזו יפה את, כוס אמא שלך.
אם הזין שלך לא היה עמוק בכוס שלי, אולי הייתי מאמינה לך.
at your back door yelling cause i wanna come in
התקרבת אליי פנים מול פנים ושאלת אותי מה אני רוצה, ליטפת לי את השיער ואת הלחי ורציתי למצוץ לך את האצבע ולהרטיב ובמקום זה דחפתי אותך אחורה רחוק ממני, או לפחות ניסיתי, כי אתה גדול רחב וגבוה ממני והדחיפה שלי לא ממש מזיזה לך
יש לי צורך שתכאיב לי, אבל לא רוצה להראות ובטח שלא להגיד לך את זה בקול, גם לא בלחישה
מה שאצבע אחת יכולה לעשות
במרפסת, במקלחת, במיטה
ולא אל תתרחק
בדיוק למדתי לחבק
ליפול מבלי להתרסק
אני לא רוצה כבר לשחק
נדמה לי שקראו בשמי
אבל איני בטוח מי קרא לי
קרא לי ואגש
בפני מי אני עומד
גופי רועד אני העד
יחף הגעתי כמו ניצול בודד מן המקדש
ישבנו בפינה של הבר, תשעים מעלות אחד לשנייה. אני ישבתי בשמלה קצרה על קצה הכיסא ברגליים מפושקות. במשך כמה דקות הוא אחז בצביטה את הירך שקרובה אליו בלי להסיר ממני את המבט, שתיתי סטלה ועישנתי סיגריה. התעצבנתי מהאחיזה הזו והוא חייך. אמרתי שצריכה להתפנות, רציתי להשתחרר מהשטות הזו, לא הצליח לי. כשהוא מיצה את העניין, הוא קירב אצבע לכוס שלי. זה גרם לדם שלי לזרום, הרגשתי שחם לי. ונעים לי. הפניתי את הגוף לצד ימין, התקרבתי אליו. האצבע שלו עמדה בלי לזוז, קרוב קרוב לכוס. נוגעת, לא נוגעת. זזתי קדימה, לגרום לה להיכנס לתוכי, להרגיש את החדירה הזו. גם זה לא הצליח לי. הוא התקרב אליי ונשך לי את הלחי, לחש לי לאוזן - אל תזוזי מותק. המשכתי לשתות והדלקתי סיגריה נוספת. שוב האצבע שלו עמדה בסמוך לכוס שלי, כבר מיוחמת ברמה של לעבור ולשבת על הירך שלו ולהשאיר את הג׳ינס שלו רטובים מגמירות. תבקשי - לחש לי. ׳התבקשי׳ הזה, גורם לי להרטיב ככלבה מיוחמת בכל פעם מחדש ולשנוא את היום שבו הוא הבין את זה. נתתי לו נשיקה קטנה על הלחי. תבקשי - אמר שוב, הכניס את האצבע לתוכי לאט והוציא מהר לאותה נקודה. נשכתי לעצמי את השפתיים התחתונות ארוכות ונשמתי עמוק. אין לי באמת איך לצאת מזה אם אני רוצה את האצבע הזו שלו בתוכי. תכניס לי את אצבע - מלמלתי. תבקשי, אני לא עובד אצלך - חזר. אתה יכול בבקשה להכניס לי את האצבע לכוס - ביקשתי בשקט בשקט ויפה יפה.
ובראש שלי - תדחוף לי כבר את האצבע המזוינת יא בן של זונה.