לטף אותי עד שאצעק

הרבה זמן לא הייתי כאן, פרצתי לכאן ברעש וצלצולים

צעקתי מעל גגות העיר שאני מוכנה , רק בוא תיקח אותי, אני שלך.

ואז הוצפתי, בהודעות ובהצעות, מכל הסוגים והמינים.

מנשים ומגברים, שולטים ונשלטים.

זה החמיא, הצחיק אבל בעיקר נהיה מציק ומעיק.

רק הראה לי שאני לא באמת מוכנה, לפחות לא לקפוץ ישר לעמוקים.

אז ברחתי, או ניסיתי לברוח, מעצמי, מכם, מהרצונות והחשקים, התשוקות האסורות.

והנה אני שוב פה, עדיין רוצה לנסות, אבל לאט, בעדינות.

למי יש סבלנות?

אני כבר כמה חודשים כאן

רואה ואינה נראית

צופה וקוראת

לומדת ומסתקרנת עוד יותר

מתרגשת

נדלקת 

מתחרמנת

רוצה ולא יודעת איך

לא יודעת מה 

לא יודעת מי

לקפוץ או לא לקפוץ