"הכול ידוע מראש והרשות נתונה"

תארי לעצמך את אדון העולם כבול בשלשלת עם קולר מתכתי כבד ועל ברכיו, והשלשלת משתלשלת לאחור ומלפפת את עץ החיים, וקצה השלשלת בידיו של אדון עולם והוא מחזיק את עצמו חזק, ומושך ומושך, ועם הזמן הוא מתעייף, ומרפה את אחיזתו. הוא יודע מה יקרה כאשר הוא יעמוד על רגליו.

bA.S

- "אז קבענו בשבע."
הגעתי למלון בסביבות שש בערב לקחתי את הכרטיס ועליתי לקומה השביעית, חדר 777, הכל תוכנן בקפידה.
נכנסתי לחדר בהתרגשות ושקיקה, עם הפחדים והחששות שלי, טריקת הדלת הייתה כרעם באוזניי... הגיע הזמן להתכונן.
הנחתי את התיק לצד הדלת ובחנתי את החדר, חדר ממוצע, במלון ממוצע, בעיר ממוצעת.
חדר האמבטיה משמאל לדלת הכניסה, דבר ראשון הדלקתי את כל האורות בחדר והפעלתי את המזגן על המקסימום, חם בחוץ ואני כבר מזיע, כנראה יותר מהתרגשות וחשש מאשר למהחום עצמו.
בחדר היתה מיטה זוגית עם מצעים סטנדרטיים וזוג כריות, שתי שידות אחת לכל צד של המיטה, שידה עם מראה ממול למיטה ופלזמה על הקיר, כורסה בינונית, שולחן קפה קטן, מנורת רגל גבוהה ודלת הזזה למרפסת עם וילונות פתוחים.
ניגשתי למרפסת ופתחתי את הדלת, אויר ים לח ומלוח הכה בפניי, השמש בדרכה לקו האופק מלטפת ומחממת אותי, עשיתי שתי צעדים למרפסת הסתכלתי למטה והתרשמתי מהנוף במשך דקה.
חזרתי לחדר סגרתי את הדלת ומשכתי בוילון הכבד שחסם את אור השמש מלחדור לעולם הקטן המצומצם והאינטימי שלי. מיד עם סגירת הוילון שוב התחלתי להרגיש בהתרגשות והחשש שעולים מעומקי נשמתי.
פסעתי לעבר דלת הכניסה ולקחתי את התיק, העפתי מבט לחדר האמבטיה, מגבות, שיש גדול עם מראה, פן, אסלה, פח קטן, וכמובן אמבטיה.
- "צריך לנצל את האמבטייה" חשבתי, אם כבר אז כבר.
חזרתי לחדר והנחתי את התיק על השידה הגדולה, הוצאתי זוג מסכות לבנות, בקבוק יין, שתי כוסות ופותחן, מגבונים, ג'וינט, שלוש נרות, דיסק און קי,  סיגריות, מצית וקונדומים.
הנחתי את התיק לצד השידה והדלקתי את הנרות, השארתי שתי נרות על השידה ונר אחד הנחתי על השולחן קפה, זרקתי עליו גם את הסיגריות והמצית.
כיביתי את כל האורות בחדר מלבד חדר האמבטייה ומנורת הרגל הגבוהה שמייד השתקפה במראה וסינוורה אותי, הזזתי את המנורה ככה שתאיר את הפינה בחדר ותיצור מעגל חם ומואר.
השעה כבר 6:23 ויש עוד הכנות לעשות.
בדקתי את הטלוויזיה וגיליתי את השקע שחיפשתי, חיברתי את הדיסק והדלקתי את הטלוויזיה.
פתחתי את היין ומזגתי לשתי הכוסות, הייתי צמא וחיסלתי חצי מהכוס, מילאתי אותה מחדש והרגשתי דחף לסיגריה.
- "לא עכשיו!" אמרתי לעצמי, תעשן אחר-כך ובכלל אתה מפסיק עם החרא הזה, לא?
הלכתי לאמבטייה והתפשטתי בכל צעד, תמיד אהבתי להשאיר שובל של סמרטוטים אחרי.
כבר באמבטייה התחלתי להרגיש איך הדם זורם ומתנקז לי בין הרגליים וגורם לי להתקשות.
יצאתי מהמקלחת התנגבתי זרקתי את המגבת לצד ובדקתי את השעון, 6:32.
- " יש עוד זמן להתכונן" חשבתי.
החדר היה נראה מוכן בגדול, אור מעומעם, מרצד ומלהיב, קר ושקט בחדר, הטלוויזיה מראה לי את תוכן הדיסק וממתינה לפקודה.
הפעלתי את הפליליסט שלי ומייד נרגעתי, הרגשתי שהכל במקומו ואני בו.
גילגלתי סיגריה ויצאתי למרפסת, השמש כבר כמעט ונשקה לאופק לא סינוורה כמו מקודם אך בהחלט חיממה לאחר החדר הקר.
הדלקתי את הסיגרייה ולקחתי שאחטה שמילאה את כל ראותיי, הניקוטין התחיל לזרום בדם מחדש.
בחנתי את הנוף ושמתי לב שאני לא היחידי שמעשן במרפסת, מספר מרפסות מימיני וקומה מעל הבחנתי באישה שמסתכלת ובוחנת אותי ללא בושה.
לא טרחתי להתלבש אחרי המקלחת כי מה הטעם? לא אוהב לעשות עבודה כפולה או מיותרת.
הרמתי את ידי לשלום ולא הסתרתי שום פרט של גופי ממבטה, מה שלא הביש אותה לנופף לי בחזרה להמשיך להסתכל ולבחון אותי.
הסיטואציה הזאת הדליקה אותי כל כך שמיד הזדקרתי כמו חייל בפקודה, היא חייכה ולקחה שאחטה.
נכנסתי לחדר, לקחתי את כוס היין שלי, הצצתי בשעון 6:37 וחזרתי למרפסת לסיים את הסיגריה, היא כבר לא הייתה שם.
הרגשה של שקט שלווה ועוצמה כיסו אותי כמו שמיכת פוך בחורף, הידיעה שעוד 20 דקות הדלת תיפתח והמשחק יתחיל הכניסו אותי לראש הנכון היין עזר ועשה את חלקו.
כיביתי את הסיגרייה לקחתי עוד שלוק מהיין וחזרתי לחדר הקר והמעומם, מילאתי את הכוס מחדש ושמתי על השולחן קפה.
המוסיקה הנעימה את החדר ויצרה את האווירה הכל כך רצויה, 6:45 אמר השעון.
סידרתי את הבלגן הקטן שיצרתי והכנסתי את הבגדים לתיק, לקחתי מגבת יבשה וכרחתי אותה סביבי.
לבשתי את המסכה ובחנתי את עצמי במראה, סידרתי את השידה ככה שהמסכה שלה תהיה ליד כוס היין הגוינ'ט והקונדומים.
- "מעניין במה היא תבחר קודם" חשבתי לעצמי.
סובבתי את הכורסה עם הגב לדלת הכניסה והתיישבתי כשלשמאלי השולחן קפה מולי הוילון והמוסיקה אופפת את כל החדר, הסתכלתי בשעון 6:50.
קמתי ופתחתי מעט את הוילון, השמש כבר כמעט ונעלמה ועוד מעט החשכה תתפוס את מקומה, עזבתי את הוילון ובחנתי שוב את החדר,הכל במקומו ואני בו.
פסעתי אל דלת הכניסה, פתחתי אותה ותליתי את ה"נא לא להפריע", השארתי את הדלת פתוחה מעט וחזרתי לשבת בכורסא עם המסכה שלי והגב לדלת.
בשעה שבע הדלת נפתחה, שוב עלתה בי ההתרגשות והחשש, מיד אחרי זה הדלת נטרקה ואיתה נעלמו כל החששות, רק ההתרגשות נשארה.
It's Play Time

עשיתי בחירה והגעתי לכאן, לעולם כה מופלא של חלום והגשמה.

במחיר לא קטן, לא קטן לא דוגמא במחיר חצייה של נפשי ואני.

כי ברגע הזה יש ישות חדשה שבוחרת לחיות את אשר בליבה,

וישנה עוד ישות או אולי מסכה שעומדת איתן במקומה.

עם לומר בפשטות אז נפשי חצוייה, ואי שם משוטתת ההיא שאבדה,

כשביחד אנחנו אחד ושלם ולחוד חציים בעולם של פחדים.

יום יבוא ונמצא האחת תשני ועד אז הצלחה לך יקירתי.

bA.S

גבוה, אתלטי, עיניים ירוקות, ידיים גדולות, בהיר עור, חיוך רחב, קמטים בעיניים וזוג משקפיים, שפתיים, אוזניים וגם נחיריים, שתיים ידיים, ביצים ורגליים.

נעליים שחורות מבריקות נוצצות או סתם קרוקס של הים, מכנס אלגנטי או סתם משהו שאנטי, חולצה מכופתרת חובה במכנס J, שעון מדויק מגולח וחלק.

אוכל מה שבא לי שותה רק שחור, מאמין בגורל, עושה מילואים, מסתכל על הכוכבים וחולם רוב הזמן, יודע לאלתר טוב, דעתן, לעיתים רחוקות נשאר בלי מילים, אמפאטי, שואף להבין את האחר ואת עצמי, חוקר את כל תחום האינטראקציה האנושית, עושה ניסויים בבני אדם!

אני לא יודע את מה שאני לא יודע, אני רק יודע שתמיד היה מה עוד ללמוד ולחוות.

נ.ב

מצחיק. תודה amy