שני מקסיקנים על רכס
השמש גבוהה במרום
אומר האחד: "היי חואן פקח עינייך
אתה עוד תיפול לתהום!"
חואן, כמו שהוא מהלך לו
שקוע באיזה חלום
לא פוקח עיניו, מחייך ומגחך לו
"חוזה, איפה יש כאן תהום..?"
ועברה דקה, עוד דקה. עוד דקה,
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה
למרות שכאילו אין טעם
חוזה מנסה צעקה
והוא לא מאמין אבל פעם אחר פעם
עולה אל אזניו מן אנקה.
חוזה משלשל מיד חבל
איזה עשר דקות כך עוברות
ימשוך גם ימשוך, הוא נכון לכל סבל.
ברם חואן, שתי ידיו קצת שבורות...
כי עברה דקה, עוד דקה. עוד דקה ...
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.
חוזה צועק: "תפוס ברגליך"
חואן, גם רגליו לא כתקנן
חוזה לא נואש: "אז נסה בשינייך".
"בסדר", עונה לו חואן.
חוזה כורך את החבל סביב סלע
ומושך וכורך ומושך
חוזה הידיד, עושה נפשו סלע,
מושך ושפתיים נושך.
כי הוא זוכר דקה, עוד דקה ,עוד דקה
עד אשר שמעו אוזניו את הדפיקה.
שני מקסיקנים עם כח,
נגד גובה קדומים נוראי
חואן כבר מתחיל את החבל לקרוע
בלחץ שיניו הפראי.
חוזה, כבר ידו מתרופפת
נגלים פני חואן המסכן
"הי חואן, צועק חוזה עם שפתו הנוטפת,
'תה חי?"- עונה חואן: כ- - - -
ועברה דקה. עוד דקה.עוד דקה
עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.
לפיכך מוסר השכל:
מי שנדפק פעם אחת -
כבר לא יכול להגמל מזה...
לפני 8 שנים. 22 במאי 2016 בשעה 4:59