לפני 8 שנים. 7 במאי 2016 בשעה 18:57
בפרופיל אפשר לכתוב מה שרוצים
ןלהיות בו כלפי חוץ מלכי העולם
אז לפחות בפרופיל
בדקו את עצמכם
עם לו כתבתם אם שגיעוט קטיו
A BLEASE
המקל והגזר
גזר בצד אחד ומקל בצד השני ויש גם בין לביןלפני 8 שנים. 6 במאי 2016 בשעה 15:36
פעם עד לפני זמן לא רב
הכלוב והעולם המסתתר מאחוריו היה קסום
ובעיקר דיסקרטי
לשוכניו השונים היה כבוד איש לרעהו
ולכל מעמד היה את הכבוד הראוי לו
הזדמנו השתנים ( אופס השתנו הזמנים)
ושתי אבני היסוד של הקשר בכלוב נדמה כאילו נשתכחו מבאיו .
הדיסקרטיות
הכבוד לזולת
דיסקרטיות נשכחה כאשר שולטים מעבירים מידע או נשלטות כחפץ עובר לסוחר
ונשלטות מצידן מנהלות רשת קשר פנימית ונעבירות מידע בינן לבין עצמן על הפונים אליהן
כבוד לזולת אין צורך להרחיב עליו ומספיק לקרוא פוסטים ולראות את השיח בצט
כדי להבין שהכבוד הינו מצרך נדיר שכבר אין להשיגו כאן
כנראה שאנשים טובים יש באמצע הדרך
וצריך להביאם לכאן
כדי שהכלוב יהיה שוב
מקלט לעולם קסום
ולא סדום ועמורה
לפני 8 שנים. 6 במאי 2016 בשעה 6:10
לפעמים חברים מנתקים את הקשר
ללא הסבר כלשהו
חולפת לה תקופה
ואותם חברים חוזרים לקשר
עם הסבר כלשהו
היית חסר לנו
חברים -אתם תמיד חסרים לי
לפני 8 שנים. 5 במאי 2016 בשעה 15:52
על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך.
כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.
הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.
לפני 8 שנים. 4 במאי 2016 בשעה 8:44
לקום בבוקר
ולעבוד עבודה פיזית קשה
להרגיש את השרירים משתרגים ומתאמצים
לחוש את הזיעה נגרת מגופך הלוהט
לחוש את טעמה המלוח
ואת הצריבה עת היא נכנסת לעין
לפשוט את החולצה
ולחוש את הרוח הנושבת
מרגיעה
מצננת
מלטפת את הגוף
מהנה
לפני 8 שנים. 3 במאי 2016 בשעה 4:55
אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?
אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?
כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב
כדאי גם לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר
אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק
ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב
לפני 8 שנים. 2 במאי 2016 בשעה 4:10
לתת מכל הלב
זה לא פשוט
אתה נותםן מכל הלב
ולוקחים מכל הבא ליד
ואתה נותן תמיד ובלי חשבון
וגםאחרי שסופג בעיטה וננטש
אתה מוצא אחר לתת לו מכל הלב
והוא יקח מכל הלב ואולי גם את הלב
אבל אתה תמיד תחזור לתת מכל הלב
כי אתה טיפוס של לב
לפני 8 שנים. 29 באפריל 2016 בשעה 9:26
לחברות אמיתית דרושים שני צדדים
כאשר צד אחד מאבד עניין בחברות
ואינו מעריך את רצונו של הצד השני
בחברות ובקשר
אז זה השלב בו חברות באה אל קיצה
ויש להניחה מאחור
ולהתמקד ביצירת חברים חדשים וראויים
שירצו וידעו להעריך חבר אמיתי מהו .
לפני 8 שנים. 28 באפריל 2016 בשעה 14:24
חג שבו נפטרו בני ישראל מעול המצרים
וחג שבו יוצאים לחירות מרגשות ישנים
זורקים לפח דברים מיותרים
קשרים שאין בהם טעם
מוחקים הכל ושוכחים
ומתחילים הכל מהתחלה
לפני 8 שנים. 27 באפריל 2016 בשעה 20:30
ששששששש