לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סימנים כחולים-סגולים

סיפוק הצורך הקט שלי בנראות ובהכרה חברתית
לפני 7 שנים. 12 בינואר 2017 בשעה 19:59

"אבל אמרתי לך לפני יומיים לשלוח את הדו"ח!" צעק עלי הבוס המפחיד (והחתיך) שלי. "מצטערת" אמרתי בפעם החמישית, "אני לא שמעתי אותך אומר דבר כזה". "אני הבטתי לך בעיניים ואמרתי לך את זה!! ואת הנהנת. את חייבת לעשות משהו עם השמיעה שלך". "אני לא יודעת מה להגיד, אני ממש מצטערת. אני לא זוכרת שאמרת לי משהו והנהנתי", ביקשתי את סליחתו בפעם השישית בזמן שכולי תקווה שמבול הצעקות יסתיים בשלב כלשהו. "איך סיבכת אותי עם הדו"ח. נותנים לך הוראה פשוטה בפנים ואת לא מסוגלת לבצע אותה". "מטומטמת..." הוא מילמל בשקט ואני שמעתי זאת בבירור. הרגשתי עמוק בתוך הבטן כאב וכעס שהתפשט אט אט החוצה והיה לי חשק מטורף להוציא ציפורניים ולשרוט אותו בפרצוף. "אם הייתי שומעת אותך אומר דבר כזה הייתי עושה זאת מיד!" צעקתי עליו בתקיפות והקול שלי נשמע לי כועס במיוחד.
הוא הביט עליי בהלם למשך כמה שניות.
"הורידי את התחתון" שמעתי אותו אומר לפתע בקול קר. 
הלב שלי נדם. "מה? למה הוא אמר לי את זה? מה זאת ההטרדה המינית החמורה הזאת? איך הוא יודע שאני אוהבת הוראות מסוג זה? למה דווקא עכשיו? איך הוא יודע שפנטזתי עליו ועל הסמכות שלו? על העונשים שהוא מביא לי? איך הוא ידע שהפקודה שהוא נתן תגרום לי להרטיב את עצמי תוך שניות? האם כדאי לי לעשות את זה? זה לא מתאים, אנחנו בוס ועובדת... אבל המשרד סגור ולא רואים דבר. והעבודה הזאת בכלל לא כל כך חשובה לי. ואני כל כך מתה על ריגושים והרפתקאות וזאת הזדמנות אותנטית, מדהימה ומחרמנת. אני רוצה לחיות את הרגע.
מיליון מחשבות עברו בראשי במשך שנייה אחת.
'אל תחשבי - תעשי' אמרתי לעצמי.
החלקתי את הידיים שלי אל מתחת לחצאית שלבשתי והורדתי את התחתונים בעודי מביטה בו. הרמתי את רגל ימין ואז את רגל שמאל ושחררתי את התחתונים השחורים החצי שקופים שלי.
הבוס שלי הביט בי בתערובת של תדהמה וסקרנות. הייתי גאה שעשיתי את זה, שלא הססתי והרסתי את הרגע. חיכיתי להמשך.
הבוס התקרב אליי. הוא לא היה מהגברים הפחדנים. הוא עבר אותי, ניגש אל הדלת ונעל אותה. "זה בסדר מבחינתך שאני נועל?" הוא שאל. "כן" עניתי לו. 
"יופי" הוא נראה מרוצה במיוחד. "אני רואה שאת חושבת שתוכלי לפצות אותי על מה שקרה". "ואת צודקת".
הוא ניגש אליי, סובב אותי עם הגב אליו וליטף לי בעדינות את התחת דרך חצאית העור השחורה שלי. הוא החל לחפון ולעסות את לחיי ישבני באגרסיביות וזה גרם לי להוציא אנחות הנאה. "את אוהבת את זה, נכון זונה קטנה?!". "כן" עניתי לו. "כן, תמשיך...". סטירה מצלצלת ירדה בהפתעה על לחי שמאל שלי. "את לא תגידי לי מה לעשות". הסטירה העלתה מעט לחלוחית בעיני. היא הבהילה אותי, אך גם הדליקה אותי. "מובן?". "כן, אתה הרי הבוס..." עניתי לו וצחקקתי. סטירה נוספת עפה לי על הלחי מהצד השני. "בלי צחקוקים, אני לא צוחק אתך פה". החיוך ירד מפני והרטיבות בין הרגליים רק הלכה וגדלה. "רדי על הברכיים" הוא הורה לי. בעודי על הברכיים הוא הסתובב סביבי וליטף לי את הראש בעדינות. הוא שוב נעמד מאחוריי ושם את ידיו על כתפיי. כפות ידיו רפרפו עליי, הן עלו אט אט לצוואר, ליפפו אותו וחנקו מעט. לאחר מכן ירדו אל השדיים שלי. האצבעות שלו החלו להתיר את הכפתורים מהחולצה הלבנה המכופתרת שלי. לאחר 3 כפתורים הוא שלף את שדיי מתוך החזייה, מלטף וצובט לסירוגין, מוציא ממני אנחות כאב ועונג. הרגשתי שהאנחות שלי מעלות בו את התשוקה ואכן צדקתי בהשערתי. הוא הרים אותי במהירות, הוביל אותי לשולחן והשעין אותי עם הגב לכיוונו. החצאית שלי הורמה והתחת שלי נחשף במערומו. הרגשתי את האצבעות שלו מטיילות עלי ומרגישות את הרטיבות הרבה. " כמה שאת רטובה" הוא אמר וחדר לתוכי עם האצבעות. גנחתי והתחלתי למלמל: "כן..אלוהים..כן..אני רוצה עוד". שמעתי את הרוכסן שלו נפתח במהירות והזין שלו חדר לתוכי בתנועה חלקה. 
הוא זיין אותי חזק. לא הרגשתי דבר בעולם פרט לזין שלו שדופק אותי בקצב מהיר וקולות הגניחות שלי הידהדו במשרד הגדול. לאחר שהוא גמר הוא התרחק ממני והתנקה. "התלבשי" אמר לי. לאחר מכן הוא התיישב בכיסא שלו וסימן לי להתקרב. הוא הושיב אותי על ברכיו ושאל אם נהניתי. עניתי לו שכן, מאוד. "את ממש מדהימה" הוא אמר לי. "וסקסית". הוא סיפר לי שהוא מאד מתחבר לשליטה ופקודות ואני סיפרתי לו שמבחינה מינית זאת ההעדפה שלי ושבכללי אני חייבת ריגושים בסקס. "את מאד נועזת" הוא אמר לי. "אני עדיין ממש מופתע שמיוזמתך לפתע הבטת לי בעיניים והורדת את התחתונים שלך. הרי הסיכון ממש גבוה וזה היה יכול לכלול מבוכה רבה לשנינו ולהיגמר אחרת לגמרי". "זה לא היה מיוזמתי". אמרתי לו. "אתה הורית לי להוריד את התחתון". הוא הביט בי למשך מספר שניות במבט לא מבין ואז צחק. "אני לא אמרתי לך מעולם להוריד את התחתון. אחרי שצעקת עליי והייתי כל כך מופתע אמרתי לך להוריד את הטון שלך". עכשיו שנינו צחקנו. "אתה עובד עליי, נכון?" שאלתי אותו. "לא, אני רציני לגמרי". שנינו היינו משועשעים עד מאוד. "רואה?" אמרתי לו. "לפעמים בעיות בשמיעה זה משתלם" ועל כך זכיתי ממנו בפרץ צחוק מתגלגל ונשיכה כואבת באוזן.

לפני 8 שנים. 2 באוגוסט 2015 בשעה 19:17


בדרכי לעבודה אני מרגישה את הכוס שלי כואב. המקום משופשף ושורף מליל אמש. כרגע הוא חייב קצת מנוחה עד שמישהו יוכל שוב לגעת בו ולהתקרב לאזור. התחושה הזאת טובה לי, אתמול קיבלתי כל כך הרבה עד שהרפתי, נרגעתי ונפשי שקטה לאחר ימים רבים של טרדות וחוסר מנוחה. רציתי עוד ועוד עד שכבר לא הייתי מסוגלת ליותר. רק שיבלעו בתוכי, ימלאו אותי, ירגישו אותי, ישלימו אותי, ישמעו את האנחות המתחננות שלי, ישביעו וירוו את הרעב והצימאון העזים.
אני הולכת לעבודה ויודעת שאין הרגשה יותר מהנה מזו להתחיל עמה שבוע חדש.

לפני 10 שנים. 1 במאי 2014 בשעה 3:36

מתקדמת הלאה למרות הידיעה הברורה שלא מחכה לי דבר בסופה של הדרך
ממרחק הכל נראה שם קר, אפל ומחניק
ובעיקר
ריק
לא מצויים שם רגשות, לא הבנה, לא רצונות ולא משמעות
המקום הזה מפתה אותי
הוא קורץ לי
סוחף ומשדל
מאתגר אותי
לבוא אליו
להתקרב
לנסות להכניס בו חיות
נשימה
חום
להדליק ניצוצות
לתת לו אנרגיה ראשונית

ככל שאני מתקדמת ומתמסרת אליו
כך אני נמשכת יותר
ולמרות המודעות וההכרה
כבר אי אפשר לעצור

כאשר הנני שם
כשהגעתי
אני אינני שם
ולא בשום מקום
אני נבלעת
נשאבת
נמחת אל החידלון
ויחד איתי
כל חלקיק אור
חלקיק אנרגיה
חלקיק של צחוק
של חיוך
וחלקיק של אושר

לפני 10 שנים. 6 בדצמבר 2013 בשעה 17:04

מפנימה בפעם האלף
שלא אמצא מישהו מושלם, אידיאלי ונשגב
מכל אחד אקח לי חתיכה טעימה
וארכיב לעצמי ארוחה משביעה

בתיאבון!
לפני 10 שנים. 26 באוקטובר 2013 בשעה 15:42

מטיילים יחדיו ברחוב
יד ביד
מחזיקה אותו חזק, שלא יברח לי
כפות הידיים כבר מתחילות להזיע
אך לא אכפת לנו בכלל
מפטפטים וצוחקים
קל איתו ופשוט
הוא עוצר לפתע ומביט לכיוון מסוים
אני עוקבת לאחר מבטו, אך לא רואה דבר
"מה? מה יש שם?", שואלת בלחץ
"עכשיו אני יודע איך אני רוצה לכנות אותך... 'ברז כיבוי אש'".
כעת אני מבינה שהוא התבונן בברז הכיבוי האדום שצמח מן המדרכה מספר מטרים מאיתנו.
"בהחלט כינוי שמתגלגל על הלשון" אני מעירה לו בעוקצנות.
"ולמה בשם השם אתה מעוניין לכנות אותי כך?" מגיעה לעיקר ולא מספקת לו זמן לגיבוש תגובה.
"כי אתה אוהב לראות אותי עם אדמומיות? כי אני מכבה שריפות מיותרות שפורצות להן מדי פעם ללא אזהרה מראש? כי אני נראית שקטה, מובלעת ברקע ותמימה אך ברגע האמת פורצת בסילון מים אדיר??".
"לא" הוא צוחק בשחרור.
"כי כלבים כל הזמן משתינים על ברז הכיבוי".
הוא מביט בהבעתי, מצחקק, מנקר את מצחי בנשיקה מתוקה ואנו ממשיכים לטייל בניחותא.
לפני 10 שנים. 12 באוקטובר 2013 בשעה 16:05

התרכזי התרכזי התרכזי
ה
ת
ר
כ
ז
י
אני מוקפת באינספור צעצועים, מבריקים וצבעוניים
מכל הצורות ומכל הגוונים (גדלים)
איך אני יכולה לבחור רק אחד
ורק בו להתרכז?
להתמקד
להדק
ללחוץ
להתמיד
להתאמץ
להחזיק
להאיץ


ו...
לגמור


בסוף לא הספקתי לשחק בשום צעצוע
לפני 10 שנים. 6 באוקטובר 2013 בשעה 10:38


הרגע הזה בו אני מבינה שהנני זכאית לכבוד בסיסי.

בין איכות להבל ניתן להבדיל מן השניות הראשונות. נכנסתי לרכב, לא הספקתי אף להיחגר והקרקס מיד החל. באנו להנות יחד, אחד מהשניה. אז הסבר לי מדוע: אתה משווה אותי לאחרות? עושה פרצופים? מתלונן על כל דבר אפשרי? מאשים אותי במשחקים בעודי כנה? מתנהג כמו ילד קטן ומצפה שאתנהג אלייך ברצינות? אומר שהיה שווה לבוא אליי אולם אם הייתי עושה את זה ואת זה, היה לך הרבה יותר טוב ומספק...

רק אחרי שאתה מכבד אותי
אתה יכול להתחיל לפגוע בחשיבותי
ומעשיך אפילו לא השפילו אותי
סתם זילזלו בי
בדרך אומללה

מחרמן, זה לא.
(לפחות אותי)

חזרתי מהמפגש עם הרגשה לא נעימה, מעט רטובה (הגוף התחרמן קצת ללא רשות) ומאוכזבת...
צוחקת בלבי על כך שאתה בטוח שארצה לפגוש אותך שוב.


תרגום: פגעו לי קימעא באגו ואני ישר בוכה כמו הילדה הקטנה שאני.

לפני 10 שנים. 1 באוקטובר 2013 בשעה 15:33

להחמיא לי על סף הכאב המכובד שלי :)

לפני 10 שנים. 28 בספטמבר 2013 בשעה 13:38


מדוע אינני מצליחה לבכות?
כל כך כואב לי
ולא בוכה
דווקא עכשיו אני חזקה?
והוא לא מפסיק
הוא לא יעצור
עד שאתייפח
ואזיל ריר
ונזלת
ואמלמל
"איההאהח כואב...ואההאה"
ועוד הצלפות
ולא בוכה
ושוב
מכה
הצלפה
חבטה
עד שמתעייף
ופורש
(הבסתי אותו?)
לצידי שוכב
את שיערותיי הפרועות מפניי מסיר
מלטף
מנשק
מנחם על הכאב
רגיש ומתחשב
תחילה לחלוחית
דמעה
ועוד דמעה
אכפת לך ממני...
ובוכה

לפני 10 שנים. 26 בספטמבר 2013 בשעה 17:33

אין (  ,  ) שהוא לא בסדר
כל (  ,  ) מושלם כפי שהוא
סובייקטיביות היא מילת המפתח
כל מה שצריך, זה למצוא
התאמה
מישהו שמשלים את (  ,  )
שאוהב לעשות ל(  ,  ) בדיוק את מה ש(  ,  ) אוהב שמעוללים לו
ולהיפך
בלי כל מיני חיכוכים מיותרים
תנאים
שכנועים
דיונים
ומשא ומתן
לא מתאים? אז לא בכוח

 

(  ,  )=טוסיק