1. אני מוצאת את עניין "עורך ההודעות" לגמרי משעשע.
מישהו כותב לך. את רוצה לכתוב לו חזרה. עורך התוכן מכריז בקולו החגיגי שמייד (!) ניתן יהיה להיכנס, והו-לו-רק-היה-לך-מנוי-זהב הכל היה כה פשוט וזריז יותר.
או שעושים ביזנס והכל בתשלום (ואגב, מבחינתי זה לגיטימי לגמרי), או שנותנים שירות איכותי בחינם לכולם. הרצון הזה להיות באמצע, מוציא אותי משלוותי.
2. יש כאן אנשים, נשים, גברים, שתענוג לקרוא. תודה לכם. אני בד"כ לא מגיבה, אולי רק ל1-2 עד כה, אבל תדעו שאני נהנית לי, אי שם מאחורי המסך והמקלדת.
3. יקיריי הגברים. שולטים, נשלטים, מתחלפים, עבדים, דומים וחבריהם. זה כנראה יפתיע אתכם, אבל זה שאני חדשה באתר לא אומר שאני חדשה על כדור הארץ. אני אולי לא מבינה דבר וחצי דבר ביחסי שולט-נשלט, אבל דבר אחד לגמרי נהיר לי, סתם מחיים שיגרתיים סה"כ של 29 שנים על כדור הארץ: אם מישהו רוצה לשלוט במישהו אחר - הוא קודם כל חייב לדעת לשלוט בעצמו. על כן, כל אותם המכנים את עצמם "דומים", כביכול, אך פונים אליי באגרסיביות של ניאנדרטל - אתם לא בכיוון.
תכירו אותי. תלמדו אותי. תקדישו את הזמן לפצח אותי במידה ומצאתם בי עניין. אני נחמדה. בחיי.
4. יקירותיי הנשים. אתן נהדרות. מילותיכן, הרצון לעזור, הפירגון, האוזן הקשבת שהצעתן - חיממו את ליבי. אני חושבת שכרגע אני צועדת בבטחה (יחסית?) ושמחה לחקור את הדרך החדשה לבדי. כזו אני, ציידת.
עם זאת, בבוא היום ובעת הצורך, אני שומרת לעצמי את הזכות לדפוק בשקט-בשקט על חלונכן וללחוש: "בבקשה, למדו אותי". מקווה שהחלון יפתח.
זוקה