ברגע של אי שפיות זמנית

מישהי אמרה לי פעם: "את מפחדת מהצלחה יותר ממה שאת מפחדת מכשלון".

הייתי אלופה בלהתקע באיזור הנוחות.

בלהסתפק בידיעה שיש לי אופציות, אם ארצה, ולא באמת ללכת עליהן.

בלהסתפק באופציות יותר נוחות, אך פחות נכונות לי.

לחשוב קודם על "למה לא", ורק אחר כך "למה כן".

לעצור באמצע.

עזבי, התקדמי, שחררי, תני לעצמך מה שמגיע לך, בעיקר תהיי טובה לעצמך.

נ.ב גם אתה בין השורות פה, תוכל לנחש למה התכוון המשורר?

פתאום הם חזרו להזכיר על קיומם, אחד אחרי השני.

בטווח של כמה ימים.

זה לא צירוף מקרים, זאת הזיה.

ואני? חייכתי, לא הבנתי, צחקתי, לא האמנתי ובעיקר שחררתי.

כי תחית המתים קיימת רק בסרטים.

ימינה-שמאלה באפליקציה ואז אני רואה פרצוף מוכר.

יפ, זה ההוא מהכלוב שרצה להכיר ושלח לי תמונה.

אני מחייכת ומתמוגגת מהטקסט הונילי שכתב בפרופיל, אוווו.

השאלה איך ומתי יעלה את הנושא לזאת שיפגוש?

"הממ, שומעת.."

למשהו טוב.

פשוט.

מרגש.

הופך את הבטן.

מדליק.

מחמם.

שקט וסוחף בו זמנית.

מחייך.

שלי.

או שצריך פשוט לקחת אלרג׳יקס.
 
 
 

 
 

בוא נתחיל בקטנה, בשליטה על:

- אותיות אהו"י נכונות בהטיית פעלים בעתיד (זה לא כזה מסובך, נשבעת)

- כישורי תקשורת ויכולת ניהול שיחה בסיסיים (לא, זה לא ראיון עבודה או חקירה)

יש המשך לרשימה, לא רוצה להשמע קטנונית 😈

* מוח הוא האיבר הכי סקסי והוא זה שפותח דלתות (ורגליים, לצורך העניין).

איך מתמודדים עם הדבר הזה?

ההכנות הנפשיות שלי מתחילות בשבת בבוקר. 

האמת, זה סתם מעכיר את האווירה ולא באמת עוזר.

ואז אני מוצאת את עצמי הולכת לישון ממש מאוחר, כי אני מנסה להאריך את הסופ"ש כמה שיותר.

למה השבוע נמשך כמו מסטיק שכבר אין לו טעם, אבל עדיין לועסים אותו?

למה הסופ"ש טס, מספיק בערך למצמץ או להתעטש?

פתרונות בריאים (יחסית) יתקבלו בברכה.

נ.ב. יצא לי אחלה מבנה לפוסט, סוג של פירמידה עולה ואז יורדת כזאת.

נ.נ.ב הפוסט הכי לא ציני שלי, מה שמעיד על מצב קשה בהחלט בציפיה למחר.

שאלה שמככבת בפניות אליי (מקוריות היא לא מילה גסה, נשבעת..).

תראה שאתה בן אדם, קודם כל.

כזה שיודע לתקשר ולהוביל שיחה (בניגוד לשיחות שאני "מראיינת" ו"חולבת" מידע).

אינטליגנטי ורהוט (מוח זה הטרן און הכי גדול שלי, בניגוד לשיחות שאני מרגישה שהאיי קיו שלי יורד משניה לשניה).

גמיש (בניגוד לאלה שאם משהו לא הולך לפי החוקים שלהם, כשהם זרים לגמרי מבחינתי, שוברים את הכלים).

והכי חשוב, מספיק גבר לא להתרגש מהקוצים שלי (פגשתי כמה כאלה בחיי שידעו לגרום לי להרגיש אישה ולרכך אותי בשניות).

פלוס כמה תכונות בונוס למתקדמים.

פשוט, לא?

בכתיבת בלוג אתמול הייתה מוצלחת יותר ממה שחשבתי.

שוקלת להמשיך לטפח את הבלוג.

מזמן מגרד לי לחזור לצד היצירתי שלי (הצבעים ושאר הציוד מאמזון עדיין בדרך). אלך על כתיבה כרגע.

השאלה אם זה זה מספק בקטנה את הדחף היצירתי או מזין את זונת הצומי שיש בכל אחד מאיתנו?

Why not have both?

- כדור כחול/אדום/ווטאבר (הייתי מעדיפה סגול, לא בטוח שיעשה משהו)

- חופש ארוך במיוחד ביעד אטרקטיבי בלי תאריך חזרה לעבודה 

- אביר על הסוס הלבן (יכולה להתפשר בינתיים על מישהו לפריקת מתחים, העיקר קירבה גאוגרפית, כלומר מרכז, וזמינות הגיונית)

- מענה על שאלות קיומיות כגון למה כל כך קשה לאנשים להגיד את האמת, למה הסופ״ש תמיד נגמר מהר מדי וכו׳.

- שעות שינה

* לא בהכרח בסדר הזה.

** עדכון לסעיף 3 לנוכח הפניות- לא בקטע של נשלטים/גברים חלשים.. זה גם לא אומר שכל שולט הוא מציאה (דעתה של אמא לא נחשבת).