אנחנו נפגשים. אני ערום, היא לבושה, אני על הרצפה, היא על הספה. אני כורע מולה, מנשק את רגליה, מן טקס קטן שבא לה עליו ובמידה מסוימת מכניס את שנינו למקום הנכון. היא מדברת, אני מקשיב ועונה.
"אז כמה ממך אתה מוכן לתת לי היום?" היא ספק שואלת ספק מתריסה. אני קצת כמו מישהו שהגיע לעבודה והוזמן לשיחה על ידי הממונה עליו, מן שיחת מוטיבציה שבסיומה אני אמור לצאת מהחדר אחוז תזזית ולתת קצב של שבוע עבודה ביום אחד. בדרך כלל זה נמשך עד הצהריים, התזזית.
"כמה את רוצה ממני היום?"
"אתה יודע, תמיד אני רוצה את הכל"
"את יודעת שאני רוצה לתת לך את הכל, אבל מסוגל לתת לך רק חלק, השאלה היא כמה את יכולה לקחת" אני עונה בכנות.
"למה בעצם לא את הכל?" היא מתפלאת בחיוך.
"אלף, כי את הכל אשתי לשעבר כבר לקחה ממני" אני משליך אליה את קלישאת הגברים הגרושים, "וחוץ מזה, אנחנו בתחילתו של המסע, לא? את הרי לא רוצה את הכל כבר מההתחלה".
"בוא נראה באמת מה אצליח לקחת" היא אומרת ופוקדת עלי - "שכב!"
אני נשכב. היא מתיישבת לידי. יש מאין היא שולפת שמן, מחככת את ידיה, ומתחילה ללטף לי את הזין. אני מרים ראש מופתע. איך אומרים? טוב מראה עיניים מתחושת זין? טוב, לא אומרים את זה ונודה על האמת, זה ביטוי מטומטם לאללה, אבל בהחלט הייתי חייב לראות כדי להאמין. זה הרי בניגוד לכל הציפיות. אבל היא עושה את זה ולכל הרוחות, היא עושה את זה טוב.
אני משתדל שלא לגמור מהר, אבל זה קשה לי, אחרי שעל פי בקשתה /הוראתה אני בעוצר גמירות מאז הפגישה האחרונה ובעיקר כי היא עושה את זה טוב, יודעת לגעת בכל המקומות ש... נו... אלו שכשנוגעים ולוחצים ומלטפים אז אני גומר מהר ואם גם נוסיף את העובדה שהיא סקסית וכל האקט הזה הוא כל כך מפתיע וגם ככה הגעתי מחורמן אז... אחרי שלוש /ארבע דקות של מאמץ אני מתריע ושניה אחר כך פולט בקשת קטנה על עצמי.
היא סוחטת עוד קצת, שולפת מגבונים, מנקה את ידיה ומושיטה לי את החבילה כדי שאנגב את עצמי.
אני מחייך אליה עם חיוך של גבר שגמר הרגע. היא מחייכת אלי בחזרה חיוך של מישהי שהגמירה את הגבר שלה, אבל עכשיו היא רוצה ממנו משהו.
"תישען על הספה" היא פוקדת וזורקת לי כרית קטנה. אני מורח את עצמי על הספה הרכה, מניח את הברכיים על הכרית ומרגיש את הספנקים. בתיאוריה הם לא היו אמורים להכאיב, אבל במעשי הם כאבו מאוד. הם כאילו היו פתאום... לא רלוונטיים.
פעם כשהבן הבכור שלי היה בן שנתיים וחצי, נהג לדרוש ממני אחרי ארוחת בוקר קצת ממתקים. "מכל דבר קצת" היה מכריז ואני הייתי מניח לו על צלחת קצת ביייגל'ך, קצת במבה, שלושה עדשים, קוביית שוקולד, באמת משהו סימלי. כשהיה מסיים, הייתי מצחצח לו את השיניים ובדרך לגן הייתי משביע אותו שלא יספר לאמא שלו (בסוף הטמבל סיפר ושנינו חטפנו על הראש, אבל זה באמת לא קשור).
בכל מקרה נזכרתי בו כשקיבלתי ממנה מכל דבר קצת. קצת ספנקינג, קצת עם השוט החדש שלה, אחר כך קצת נר מטפטף שכאב פי חמש ממה שזכרתי מפעם קודמת, חדירה אנאלית שלא הייתה רצינית, אבל גם לא הייתה נעימה. כלפי חוץ שיתפתי פעולה במאה אחוז. "כן גברתי", "תודה גברתי, אפשר עוד?", אבל בתוך תוכי חשבתי לעצמי שזה קצת... נו, איך לומר את זה? לא מתאים.
המנוע של הגברים הוא מאוד פשוט - קודם משחקים אחר כך גומרים. הסדר הזה הוא קריטי והיא... כאילו נסעה מאה בכביש מהיר והכניסה לרוורס... ואחר כך עוד התחילה להשתמש בי, בעיקר בפנים ובלשון שלי.
אני יודע שיש כאלו שהיו רואים בזה כפרס, אבל אני הרי תמיד אהבתי את זה ללא כל קשר למסגרת ולכותרת. הגניחות שלה העידו כי היא הגיעה לעונג מושלם ואצלי בין הרגליים חלה תזוזה משמעותית. הזין שוב הזדקר עד כאב (עכשיו נזכר),
היא התנשפה, התנשמה וכשנרגעה אמרה שהצליחה לקחת ממני הרבה יותר ממה שהייתי מוכן לתת.
אכן כן, ומעניין, גם לי כל הקטע הזה גרם לשביעות רצון אמתית ובכל זאת, להבא הייתי מעדיף את זה בסדר הנכון.