שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

רק דבר הגורם כאב מספק גם תענוג. (מונטיין)

לפני שנה. 28 בנובמבר 2022 בשעה 1:45

נשלטת, להרפתקה.

סשן חד פעמי, אפשרי. 

קשר רב פעמי, בהחלט.

רוצה ללמוד ולחקור בביטחון, כאן המקום.

מזוכיסטית? מוזמנת.

בפרטי 😈

 

לפני שנתיים. 16 באפריל 2022 בשעה 10:05

מי מכיר מועדון בדסמ או סווינגרס בלונדון?

 

אשמח לתשובה ואקדים תודה:) 

לפני 3 שנים. 20 בפברואר 2021 בשעה 2:47

להתגנב ברכות, כפחדן,

לעבר תענוגות גופך,

להצליף בבשרך העליז, לחבול בשדייך החנונים,

לפעור במותנך ההמום פצע פעור ושותת.

 

שארל בודלר.

לפני 4 שנים. 28 באוקטובר 2020 בשעה 21:55

 

ואתם שזוכרים רק פנים, 
אל תשכחו את הידיים המושטות 
ואת הרגלים הרצות בקלות 
ואת המילים 

זכרו שגם היציאה לקרבות הנוראים 
עוברת תמיד דרך גנים וחלונות 
וילדים משחקים וכלב נובח 

זכרו והזכירו לפרי שנשר 
את העלים ואת הענף, 
הזכירו לקוצים הקשים 
שהיו רכים באביב, 
ואל תשכחו שגם האגרוף 
היה פעם יד פתוחה ואצבעות 

 

(זיכרו והזכירו/יהודה עמיחי).

לפני 4 שנים. 1 בספטמבר 2020 בשעה 22:39

הרי בוודאי,

מכאן אקח אותך ואותי אל הרפתקאות חדשות,

במדינות זרות מופלאות,

בהן ריח האפיל והעונג מזוקק לכל החושים,

ועד עומק כאב ההנאה של גופך המופלא,

שיכאב באוויר.

לפני 4 שנים. 30 באוגוסט 2020 בשעה 22:24

היא,

 

תמיד תחזור,

 

פרפר מכור,

 

אינך מבינה,

 

סוד,

 

קסם,

 

מישור התפתלות עלובה,

 

מלאכים שטניים,

 

מעשה חודר וכואב,

 

רק בך,

 

אומללה מיוחדת,

 

בכל הרגעים המיותרים והשנואים,

תדמעי, מכאן.

לפני 4 שנים. 20 ביולי 2020 בשעה 21:48

אצלי בחושך,

יבוא הכאב, יבואו דמעותייך,

אצלי בחושך,

תהי חשופה,

ואז יבוא הסד, כשאת עליו עירומה,

אצלי בחושך,

לא יהיה לך לאן לברוח, גם אם אבדת.

אז אני אתפרע, ואת יכלת להרגיש.

לפני 6 שנים. 22 במאי 2018 בשעה 21:11

ואת משם, ואני כאן מלמעלה,

זומם לי בשפות ארוטיות זרות,

עם חיוך שלך שלפעמים נוגע קצת גם בחומה,

ומתחת לפני השטח בוערת ההתחלה,

עם הנשימה שלך,

המלאה.

והכאב, הו זה, שגורם לתענוג, בפה מלא, בואי, ונראה.

 

לפני 6 שנים. 24 באפריל 2018 בשעה 21:17

ואני ניצחי כאן בקצה, צופה אותך בזמן שאני תולש לך בכאב את גופך, הרי בסוף אני היחיד שיגע בך.

לפני 7 שנים. 13 בפברואר 2017 בשעה 22:38

המקום בו אנו צודקים

 

 

מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב.

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה
כְּמוֹ חָצֵר.

תחילת "המקום שבו אנו צודקים",
יהודה עמיחי.