אש בוערת

אני יושבת בצהריי יום שישי עם חברה, 

ג'וינט ובירה, ומדברות, 

ואז היא שואלת אותי -

"תגידי, למה את מעשנת ירוק? "

עניתי - "זה עושה לי טוב".

אמרה- " אבל, מה זה בדיוק עושה לך, קחי לך דקה לחשוב".

תכלס, לא הייתי צריכה דקה לחשוב, התשובה שלי הייתה מאד ברורה. 

עניתי - " ככה אני בורחת. 

בורחת מהמציאות, מהעבודה, מהבעל, השיגרה, פשוט בורחת",

(ובלב הוספתי - זה שאני לא מצליחה למצוא משהו יציב,  את מה שאני זקוקה לו בשביל לנשום טוב, בשביל לפרוח) .

"והצחוק, הצחוק המתגלגל והבלתי נשלט, שהוא גורם למחזור הדם לזרום יותר מהר ולהרגיש חייה! ".

ענתה - " עצוב מה שאמרת עכשיו".

אחרי שהלכתי לדרכי, מעושנת מוות, נכנסתי לרכב, הנעתי, ונסעתי.

 לא יודעת כמה זמן נסעתי, ולא היה גם יעד.