הגיגים מהאשכים

כשאתה לוקח לה

את השליטה העצמית שלה

אתה משחרר אותה

מגבולות גופה.

היד החשופה

צובעת את גופה

בצבעים של שליטה

בסימנים של תשוקה

מעניקה כאב של אהבה.

כמו בקפה שחור,

אתה מחכה שהגרגירים ישקעו.

אבל אם תחכה יותר מידי,

הקפה יתקרר...

היא תמיד בקשת רחבה

במנעד שבין לא רוצה ללא יכולה

ואתה תוקע את היתד

תמיד בכן אדוני שלה

כשהוא נוגע בה

הוא מבטיח את גופה

מטלטל את קיומה.

תשתק את מוחה

וגופה יכיר לך תודה

כי אחרת היא כמו בת יענה

טומנת ראשה עמוק באדמה

ואם היא לא רואה

זה לא קרה לה.

מלחמה בתוכה

בין הסוררת לכנועה.

זה לא באמת שהיא לא כנועה,

זאת תשומת הלב שלך

לה היא זקוקה.

אז היא מנסה להרגיז טיפה,

לא להקשיב לפקודה.

זקוקה למבט והמגע שלך

אפילו במחיר של עונש נורא.

הקנאה מבליחה בשנייה

כמו שרפה

מתפשטת במהרה

משאירה אדמה חרוכה.

אם לא גדעת אותה

כשהיא עוד קטנה,

אתה בצרה צרורה.

תפשיט את מוחה

קליפה אחר קליפה לרצפה

ואז תוכל לפשוט על ליבה