הגיגים מהאשכים

צרה היא לא באמת בעיה.

עם חומר סיכה.

כמו גרעינים,

החוכמה לפצח אותה במכה.

כל כאב אחר שלה

הוא רע, מחלה.

רק הכאב ממך

הוא התרופה.

כדי להוציא מתוכה

את הפחד מהכאב שלך

אתה בונה לה את המחשבה

שהיד שלך ענוגה.

ברגע שהמחשבה בנויה

גם כאשר תכאיב לה

עם ידך,

היא תרטיב את הנשמה.

כבר אין ערך לבניית השיחה.

אתה צריך לרגש אותה

כבר מהמילה הראשונה

אחרת דממה.

אה,

זה נכון בעיקר אם את ילדה.

חיבור בין 2 אנשים

זה כמו מזגן בקיץ.

או שיש או שאין,

אבל אי אפשר בלי זה.

"ההבדל בין כאב לסבל הוא שסבל

זה מבחירה."

אבל הכאב הוא מתנה.

הדבק בינו לבינה

חייב להיות בלתי ניתן להריסה.

אחרת מה גורם לה,

לאפשר לו להכאיב לה

לסמן את גופה

לחרוט על נפשה?

רק החדירה למוחה,

קושר את נפשה,

מחדש יוצר אותה.

מתחילה במכה

ומסתיימת בפתח וה' שתוקה.

לשלוח הודעה

זה כמו לזרוק חכה,

עד שאין בקרס נגיסה

אתה לא זורק חדשה.