ייסוריה של המידה הטובה

על גג גבוה עם רוח בשיער

עם חברה מרחוק על ספסל זר

בארץ חדשה עם שפה מהירה

בתוך בניין ובכל קומה קהילה

אחרי טיסה ארוכה בין מציאות לחלומות

זה הזמן שלך, אני אומרת לעצמי.

גילי אוהבת את עצמה, בלי קשר למספר שמציג המשקל.

גילי תחייך לכולם מתוך אנרגיות טובות. היא יושבת ומסבירה לי שמה שאשדר לעולם זה מה שהעולם ישדר אליי. ושוב המחשבה האסורה מתגנבת באותו רגע, שהלוואי והייתי היא. אבל זה לא נכון, אני צריכה להודות על מה שיש. לדעת איך להשתמש בכליי.

אין לי מושג מה ימלא את הצורך שלי בזמן הזה. 

כבר מתגעגעת. שוכבת עליך הצלפות קטנות כמעט מלטפות הנה מתגברות כמעט בלתי נסבלות.

יחשבו שאני רגילה.

הם ייטעו.

ולא רק בגלל הסאבית שבי.

יש עוד הרבה.

רוצה להצליח לתת לזה לגלוש ממני אל כל חלקי גופי ובעיקר ראשי ואמונתי.