ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ייסוריה של המידה הטובה

לפני 10 שנים. 18 במאי 2014 בשעה 13:48

בוליביה. טיול טרקטורונים.

וכשהנהג שיושב מאחוריי נוגע לי בהילוכים או בהגה, אני מבינה שאולי בכל זאת יש לי אגו.

למה בכלל צריכה נהג איתי ולא נותנים לי לבד?

לרוב הגברים שפגשתי, יש אגו. אם בדרך גלויה או נסתרת, הוא מוצא את דרכו החוצה.

גם לנשים יש אגו, אין לי מושג למה אגו מתקשר עם המין הזכרי.

נשים מפוצצות אגו וכשהוא נפגע, עדיף לא להיות בסביבתה.

אף פעם לא החשבתי את עצמי כאחת עם אגו. להיפך, תמיד לוותר תמיד להתפשר תמיד לתת לאחר להחליט להוביל ליזום.

הפסדתי? לא נורא.

ואיך לא- מצאתי את עצמי סאבית, עוד לפני שהכרתי את ההגדרה.

אבל משום מה, יש לי פרצים של עצמאות,

שאני ממהרת לתייג כאגו- כל כך לא רגילה לרצות להוביל ולשלוט, שכשזה קורה, מרגישה זרה,

ועם זאת, לא יכולה להכחיש שזו הרגשה משכרת וממכרת.

אני יכולה לנסות לשחרר את המחסום שיש לי בראש כ״מובלת״ ואולי לגלות על עצמי דברים חדשים ויכולות מופלאות.

אולי אעשה כן, אבל יודעת שבסופו של יום צריכה יד גברית חזקה על ידי.

סכיזואיד​(שולט) - לייק
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י