ייסוריה של המידה הטובה

-״אל תסיקי מסקנות, כלבה.״
-״כבר אמרתי לך לא להסיק מסקנות, כלבה.״
-״נכון שכבר אמרתי לך כמה פעמים לא להסיק מסקנות, כלבה?״
-״את הסקת מסקנה, כלבה?״
-״את הסקת עכשיו מסקנה, כלבה.״
-״את שוב מסיקה מסקנה, כלבה.״
-״את שוב מסיקה מסקנה, כלבה?!״

לאורך כל התהליך הזה, ידעתי שאסור לי להסיק מסקנות. לא יודעת למה, הוא לא אמר ואני לא שאלתי. פשוט אסור. אמנם שכחתי וחטאתי שוב ושוב ושוב.. הרי כך אני רגילה כל חיי.. קורים דברים-מסיקים מסקנות. אפילו לא מצריך לשבת ולעשות עם עצמי חשבון נפש, זה פשוט קורה, אוטומטית.
כמעט כל אחד רב או נפגע רק בגלל הסקת מסקנות על אחר. אנחנו מחפשים את העקיצות, את ה״בין השורות״ של מי שמולינו. משלימים את משפטיו ואפילו מחשבותיו בראש שלנו.. מגוללים סצינות שלמות, על כלום. אי הבנות מטופשות שיכלו להימנע.
היום הבנתי זאת. ולא, לא כי אדוני החליט להסביר לי למה הסקת מסקנות היא דבר שהוא לא יקבל.
הבנתי, כי הוא לא הסביר לי.
וההבדל הוא, שככה באמת מבינים דברים.