ייסוריה של המידה הטובה

עוד לילה של דמעות
עובר על (חוסר) כוחותינו.
עוד כרית נרטבת.
אתה כתבת:
״אני יודע שאת כאן. את יודעת שאני כאן.״
אני קראתי:
״אני יודע שאת כאן. את יודעת שאת כאן.״
ובקריאה שנייה ונכונה, התחלתי לבכות.
כן, אתה יודע שאני כאן.
וחשבתי שאתה רוצה לחזור ולהדגיש זאת בכך שתאמר, ״את יודעת שאת כאן״, אבל לא, לא זה מה שכתבת.
כתבת, ״את יודעת שאני כאן.״
כזה משפט קצר.
אתה כאן.. אחרי יותר משנה.. אתה כאן.. אחרי פעמים רבות שוויתרתי.. אתה כאן..
אחרי שטויות שעשיתי.. אתה כאן.. אחרי משבר גדול.. אתה כאן.. אתה כאן גם כשאני הולכת וכשאתה משחרר.. אתה כאן.. כי אני חלק ממך ואתה חלק ממני.. אתה כאן.. כשלא חשבתי שתהיה.