הראשון שלי.

סיטואציה לא מוכרת, אין משככי כאבים, חווית הכאב בעיצומה.
ניסיון לחיים.
אהבה רחוקה, דאגה, אבדן שליטה.
אני השולטת, החזקה, מתפרקת לרסיסים סביב האיבר הזקור המפלח אותי בעצמה. ידיי מעל ראשי מוחזקות היטב. כל חלק בי גלוי לעיניו החודרות.
גופי הגלוי לעיניו מביא אותו לסף פריקה. תשוקה! שיניו מתהדקות סביב הפיטמה הורודה הזקורה.
ואני למטה עיניי פקוחות חודרות גם הן אליו.
הוא מאט את הקצב, עינוי מענג. ואני רוצה לצרוח, עוד! האגן שלי מתחנן לעברו והוא בשליטה מלאה. גם אני יכולה. מפסיקה את התזוזה. בתנועה אחת יחידה חודר לתוכי בעצמה.
תגמרי!

אני לא מבקשת נאמנות לעתיד אשלייתי אלא התחייבות לכאן ועכשיו. אני לא רוצה לחיות חיים שפויים, מתמטיים, מחושבים וזהירים. אני אוהבת את החיים שלי בצורה המשוגעת שלהם. להיכנס במודעות לסכנה לא מחושבת ולא זהירה כלל. סבלנות אין קץ, נותנת תוצאות מיידיות.

רק מי שמוכן לבדוק את הגבולות שלו עשוי ללמוד משהו על עצמו.

להיות מאושר לא אמור להיות קשור לאף אחד, זה אתה מול האמת שלך ובזה זה נגמר.

אצלי האישור הזה עדיין חלקי.

יש פעמים שבהם הכל נשכח, כשאתה פוגש את הנפש התאומה שלך אין זה מקריות, הרי תהליך החיים הוא שהוביל לסיטואציה. אתה מגלה שכל העבר מתחבר לנקודה שאליה היית אמור להגיע ממילא.

אין עבר ואין עתיד אתה נמצא בהווה ונהנה מכל שנייה של פגישה ובוכה את הדקות הנותרות.

אתה מבין בקלות שמישהו בעולם מחכה לך, אם במרכזה של עיר או אם במקום שלא תכננת להימצא בו.

אתה יודע זאת, כי כששניכם נפגשים והמבטים שלכם מצטלבים, העבר והעתיד נעשים חסרי חשיבות. רק הרגע הזה קיים. בלי אהבה כזאת לא תהיה משמעות לחלומותיהם של בני האדם.

מתעוררת. הוא לצידי. כמה טוב.
פוקח עיניים, חיוך קטן על שפתיו: ״בוקר טוב, ממי שלי״. נשיקה. (וניליות במיטבה) כמה אושר. עיניו נעצמות. מתבוננת בפניו (כמה טוב שהוא שלי). מסירה את השמיכה ומזדחלת החוצה.
מדליקה קומקום. נס עם סיגריה. נזכרת בליל אמש. מחייכת לי.
פותחת מחשב, עוברת על מיילים.
ניגשת לחדר מממ הפה שלי מתעורר לחיים. להעיר אותו במציצה? הוא ישן כל כך טוב שינוח לו המלאך שלי.
חוזרת למחשב.
11:00 טלפון. הוא התעורר. הוא עונה. הלכה המציצה בהפתעה.
(ככה זה כשלא יודעים לנצל זמנים) שיהיה.
אבא מגיע לקפה.
תוהה לי, באיזו קלות ברח לו זיון בוקר מפונטז.
שוב שמה מים. עוד קפה, הפעם איתו.
אבא הגיע עם אשתו. יושבים. הם הביאו עוגה. חותכת. מגישה.
שמחה על המשפחתיות שנוצרה בהפתעה.
מתבוננת באבא שלו, יש להם אותם עיניים. ירוקות חודרות, אותה הבעה שנכנסת לתוכך. אשתו מדברת, מדברת ומדברת. בחיי, איזו גברת חופרת. כמה אפשר לדבר בלי להגיד כלום. נגמר הקפה. חותכת עוד עוגה. אכלה לי את הראש הגברת הראשונה. חוזרת לשולחן. הוא קם להכין עוד קפה. לא אני אכין, חוטפת את הכוס. המח שלי זקוק למנוחה. מגישה.
12:30 לא מחזיקה. חייבת אותו ועכשיו. רטובה. התסכול נותן אותותיו. (טוב, בואי תרגיע מה נהיה?) מתאפקת.
פתאום רעש. הגברת החופרת: זאת הדלת. אני: מה פתאום הדלת? אף אחד לא צריך לבוא, רק ללכת.
צלצול בפעמון. לאאאאאא! חבר שלו.
דחיית סיפוקים זאת לא אני. חייבת ללכת. קמה ומודיעה: אני הולכת!
הוא: שבי! אני: יושבת.
ההורים הולכים. נותר רק החבר. אין צורך באיפוק יותר.
אני: טוב, תקשיב חייבת ללכת.
הוא: את לא הולכת לשום מקום.
אני: דווקא כן.
הוא: מה יש לך? הוא כבר מסתלק.
אני: לא מה פתאום?! שילך בגללי? אין צורך.
החבר הולך.
הוא: יש צורך, אין צורך. שבי עליי!
אני: מתיישבת.
הוא: מרים אותי וזורק אותי על הספה. הוא מעליי. הפיטמה שלי בפה שלו. הלשון שלו נחלצת לעזרה.
מביטה לצד. לא רוצה. מרוב חרמנות הפכתי מתוסכלת מינית.
הוא: היי. עיניים אליי. מה קורה?
אני: איך? איך תמיד הוא יודע מה אני מרגישה? הוא קורא אותי כמו ספר פתוח. לא נותן להתנתק אפילו לא לרגע. רוצה שאחווה את החוויה במלואה.
השיניים שלו ננעצות לי על הפטמה. היד שלו מסיתה את התחתונים שלי לצד שתי אצבעות חודרות לתוכי, מחטטות בי והעיניים שלי עליו.
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!
אהההההההה!!!!!
עכשיו אני מעליו הוא עוד עם התחתונים והמכנס. התחתונים שלי עליי. הוא בתוכי!!! ואני רק רוצה לגמור. מהר וחזק.
הוא: לאט!
אני: לא!
הוא: לאט!! תופס אותי במותניים וגורם לי לזוז בקצב שלו.
אההההההה! רוצה לגמור!
הוא: לא! את לא גומרת.
אני: דווקא כן!!!!!!
בתנועה מהירה הוא כבר לא בתוכי.
את תגמרי כשאני אגיד לך לגמור.
אני רטובה. מעקצצת. אין טעם להתווכח. נשארת בתחתונים.
יושבים על כסא. כל אחד על שלו.
מעשנים סיגריה. מדברים קצת. היד שלו מלטפת לי את הירך. בתנועה איטית ומדודה. מצמררת. ואז אצבע אחת ויחידה חודרת לתוכי. נוגעת בדיוק בנקודה.
אני לא יכולה יותר!!! אהההההההההה!
הוא: זאת נקודת הג׳י ממי.
אני: תודה דוקטור.
סיגריה. קפה.
הוא: רצית ללכת, לא?
אני: מתי?
יד נוחתת לי בעצמה על הירך.
לכי למיטה וחכי לי ערומה!
ולחשוב שבאתי ללכת...

השעה 7:30, פוקחת עין, אוספת שיער, זורקת על עצמי חולצת מעבר (כזאת קצת קרועה-דקה), מסתכלת במראה. נראה בסדר. מידי בסדר. לא ברור. רצה לקנות לי אספרסו כפול ואז אני קולטת את הסיבה ל׳מידי בסדר׳. החולצה שקופה, הפטמות שלי בולטות. אי אפשר להאשים אותי. כל ההתארגנות הזאת ועוד לא שמונה בבוקר. חוזרת לארוז את שדיי החופש שלי. טוב, חברה מגיעה לעבודת גרפיקה קצרה. אני והאספרסו מתייחדים לרגע קצר עם סגריה. חוטפת את משקפי השמש ועפה לעזור לו לעבור דירה. מגיעה אליו 10 דקות לפני ההובלה. כוסאמאשלו!!!! ושל העיניים הירוקות שלו . הוא רק עכשיו קם. השיער שלו מבולגן, הבוקסר הצמוד שלו מבליט את היופי של הבוקר הזה. בתנועה זריזה כבר אין בוקסר. רק זין לתפארת המדינה עומד לו דום ומחכה לפה שלי. דפיקה בדלת. בקושי בולעת את היום הזה. 

הסודות שאתה שומר מעצמך גלויים לזולתך.

הסודות שאתה שומר מזולתך גלויים לך.

סודות זה פחדים. שקרים זה פחדים. הכחשה זה פחדים.