לפני חודש. יום שני, 15 בדצמבר 2025 בשעה 17:15
החלקים הקודמים
השמש זורחת גבוה בשמיים הכחולים, והאוויר בפארק מלא בריח דשא טרי ואדמה לחה. מיצי מרגישה את גבעולי הדשא מדגדגים לה את הישבן והגב, ומעליה את המשקל של הגוף הזר המכביד עליה, מפלח אותה בתנועות גסות ומהירות. מיצי צורחת בכאב, ודוחפת את אגנה למעלה במאמץ לקבל אותו עמוק יותר. הוא דופק אותה חזק, יד אחת לופתת את גבעולי העשב לצד ראשה, השניה אוחזת בשדיה של מיצי, מוחצת אותם עד שכאב חותך דרך העונג. "פאק, היא צורחת כמו בתולה," הוא גונח.
* * *
היא התרגשה מאוד מההזדמנות לצאת עם בעלים. היא הרגישה מיוחדת ואהובה מאוד כשנעל את הכפכפים היפים לרגליה ואז את הפריט החדש שלה: קולר שחור על הצוואר, מחובר לשרשרת מבריקה שבעלים מחזיק בידו. בדרך גופה החשוף נצץ מזיעה תחת קרני השמש והרוח דגדגה את פטמותיה הזקופות. היא הרגישה את הכוס שלה מתכווץ מעט בכל צעד, מזיכרון המגע שלו מהבוקר.
היא קפאה כשראתה מי מחכה להם: גברים אחרים וחיות אחרות. לפחות תריסר: חלקן שכבו על הדשא, מתמתחות בעצלות; אחרות היו מחובקות, עסוקות בליטוף וחיכוך הדדי. אישה צעירה עם שיער אדום ארוך, בעלת גוף רזה וחזה קטן, ליקקה את ירכה של חיה אחרת, בלונדינית מלאה יותר, וגרמה לה להתנשף בקול רם. הגברים – בעלים שלהן? – צפו, צחקו והחליפו הערות. בעלים רק משך בשרשרת והוביל אותה הלאה.
הם הצטרפו לבסוף לקבוצה קטנה: שלושה גברים יושבים על ספסל, שתי חיות לרגליהם. אחת מהן, בעלת עור שחום ועיניים ירוקות, זחלה מיד אל מיצי והחלה לרחרח, ראשית את רגליה ואז גבוה יותר, בין הירכיים. מיצי קפאה שוב עד שבעלים נזף בה. "תני לה, מיצי. זה חלק מהאילוף." הלשון של החיה האחרת כבר פלשה בין שפתיה, מלקקת את הרטיבות שהתחילה להצטבר ביניהן. מיצי גנחה בקול רם ורגליה נפשקו מעצמן. הקבוצה צחקה.
"חדשה?" אחד הגברים שאל את בעלים, מביט במיצי בעיניים רעבות. "נראית כאילו היא עדיין זוכרת את החיים הישנים. תראה איך היא מסמיקה."
בעלים חייך. "כן, פחות מחודש. אבל היא לומדת מהר. מיצי, תראי להם כמה את טובה." הוא דחף אותה קדימה, והיא פסעה אל הגברים, מקמרת את הגב כמו שלמדה ממנו. הראשון שלח יד וליטף את שדיה, צובט את הפטמה עד שנאנחה מכאב. "ציצים מדהימים," הוא אומר. "כמה היא עולה לי לשעה?"
"לא למכירה או השכרה," בעלים ענה מיד, והוסיף: "תרגיש חופשי להשתמש בחינם. רק בלי סימנים." מיצי הרגישה ידיים בכל מקום. אחת על ישבנה, מפשקת את לחייה וממששת את החור הרגיש; אחרת חופנת את שדיה ולשה אותם. היא התנשפה בכוח. הגוף שלה הגיב למגע ברטיבות ורעד בלתי נשלטים. החיה האחרת התקרבה אליה שוב על ברכיה והמשיכה ללקק אותה בלשון דקה ומחוספסת. כשעצרה וחייכה אל מיצי, הסנטר שלה היה מכוסה בנוזל סמיך.
"אוקיי, מספיק בינתיים, עכשיו על הגב." בעלים משך בכוח ברצועה כדי להכריח אותה לשכב על הדשא. "תפתחי רחב, מיצי. תראי לכולם כמה את פתוחה." היא צייתה בשבילו כמו חיה טובה ופישקה את רגליה עד קצה יכולתה, עד שהכוס החשוף הבריק בשמש. היא חייכה אל בעלים, והחיוך שלו חזרה מילא אותה בעונג ומבוכה. היא טובה. בעלים גאה בה.
* * *
היא מחפשת אותו עכשיו בעיניה. הזווית בה היא שכובה לא מאפשרת לה לראות את כל ספסל העץ, אז היא רואה רק את הרגליים של בעלים שלובות ברגליים של חיה אחרת, רגליים יותר ארוכות ורזות משלה. המכנסיים של בעלים מופשלות מטה, והחיה נאנחת אנחות ארוכות ורכות, בכלל לא כמו צרחות הכאב הצרודות של מיצי. האם בעלים מביט בה, איפשהו מעליה, איפה שהיא לא רואה? היא בטוחה שכן. היא יודעת שהוא רואה אותה טובה כל כך לגבר הזה שהיא בכלל לא מכירה, ומחייך בגאווה. אחר כך בבית היא תנסה את האנחות הארוכות והרכות בשבילו והוא יהיה עוד יותר גאה בה.
* * *
בדרך חזרה הביתה היא זוחלת מאחוריו על ארבע. אין טעם לעמוד על שתיים יותר. גופה כואב והיא מרוצה. הברכיים שרוטות מעט, הירכיים אדומות מחיכוך, השדיים מלאים בסימנים כהים, התחת והכוס מבריקים מזרע. שום דבר מזה לא מפריע לה, כי היא רק חיה, גם בחוץ, רק חיה של בעלים, והוא מחליט והוא שומר עליה.
