לביאונת VS מציאות

We drink the poison our minds pours  us and wonder why we feel sick. 

~Atticus

Rach' stop your over thinking. 

Courage is knowing it might hurt,and doing it anyway. 

Stupidity is the same.

And thats why life is hard.

~Jeremy Goldberg

"תפחדי קצת,מה יש"

חה,  למה שאפחד. אני יודעת שהוא סאדיסט פסיכי. 

אני יודעת שהוא ידע להכאיב לי. אז למה שאפחד. אני יודעת שיכאב. נותר רק לחכות. 

ואז הגיע הלילה,

ראיתי אותו. נכנס לי לבית. מוריד אותי לנאדו ומחכה בחיוך רע שפשוט אשפיל מבט, ונעלם. 

אני מחכה שם, לא יודעת כמה זמן. 

מנסה לספור את הדקות ולא מצליחה, הראש רץ למיליון כיוונים. 

אני יראה ממנו, אני מכבדת אותו ועדיין נורא חצופה איתו. 

הוא שם. לא יודעת מהו עושה, אני רק שומעת. 

אני על הרצפה בלי כיסוי עיניים ועדיין לא רואה כלום. 

אני על הרצפה בלי גאג ועדיין מצליחה לפצות פה, 

אני על הרצפה בלי חבלים ועדיין לא זזה מילימטר. 

אני על הרצפה ורק שומעת. מחכה לשמוע, לנסות להבין מה קורה. לנסות לשמוע את הקול שלו, הצעדים שלו. 

אני על הרצפה ומחכה להרגיש. שיבוא ויגע בי, יחנוק אותי, יחבק אותי, שיעשה משהו. 

וכלום. 

התעוררתי מזיעה. בלי ידיעה באיזה נקודה נגע החלום הזה. 

אני כן יודעת שאני מתה מפחד. 

הוא דואג שהפחד ישאר. דואג טוב. 

אכן פחד הוא חלק מהעונש.

אני אקבל עונש,אל תחששו לרגע.

*מאיפה הביצים שלי, גם אלוהים לא יודע. רמות הסבלנות שלו תעמוד למועמדות פרס ישראל. 

The saddest thing about betrayal,

is that it never comes from your enemies. 

It hurts so bad. 

Im sorry my back hurt your knife. 

I need a screaming hug.

ורק ממילה אחת אני פוחדת. 

'רייצ'

הכל בסדר, הבנתי.'

הנקודה בסוף מפחידה יותר. 

אני כנועה וסאבית, 

אני לא מתחצפת. 

אני נשלטת אומללה שעושה כל מה שאומרים לה בלי להניד עפעף.

התחלתי לשקול מילים

אני כבר לא בראטית כי התחילו לחנך אותי כמו שצריך. 

כמה אני גאה ביציאה הזו:

ולא נענשתי אגב, 

מוזמנים להציע....