פינת המניה-דפרסיה

יום אחד אהיה מספיק מוכן,
אהפוך סוף סוף את הגלגל,
אסיר מעלי את הספק המזוין,
(מזוין מלשון נשק, ולא מלשון משגל)

ואולי הייתי מספיק לעשות
מה שאמרו לי בלי שארצה
ואתחיל קצת להנות
בלי שום מכשירי קצה

בלי מסך דולק אל תוך הליל
בלי מקלדת מטקטקת בריסוס
בלי מחשב נוהם כעבד אבל
בלי קפאין במנות סוס.

ואולי הייתי יכול לפשוט את המדים
להפסיק להעמיד פני פטריוט
ואולי הייתי מגלה, פתאום, מקום מדהים (!)
אבל רגע, זה לא יכול להיות

כי נשבעתי לדגל, מתנופף קלות
חיבקתי תנ"ך, נמתחתי לדום
הצדעתי לבחור, מבולבל לא פחות
שעל כתפיו היה מודבק ארון.

רק שלא יחזור הוא בארון, גיבור מוכתר יוצא
הא! מעלה גיחוך.
לפעמים הוא רק חולם על זה, רוצה-לא רוצה.
(איזה מקום חשוך.)


מאת : האחד של האחד והאחת.