אז בואי ניפגש, בלילה, כמו טינאייג'רים, באיזה גינה ציבורית.
בחושך, כשאין נפש חיה סביבנו נטפס אל ראש המתקן, מאיפה שהמגלשה הכי גבוהה מתחילה.
שם, בחדרון הקטן והאינטימי שלנו, בדממת הלילה, נשב.
אני שעון על קיר המתקן ואת עם גבך מופנה אלי, נשענת עלי, יושבת בין רגליי, חבוקה.
החצאית הארוכה תעלה אט אט מעלה, עד שתתאפשר לי גישה מלאה אל בין רגלייך.
אוויר הלילה הקריר יצור ניגוד חד ליד החמה שלי כשאני אניח אותה על שפתי הכוס הרטובות שלך.
הראש שלך, נשען אחורה על כתפי, בזמן שאת משחררת ונותנת לי לחקור אותך, לענג אותך.
יד אחת נכנסת מתחת לחולצה שלך, עולה מעלה מעלה וחופנת שד, מוחצת אותו קלות, בזמן שהיד השניה מחדירה אצבע אחת לתוכך.
גניחה...
אני שומע את הנשימות שלך באוזן שלי, בינתיים שקטות, אבל לא לזמן רב.
אני מנשק את צווארך וממשיך לחדור אליך עם אצבעותיי, הפטמה שלך מתקשה בידי השניה.
קולות רטובים של הכנסה והוצאה נשמעים קלות בדממת הלילה, ואילו הגניחות שלך רק מתחזקות באוזניי.
אני מוציא את שלושת האצבעות שהיו בתוכך, ומעביר אותן לדגדגן שלך,מקפיץ אותך קלות וגורם לנשימה שלך להיעתק בזמן שסוג העונג שאת חשה משתנה מגירוי פנימי לחיצוני.
בתנועות מעגליות, אני מטייל על הדגדגן שלך, מזיז אותו איתי לפעמים ולפעמים חולף עליו בדרך.
מתחת לחולצה, היד שלי עוברת לשד השני, לשמור על הסימטריה.
קצב התנועות מתגבר ואיתו מתשנה התנועה, כבר לא תנועות מעגליות, אלא תנועה מהירה מצד לצד, מקרב אותך לאורגזמה שלך.
אני מרגיש איך הגוף שלך נדרך כשאת כבר קרובה.
אני מרגיש איך הדגדגן שלך נפוח מגירוי וציפיה...
אבל לא ככה אני רוצה שתגמרי, ואני עוצר.
במהירות המירבית האפשרית בסיטואציה, אני משכיב אותך, הראש שלך אל תוך חור המגלשה ורק מהאגן ומטה גופך בולט אל תוך ה"חדר" שלנו.
אני מתמקם מהר בין רגלייך והלשון שלי ממשיכה את העבודה שעשו אצבעותיי.
הידיים שלי נשלחות מעלה,מתחת לחולצה שלך, כל יד חופנת שד.
הרטיבות שלך בפי רק מאיצה בי לטעום אותך יותר.
מלקק את שפתייך התחתונות, מחדיר קלות את הלשון, וממשיך לדגדגן.
מציצות קלות לדגדגן גורמות לגניחות שלך להדהד מכיוון המגלשה.
אני מרגיש את האגן שלך מתחיל לנוע על הלשון שלי.
אני מצמיד את פי למציצת דגדגן אחרונה בזמן שגופך מתעוות באורגזמה מטלטלת.
רק כשאת נרגעת ומפסיקה לזוז, אני מרשה לעצמי לשחרר, נותן נשיקה אחרונה בין רגלייך לפני שאני מתרומם, ועוזר לך לההתרומם לישיבה חזרה.
נשב של עוד כמה דקות, מתבשמים בשאריות המאורע, לפני שנרד מהמתקן, ניישר את הבגדים כאילו כלום לא קרה, ונמשיך בדרכנו.
יש מתנדבות?
לפני יום. 21 בנובמבר 2024 בשעה 7:28