שריטה היסטוריונית

טריגר להפרעות אכילה ולפוסט חסר מין שנועד בעיקר בשבילי. 

בכלל לא רציתי,

לא רציתי להרזות, הרגשתי בסדר.

הייתי בסדר,

אני והכמעט חמישים קילו,

אני והציצים שלי שהיו C,

לא רציתי להיכנס לזה שוב,

ונכנסתי,

כמה נכנסתי.

קילו אחד איבדתי,והופס נכנסתי,

התמכרתי לעצם, לרעב, לטשטוש,

לניצחון התמידי,

במאבק נגד הגוף, נגד המוח,

הבסתי,

את כל אותם אנשים שלא מצליחים להרזות,

זה קרב שמתקיים רק במוח הדפוק שלי,

בחיים העלובים שלי,

בחוסר הערכה שלי לעצמי,

אני לא טובה בכלום חוץ מלרעוב.

שלוש ארוחות הפכו לשתיים,

ושתיים הפכו לאחת,

לא שמתי לב,

חשבתי דיכאון,

חשבתי עצלנות,

טפיל שיושב לי בקיבה ולוקח לי את כל השומן,

בום 45 קילו,מידה B גדול עלי.

אני שמה לב, אני לא אוכלת,

אני הכי רזה שאי פעם הייתי,

אני רזה

רזה

רזה

ילדת שואה,

שלד,

חולה,

נרקומנית,

הפחד להשמין, 

אני אשמין בשבוע,

ביום,

בארוחה אחת,

בארוחה אחת אני אהפוך משלד למלאה.

פיזית אני גמורה,

ניסיתי לספר לעצמי שזה החמש גרם בשבוע שאני מעשנת,

שזה הדיכאון,

אבל לא.

אני זורקת לך רמזים כאלה,

לא יודעת עדיין אם אני מחפשת הצלה, או מפחדת מאחת,

זה עוד מוקדם, יותר מידי מוקדם,

בשביל שתציל אותי, אנחנו עוד לא שם.

אני מפחדת, שאני אהיה איתך יום שלם,

ותאכיל אותי, שלוש ארוחות ביום,

שלוש ארוחות ביום,

זה מפחיד.