חלקת אדמה קפואה שלי

ברכיים צמודות ישרות. כפות ידיים מונחות על הירכיים. גב זקוף.

מסתכלת עליה מסתכלת עלי, מחייכת ואני מחזירה לה חיוך.

היא מגישה לי את הרצועה ומתחילה להסתובב סביבי, סוקרת את הרכוש שלה.

ידה מלטפת את שערי, את לחיי, מניחה את אצבעותיה על שפתי.

בשלב הזה כבר לא צריך מילים. היא יודעת איך אני מרגישה. אני יודעת שהיא אוהבת אותי.

הקולר הוא פורמלי בלבד. אני שלה בכל צורה. ולמרות מרחב הפעולה שהיא נותנת לי, היא יודעת שאני תמיד שלה.

כי ככה הם היחסים בין מיסטרס לסאב. נשים מדברות ברגשות. ואני ספר פתוח בשבילה.