היא אומרת לי כל פעם. "תהיה אתה". "אם תתנהג בצורה מזוייפת אתה תפגע רק בעצמך".
ואז אנחנו נכנסים לדיון פילוסופי האם אני צריך בחורה טובה או רעה שתנער אותי. אני תמיד אומר לה שאני צריך גיימרית. רק איתן יש לי מכנה משותף של דיבור.
אני מודה. אני לא בן אדם שטוב ביחסי ציבור. אני לא יודע למכור את עצמי. אני קצת ביישן, נרתע מלבצע מהלכים ראשונים בהתחלה. זה פוגע בי מאוד. אני לא יכול פשוט לבוא למישהי ולהגיד לה מה אני חושב. לא בגלל שאני מפחד מדחייה אלא בגלל שאני מפחד שמישהו ירגיש לא נעים ממה שאני אומר. אני יותר רגיש לאחרים מאשר לעצמי.
זה לא ישתנה. כזה אני. חצי אדיש חצי רגיש. אני מקבל את הצדדים האלה שבי כי אין ברירה אחרת. אני לא מתיימר להיות מישהו שאני לא. וזה מרגיז אותי לפעמים כי אני רוצה ליזום אבל בשנייה האחרונה נסוג.
אז אני נתפס כהססן. בסדר. אולי בגלל זה אני משתדל לשמור מרחק. לא לפגוע באחרים.
פעם בכמה שבועות מדבר איתה כדי להוציא את עצמי מהלופ המגעיל הזה. מחליט בכל פעם לעשות שינוי קטן אבל משפיע. יותר נוח לי להתקדם בצעדים קטנים.
טוב כבר אכלתי לעצמי את הראש עם הפוסט הזה.
