נפלתי
שאני נופלת, אני צועקת
ואז אני אומרת "הכל בסדר".
ואתה לא נותן לי להגיד את זה, תתן לי להגיד בבקשה!
זה הרי מה שכולם רוצים לשמוע...
אתה מאלץ אותי להתמודד אם מה שנדמה שאתה מכיר יותר טוב ממני.
אתה
אתה בטוח?
אבל למה?
אתה בטוח.
עוד לא התחלתי לבעוט לכל כיון לצעוק, לצאת מהכלים כדי להוכיח לך שאתה טועה.
אבל אולי,
אני לא רוצה לשכנע אותך אחרת לשם שינוי.
אני רוצה שתרצה אותי כפי שאתה כבר רוצה.
אבל למה? אבל למה? אבל למה?
הדרך איתך, רק התחלנו אותה.
זה האנקודה בלונה פארק .
איך אני אוהבת את האנקונדה...
מתי תתן לי לתת?
בבקשה תתן לי שארגיש שאנחנו שווים.
אנחנו לא שווים
מה אני אמורה לעשות עם המרדנית שאני?
איך אני אתן לה מקום?
היא צריכה מלא מקום.
ולא, היא עוד לא התחילה אפילו וכבר אכלתי כפית של מלח, מרטיבה את כל הרצפה ומלקקת אותה.
מה ששלך
שלך.
אני מקשיבה לך,
פשוט, יש כל כך הרבה פרטים.
אני רואה שאתה רואה.
אני רוצה לראות גם, כל כך רוצה.
פשוט יש לי מול העיניים הר ענק ואני לא מאמינה שאצליח לטפס אותו כדי לראות את את הדברים מלמעלה.