לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Just Stuff

אתמול. היום. מחר.
לפני 6 שנים. 23 ביוני 2017 בשעה 21:20


תידע לך שאני אוהבת אותך מאוד. ואני מאוד אוהבת לגעת בך ולחבק אותך וללטף אותך. אתה מספק אותי ומענג אותי בלי סוף.

הפליקים לאורך היום. בלילה.       הסטירות המלטפות והחפנות.        החניקות הקטנות והנשיקות העמוקות. 
אפילו עם השטויות הקטנות שלך... לא יכולה לדמיין את חיי בלי שאתה חלק מהם.
אני אומרת לך המון שאני אוהבת אותך ולפעמים זה כבר נשמע שזה סתם נזרק באויר אך תידע שבאמת כל פעם שאני אומרת לך את זה אני מרגישה את זה מהבטן שלי וזה חשוב לי לשתף אותך בחום הפנימי שאתה מציף בי. אושר ועונג. הכלה וקבלה. אהבה שמפתיעה אותי כל פעם מחדש.
אני מסתכלת על המקרר העטוף תמונות שלנו. בחיים לא היה לי מקרר מלא באושר כזה. כזה אושר שלפעמים על מסתכלת על התמונה ושולחת לך נשיקות ומלטפת את התמונה.
ואפילו דמיעה חמה של אושר זולגת לי על לחיי ומחמם את נפשי.
כמה זמן חיכיתי לגבר בדיוק כמוך.
טורפת על הילדותיות שלך. ומעריכה שאתה מעמיד אותי במקומי ולא נותן לי להתפזר.
אתה גורם לי להתמסר אליך כל פעם מחדש.
אתה מפתיע ומרענן את חיי.
החזרת לי את אש שהייתה כבר כמעט כבויה.
האופטימיות שלי כשאני קמה בבוקר.
הבוקר טוב שלך זה כמו בוסט של אדרנלין ואהבה שלא הכרתי עד כה.
תודה לך אהבה שלי. חבר שלי. מאהב שלי. העתיד שלי.

לפני 6 שנים. 18 ביוני 2017 בשעה 5:57

אתה עוטף אותי במילותך.  

חודר אליי  עם גופך. 

גורם לי להרגיש אהובה. נושא אותי על כפיים. 

ואני יודעת את מקומי לצידך. לרגלייך.

אהבה ענקית יש לנו. 

תודה לך על כל הנתינה. 

איזה כייף להיות השפחה שלך. 

לפני 7 שנים. 16 בינואר 2017 בשעה 6:42

אז זהו...? 

הגעתי לשיא הקיבולת שלי?

שנים של לבד גרמו לי להתרגל לשקט שלי? לספייס הפרטי שלי?

אולי זאת סתם הייתה חמימות חולפת? 

אולי אהבה קצרה...? 

כל כך הרבה שאלות ללא תשובה. 

אני רק יודעת שאני מתגעגעת. 

מתגעגעת לצוד. לכבוש. לטרוף. 

רוצה עוד,רוצה יותר ממה שהקשר הזה נותן. 

חיפשתי הרבה זמן אהבה ואכן מצאתי אותה ועכשיו אני שוב רעבה. 

לא רוצה לוותר על מה שיש אך גם לא מוכנה לוותר על מי שאני ומה שאני זקוקה. 

אז ככה זה יהיה עכשיו? להיות כמו הרבה אנשים פה שמנהלים חיים ״נורמטיביים״ בצל הפטיש? 

הדרך להיות שלמה זה לחיות בצל הבגידה לתוך עולם הבדס״מ?

בא לי עוד. 

בא לי משהו שיטריף לי את חושיי 

ובעיקר ידליק אותי אינטלקטואלי. 

מתחיל להיות לי משעמם. 

זהו תחילת סוף הקשר?  

 

לפני 7 שנים. 14 בנובמבר 2016 בשעה 6:48

אני אוהבת אותו. זה ברור לי. 

הנפש מתגעגעת אליו כשאנחנו לא ביחד. 

המחשבות שלי רצו קדימה ואחורה מריצות בריפוי את החוויות שלנו . 

אני מחייכת כשאני חושבת עליו. 

זאת אהבה אמיתית ללא חומות. 

ללא מחסומים. ללא מסכות. 

ואם זאת.... זה ונילי. 

הסקס ונילי.

הארוטיקה ונילית.

המיניות ונילית. 

אני מתוסכלת! 

ויותר מזה אני נבוכה. 

נבוכה להסביר את עצמי. 

נבוכה במיניות שלי. 

בחיים לא הייתי ככה. 

הרי אני מתחלפת עוצמתית שיודעת בדיוק מה היא רוצה,איך היא רוצה וכמה שאני רוצה!!

אז איך...איך אני במצב הזה.

אני רוצה לחוות את כוחו על גופי. בנשמתי. להיות לו לצעצוע. לכלבה. לזונה. 

הוא יודע הכל עליי.. כל הצד הבדסמי שלי ומאוד רוצה לחווית. אבל נראה לי שהוא מפחד ממני. מהעוצמה שלי. הניסיון שלי. 

הוא מספר על חוויות מיניות דומיננטיות שלו... אבל לא נראה לי שום דבר שקרוב למה שאני רוצה לחוות. 

אנחנו מדברים על זה אבל בשטח הדברים הולכים אחרת. 

הוא הגבר שחיכיתי לו. הוא ממלא אותי בדרכים שלא הכרתי. 

אני אוהבת כמו שבחיים לא אהבתי. 

עכשיו כל מה שנשאר זה כל השאר. 

לפני 7 שנים. 18 באוקטובר 2016 בשעה 6:08

אני מאוהבת!! 

התעוררתי לפנות בוקר וחיפשתי אותו במיטה. 

התעוררות עם כמיהה להיות בין זרועותיו. 

להרגיש את ידיו על גופי. 

את שפתיו על שפתיי. נשיקה מלאה תשוקה. 

חמישה ימים רצוף אנחנו מתראים ולא נמאס לי. 

כל דקה בלעדיו אני בגעגועים. 

איש שיחה. אמיתי. 

אולי עוזר שאנחנו מכירים שנים כך שאין חומות,מסכות ושאר ירקות. 

הכל אמיתי ועל השולחן. 

חיכיתי הרבה זמן להרגיש ככה שוב. 

אני מאוהבת ומזילה דבש מליבי. 

ולא אכפת לי! 

לפני 7 שנים. 27 בספטמבר 2016 בשעה 23:11

בלילה. 

השדים שלי יכולים לברוח אל החשכה.

משאירים אותי נקיה. 

נותנים רגע שקט. בהירות פנימית. שלווה.

מקום לכמיהות לרוץ.

לרצונות להתגשם.

למשחקים אסורים.

הכי טוב בלילה. 

 

 

אבל אין כמו הזריחה. 

 

 

לפני 7 שנים. 13 בספטמבר 2016 בשעה 10:57

 

מגע. בי בך.

לגעת. לקשור. להצליף. לחדור. 

מגע. בך בי. 

לגעת. לקשור. להצליף. לחדור. 

 

לא יודעת איזה צד בא לי עכשיו יותר 

אבל אחד מהם חייב להתקיים. 

 

לפני 7 שנים. 8 בספטמבר 2016 בשעה 20:50

אני שרוטה.

אני פגומה.

אני כואבת עד מוות.

אני חכמה בטירוף 

ואני מטורפת

אני אפגע בך 

ואפגע בעצמי 

אני אוהבת ואכפתית 

ואני אגואיסטית ואכפת לי רק מעצמי 

אני אבכה עליך מרורים 

אצעק עד השמים שתאהב אותי 

ואשחרר אותך ממחשובותי בשניה שאקנח את האף. 

אתה הכל ואתה אפס.

אני אוהבת ואני שונאת 

אני אמיתית ואני שמה זין על כולם. 

אני הולכת לישון עם הפחדים שלי 

אלה שאף אחד לא מסוגל ולא רוצה להכיל. 

אני שבורה ואני שלמה 

ואני אני גם בלעדייך. 

יש לי תכלית אבל איפה אתה שתשלים אותי 

אני הכל ואני כלום 

ואני יותר חכמה ממך ואני אפס מוחלט. 

אני אוהבת ואני שונאת 

ואני סולדת ומקיאה מחיי כל מי שלא רצוי .

 

אני נושמת גם בלעדייך .

ושרדתי גם כשלא היית לצידי 

כמו רבים שברחו כי לא יכלו להכיל 

או בחרו לא להיות 

ואני עדין קמה בבוקר כמו הפאקינג שמש שזורחת.

ואני בוכה ואני צוחקת 

ותמיד נאמנה לעצמי 

גם כשאני צועקת לך בטלפון שאני רוצה אותך 

ונמנעת להגיד שאני אוהבת כי זה לא הדדי. 

אני סלע ואני חמאה..

תמרח אותי על פרוסה..

אבל רק בקשה לי אליך 

תאהב אותי כמו שאני 

תכיל אותי על כל חסרונותיי

ואוהב אותך עד כלות נפשי . 

לפני 7 שנים. 8 בספטמבר 2016 בשעה 15:44

רואה זוג ברחוב. 

נוגעים. לא נוגעים. 

מחליפים מבטים... נישוקים. 

 

הגעגוע בועט בי. 

חנק בגרוני. 

רוצה שוב להרגיש את שפתייך. 

את אצבעותיך בין שיערי. בתוך גופי. 

 

נכון. לא היית לי לאדון ולא הייתי לך לנשלטת. 

אבל התשוקה בנינו הייתה אמיתית. 

I lust you! A lot!!

 

לפני 7 שנים. 7 בספטמבר 2016 בשעה 5:29

קשה הבוקר. קשה מאוד. 

קשה כבר כמה ימים. 

תהליכים שאני עוברת בדרך להתעוררות וניקוי העבר קשה. מכביד. מעציב. 

בתוך כל זה הבחירה להיות לבד היא בלתי נמנעת. 

לא רוצה להפיל את השיט שלי על אחרים. 

תכלס לא באמת אכפת לאף אחד. 

בסופו של דבר הכל אינטרס.

שלי,שלהם,שלכם. 

 

הלב כואב. 

הבוקר כבר בכיתי. 

פקק שמאתמול עמד לי בגרון ובבטן. 

הדמעות פשוט זלגו וזלגו. 

מיבבת בקול. 

 

אני יודעת שהכל עובר.

אני אישה לא ילדה. 

כבר למדתי שהחיים זה מחזור של אירועים.  הם גלגל.  

 

בתוך כל זה מנסה לשמור על אופטימיות.

אני יודעת, לא! אני בטוחה שהכל בסדר.

הכל בסדר פשוט עוד לא שמתי לב.

 

מחבקת את העצב הבוקר.

מחבקת את הילדה הפגועה בתוכי.

אומרת לה בקול גדול ״יהיה יותר טוב. אני מבטיחה״ ואני מתכוונת לעמוד במילה שלי.

 

אני נאמנה לעצמי ולתהליך שבחרתי לעבור. גם אם כואב... וול לפעמים כואב.

זה חלק מהחיים. אבל בהחלט לא החלק המרכזי שלי.

I'll fix myself :)