אשר אין מפלט ממנה

הנקודה המדוייקת בה החיבוק מתהדק ומתחיל להכאיב,
הנקודה המדוייקת בה הנשיקה הופכת לנשיכה,
הנקודה המדוייקת בה הליטוף הופך לחניקה.

בנקודות האלה נעצור ונתחיל מחדש.

וכשבסופו של דבר אומר לך "בוא"
אתה תעמד מולי, זקוף וגאה ותבקש ממני "קחי אותי שוב, למדי אותי מהתחלה את כל מה שאת"

וכשבסופו של דבר אבקש אותך שוב זה יכאב
אתה תרד על הברכיים ותגיש לי את כולך.

ישנן פעמים בהן אני רוצה לקחת אותך בצורה קרה, שקטה ואלימה.
שתקרא לי גבירתי בכל משפט שני ותבקש שוב ושוב להיות שלי.

אני אשתמש בך עד שארגע, אבנה בך את המקום הרגוע שלי,
אתה תאפשר, תכיל, תרצה ותבקש שוב.

X: "לא לכל דבר יש מניע נסתר, יש גם דברים שבאים באימפולסיביות של רגע"

א: "נכון, אבל כמעט תמיד יש טריגר."

X: "את כולך טריגר אחד ענק עבורי".

לפעמים חנופה היא מקסימה.

אני רוכבת עליו, הידיים שלו אוחזות חזק את מותני, זזות לפי הקצב שאני מכתיבה.
הלשון שלך עמוק בישבני וכשאני מפסיקה להרגיש אותה ושומעת אותו נאנח אני מבינה שעברת לביצים שלו.

כשאני מתפרקת עליו ואומרת לו "עכשיו תורך" אתה עוזר לי לקום ומכניס אותו לפה.

אני אשב, רגל ימין על מסעד הכורסא ורגל שמאל ישרה על הרצפה,
ביד ימין אחזיק קצה של רצועה וביד שמאל סיגרייה.

אתה תבקש אישור לרדת על הברכיים מולי ותתמקם על הברכיים, בין רגלי,
יד ימין תשען על הירך החשופה שלי וביד שמאל תחזיק את האיבר המטפטף שלך.

כשאמשוך ברצועה אתה תבין לבד ותוריד את הראש אל בין רגלי,
כשאהיה קרובה לפורקן אתה תיישר את יד ימין ואני אכבה את הסיגרייה שהמתינה רק לך.

אתה תרים את ראשך, תשאל אם אני מחייכת ותבקש להשאר ככה מולי לנצח.

אני לא מעשנת אותה, את הסיגריה הזאת, אני בכלל כמעט ולא מעשנת.
אבל כשאני מדמיינת אותך על הברכיים לצידי, יד שמאל פשוטה לכיווני ורגליים מפושקות, אני רוצה אחת.

כשאצטרך אאפר לתוך כף ידך ואת הבדל אכבה על הירך הפנימית,
אתה תכאב, תגיד לי תודה ואני אלטף את ראשך ואחייך.

זה זמן השקט שלי, דקות קצרות לפני שאני מסתערת על היום והוא עלי בחזרה.
אלו הרגעים בהם אני מדמיינת צוואר פועם בין כפות ידי,
פה פעור ומוכן בשבילי,
ירכיים שחוששות מכאב
ואיש שפוי אחד שטוען שהוא רוצה להיות שלי.

כשאני לא מקבלת את מה שאני רוצה זה מתחיל לפעפע,
משהו בראש הופך מכוון מטרה ואני מתחילה לחשב את צעדי כבתוך מלחמה.

ואם אחרי כל זה אני לא אקבל,
אני אדרוש פיצוי.

גילוי נאות,
לפצות אותי זה כואב.

לפעמים אני פשוט רוצה.
צריכה.